ועדת דיין צפויה להכריע: יצוא הגז לא יצומצם, "המשק צריך להתכונן ליום שאחרי הגז"

ביום רביעי הקרוב צפויות להיחשף במסיבת עיתונאים התוצאות של ועדת דיין. ועדה זו תמליץ כמה גז יהיו חייבים לשווק רק בארץ וכמה יהיה מותר לייצא, מה יקרה למודל הבעלות והתחרות במשק הגז ומגוון של נושאים רגולטוריים נוספים.

לפי מידע שהגיע לידי גלובס, הוועדה צפויה להשאיר את חובת השמירה למשק המקומי על כנה (440 BCM), ובכך להכריע שאלא אם יימצאו מאגרים נוספים - עידן הגז בישראל יבוא לסיומו בסביבות 2045, כאשר רוב הגז הטבעי בישראל יצטרך להגיע מיבוא.

● המשקיע הבכיר שבטוח: "אנחנו בדרך לחורף גרעיני כלכלי"
● החרגה מלאה או לפחות פטור חלקי: נתניהו יבקש מטראמפ הקלה במכסים

בנוסף, הוועדה לא צפויה להמליץ על חיוב שברון למכור את אחד המאגרים ברשותה, כפי שרצו במשרד האוצר. אך בעוד שהוועדה ככלל קיבלה את עמדת משרד האנרגיה, החלטות שנויות במחלוקת צפויות להביא לעמדות מיעוט של גורמים נוספים בה.

הוועדה בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה יוסי דיין, או בשמה הרשמי "הוועדה הבין-משרדית לבחינת מדיניות משק הגז הטבעי וחיזוק הביטחון האנרגטי", התכנסה לראשונה בפברואר 2024 כדי לקבוע את מדיניות הגז הטבעי של ישראל לשנים הקרובות. היא צריכה להכריע כיצד לאזן בין כמה אינטרסים: ביטחון אנרגטי לשנים הבאות; תחרותיות שתוריד מחירים; ועידוד השקעות וחיפושים. השלושה לא תמיד דרים בכפיפה אחת, ונושאים כמו מגבלות היצוא מסייעים לחלק ופוגעים באחרים.

הוועדה כוללת 11 נציגים: ארבעה מתוכם ממשרד האנרגיה (מנכ"ל משרד האנרגיה ונציגים של מינהל אוצרות הטבע, רשות הגז הטבעי ורשות החשמל), אגף התקציבים באוצר, המועצה הלאומית לכלכלה, המועצה לבטחון לאומי, רשות התחרות ומשרדי החוץ, הגנת הסביבה והמשפטים.

ב-9 באפריל, מעל שנה אחרי הקמתה, הוועדה צפויה לפרסם במסיבת עיתונאים את עיקרי ההמלצות שלה, שיועברו לאחר מכן להערות הציבור ואז להחלטת הממשלה.

למרות התנגדות האוצר: חובת האספקה למשק המקומי תישאר ולא תורחב. סיום עידן הגז באופק

הנושא הראשון, וכנראה החשוב ביותר, הוא חובת האספקה למשק המקומי. בהינתן שלא יימצאו עוד מאגרים גדולים נוספים, כמות הגז בידי ישראל מוגבלת, ועליה להחליט כמה היא מתירה לייצא, וכמה היא שומרת לצריכה פנימית בלבד.

מדובר בהתלבטות משמעותית: מצד אחד, שמירה על הגז לטווח ארוך יכולה לחזק את ישראל מבחינת הבטחון האנרגטי והפחתת התלות ביבוא, ותדחה את התקופה שממנה והלאה נצטרך להיגמל מהגז הזול ממנו אנו נהנים כעת. מצד שני, היצוא מביא איתו הכנסות גבוהות ממסים (על מכירה במחיר יקר יותר), מנוף גאו-פוליטי על מצרים וירדן ותמריץ חשוב לחיפושי גז ופיתוח תשתיות שיוכל להגדיל את העוגה.

המאבק בתוך הוועדה, שהגיע להצבעה צמודה יחסית, היה בין שתי אפשרויות מרכזיות: הצעה בהובלת משרד האנרגיה, של שמירת חובת האספקה למשק המקומי על 440 BCM - או הצעת שנתמכה על-ידי אגף התקציבים במשרד האוצר, של הגדלת החובה עד כדי 515 BCM, מתוך כ-850 שישנם היום במאגרים להערכת משרד האנרגיה (היצרניות נוקבות בהערכות גבוהות יותר, שמסתכמות למעל 1,000 BCM). בהינתן שמחירי הגז בעולם ימשיכו להיות גבוהים יחסית, שאר הגז צפוי להיות מיוצא - בעיקר לשכנותינו מצרים וירדן.

על-פי גורמים בוועדה, משרד האנרגיה, יחד עם המועצה הלאומית לכלכלה, השיג רוב בוועדה, בזמן שאגף התקציבים באוצר, יחד עם גורמים אחרים, העדיפו להגביל את היצוא והפסידו בהצבעה. ייתכן כי חלקם ירצו לכתוב "דעת מיעוט" שתצורף להכרזות הוועדה.

משמעות נחלטה זו היא שהחל מ-2045, רוב הגז בישראל יגיע מיבוא, זאת בשל כילוי מאגר "תמר". זאת על בסיס הנחה שמרנית יחסית, לפיה ישראל תייצר 18% בלבד מהאנרגיה שלה מאנרגיות מתחדשות, לעומת היעד שעומד על 30%. נכון סוף 2024, 14% מהאנרגיה של ישראל מיוצרת באמצעות מתחדשות. על-פי גורמים בוועדה "יש כאן בשורה חשובה, כי המשק צריך להתחיל להתכונן ליום שאחרי - וכעת יש יותר בהירות לגבי הצורך להיערך לעידן שאחרי הגז".

הפתרון: תשתיות יבוא ואחסון, ואנרגיה גרעינית

משום שישראל תישאר עצמאית אנרגטית רק ב-20 השנים הקרובות, הוועדה צפויה להמליץ להתחיל להתכונן ליבוא אנרגיה. יבוא מתבצע באמצעות צינורות גז, או באמצעות הנזלה של הגז לכדי LNG, שינועו בספינות ולאחר מכן גיזוזו (הפיכתו חזרה מנוזל לגז) לתצורה שימושית לאנרגיה ביעד.

שתי האלטרנטיבות יקרות יותר מהמצב היום, כל אחת מסיבותיה, אך לאחר שלא יהיה גז מיוצר-מקומית, יהיה קשה להימנע מכך. לכן, הוועדה צפויה להמליץ להתחיל כבר כעת להקים תשתית, כך שהיא תהיה מוכנה כבר תוך מספר שנים.

ישראל היום נחשבת חריגה, גם בקרב המדינות המייצאות גז, בכך שעדיין אין לה תשתיות יבוא ואחסון משמעותיות. הוועדה גם מזכירה הפקת אנרגיה גרעינית כאפשרות להרחבת הגיוון והבטחון האנרגטי של ישראל בעידן שאחרי הגז.

האוצר לא הצליח להוביל הוצאה של שברון מאחד המאגרים

אחד הנושאים המרכזיים שקידם משרד האוצר, ואף נאמר בפומבי על-ידי ראש אגף התקציבים יוגב גרדוס, הוא הוצאת שברון מאחד המאגרים. מדובר בצעד רגולטורי רדיקלי יחסית, ששברון הגיבה אליו בחריפות גדולה, ונראה שגם משרד האנרגיה מסכים שמדובר בהצעה מוגזמת, שכן הגבלות דרמטיות על מבנה הבעלות עלול להרתיע שחקנים מלהיכנס לארץ ולפתח את המאגרים.

במקום זאת, הוועדה מעדיפה לבחון אפשרויות מתונות יותר, כמו מכר בנפרד של השותפות השונות בתוך כל מאגר, ותוכנית לשחרור גז (GRP), כלומר חובת מכירה לבורסה מקומית שתאפשר מחירים מחוץ לחוזים הרגילים.

אולם החשש באוצר הוא ששברון למעשה הפכה למונופול בשל שליטתה בשני המאגרים הגדולים ("לוויתן" ו"תמר"), בזמן שהמאגרים הקטנים "כריש"-"תנין" כבר מחויבים בחוזים לתחנות הכוח בישראל, ודרושים צעדים רדיקליים כדי ליצור תחרות.

למרות שלא הוחלטו בוועדה על שינויים דרמטיים ביחס למסקנות ועדות קודמות, גם ניצחון גישת משרד האנרגיה הקיימת היא חשובה לכשעצמה. המנדט של כל ועדה הוא להסתכל 25 שנים קדימה על משק הגז ולקבוע את המדיניות בהתאם, וזו הוועדה הראשונה שקובעת במפורש כי ישראל תפסיק להיות תלויה ביבוא גז בטווח הזמן "שלה". היא הייתה יכולה לדחות את הקץ מעט יותר, אך בחרה שלא לעשות זאת כדי לייצר ודאות - הן לחברות הגז והן למשק האנרגיה.

מאגף התקציבים נמסר: "לא נתייחס טרם פרסום הדוח".

משרד האנרגיה: "איזון ראוי"

ממשרד האנרגיה והתשתיות נמסר בתגובה: "המלצות הוועדה המוצעות יוצרות את האיזון הראוי בין צורכי המשק המקומי לבין שימור מדינת ישראל כסביבה אטרקטיבית להשקעות, והכול לטובת האינטרס הציבורי הכללי.

"במסגרת דיוני הוועדה וניתוחי ההיצע והביקוש העתידיים, עולה כי עתודות הגז הטבעי הקיימות בישראל מספיקות לצורכי המשק המקומי ל-25 שנה לכל הפחות, וגם זאת תחת הנחות שמרניות. כל תרחישי האימה המוצגים בתקשורת על-ידי בעלי אינטרסים שונים, הם משוללי יסוד.

"בהמלצותיה, שמה לה הוועדה את האינטרס הציבורי בראש מעייניה, וכל אמירה אחרת חוטאת לאמת. במסגרת הדוח נכללים כלל הנתונים הנדרשים לבחינת סוגיות הליבה שעלו בדיוני הוועדה. הוועדה נתנה את דעתה וייצרה איזון ראוי באשר לפרסום מידע רגיש שאינו נדרש לצורך גיבוש ההמלצות בסוגיות הליבה".