שינוי הוועדה לבחירת שופטים עורר ביקורת רבה. לא כולה מעוגנת בעובדות

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: רם בן ברק
מפלגה: יש עתיד
תוכנית: רינה ועקיבא, כאן ב'
תאריך: 27.3.25
ציטוט: "הקואליציה או האופוזיציה יכולים להביא אנשים משלהם שאין להם ניסיון משפטי (לתפקיד שופט עליון)"
ציון: לא נכון

לאחר העברת החוק ששינה את מבנה הוועדה לבחירת שופטים ואת אופן פעולתה, מהלך שנוי במחלוקת מצד הקואליציה, ח"כ רם בן ברק הסביר את הבעיות בחוק: "יש פה שני סעיפים מאוד מאוד מטרידים. אחד, שבסופו של דבר אם לא מגיעים להסכמה, אז כוחה של הפוליטיקה עולה על כוחו של בית המשפט. אחד. הדבר השני זה שבסעיף 5 נדמה לי של החוק, תסתכל, אומרים המקצועיות היא לא קריטריון לבחירת שופטי עליון. זאת אומרת שהקואליציה או האופוזיציה יכולים להביא אנשים משלהם שאין להם ניסיון משפטי, שאין להם מומחיות משפטית מיוחדת, אלא אנשים שמשרתים את האג'נדה שלהם. עליי זה לא מקובל".

מאחר שהביקורת הראשונה ידועה, בדקנו עובדתית את הביקורת השנייה: האם אכן התיקון לחוק הסיר את הדרישה לכשירות שופטי העליון?

השינוי בוועדה לבחירת שופטים, כפי שהוא מופיע בפרק ב' לחוק יסוד: השפיטה, שקובע כי חברי הוועדה יהיו שלושה שופטי עליון (נשיא העליון ועוד שני שופטים שיבחר חבר השופטים), שני שרים (שר המשפטים ושר נוסף לבחירת הממשלה), שני חברי כנסת (אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה, שייבחרו על-ידי חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה בהתאמה) ושני נציגי ציבור (אחד ייבחר על-ידי הקואליציה והשני על-ידי האופוזיציה).

כדי לבחור שופט עליון - בניגוד למצב הקודם בו היה צורך ברוב של שבעה מתוך תשעה - יהיה צורך ברוב של חמישה חברים, אך יהיה צורך בהסכמת לפחות אחד מנציגי הקואליציה (שר, חבר כנסת או נציג ציבור) ולפחות אחד מנציגי האופוזיציה (חבר כנסת או נציג ציבור).

אם נוצר מצב בו נשארו שני תקנים פנויים בבית המשפט העליון, בחלוף שנה מרגע פרישת שופט העליון הראשון מבין השניים, שר המשפטים רשאי להפעיל את סעיף 4א לחוק (הסעיף ניתן להפעלה פעם אחת בלבד בכל כנסת). לפי סעיף זה, הקואליציה תזכה לאייש תקן, והאופוזיציה תזכה לאייש את התקן השני, באופן הבא: נציגי הקואליציה יעמידו שלושה מועמדים מטעמם, ושאר חברי הוועדה (קרי, נציגי האופוזיציה והשופטים) יצטרכו לבחור אחד. לאחר מכן האופוזיציה תעמיד מטעמה שלושה מועמדים, ושאר חברי הוועדה (נציגי הקואליציה והשופטים) יבחרו אחד. אם במשך חודש חברי האופוזיציה לא בוחרים מישהו מבין נציגי הקואליציה או להפך, מציעי המועמדים יכולים לבחור בעצמם אחד מהמועמדים שהציגו.

סעיף זה זכה לביקורת רבה, בטענה כי הוא מוציא את גורמי המקצוע מהדיון בשופטי העליון ומאפשר לפוליטיקאים להטיל וטו ולהכריח את שאר חברי הוועדה לבחור במועמדים שלהם, בעוד לשופטים אין יכולת זו. בכך, לפי המבקרים, נפגעת המקצועיות בבחירת שופטי העליון. עם זאת, השינוי הספציפי הזה לא עוסק בשאלת הניסיון המשפטי והשינויים שנערכו בחוק בעניין. לכן, ניסינו לבדוק אם יש פגיעה בהם.

תנאי הכשירות לשופטי עליון נקבעו בסעיף 2 לחוק בתי המשפט. לפי הסעיף, כשירים להתמנות לעליון:

"(1) מי שכיהן במשך תקופה של חמש שנים כשופט בית משפט מחוזי;

(2) מי שרשום, ומי שזכאי להיות רשום, בפנקס חברי לשכת עורכי הדין ועסק, ברציפות או לסירוגין, לא פחות מעשר שנים, מהן לפחות חמש שנים בארץ, באחד או באחדים מן הדברים האלה:

(א) עריכת דין;

(ב) שפיטה או תפקיד משפטי אחר בשירות מדינת ישראל או בשירות אחר שנקבעו בתקנות לעניין זה;

(ג) הוראת משפטים באוניברסיטה או בבית ספר גבוה למשפט שנקבעו בתקנות לעניין זה;

(3) משפטאי מובהק".

תנאי כשירות אלה אינם חדשים, ונמצאים בנוסח החוק מאז חקיקתו ב-1984, ולמעשה עוד קודם לכן, בחוקים שקדמו לנוסח המשולב.

כחלק מהשינוי בהרכב הוועדה לבחירת שופטים, עבר תיקון 105 לחוק, שלא מכיל שינוי כלשהו לסעיף 2, והוא נשאר על כנו. השינוי הכי קרוב לכך שהוא מכיל הוא לסעיף 2א, שבמקור רק קבע כי "לא יתמנה לשופט בית המשפט העליון מי שכיהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, אלא אם כן עברה תקופה של שמונה עשר חודשים מיום סיום כהונתו".

כעת סעיף זה הפך לסעיף 2א(א), ונוסף אליו סעיף 2א(ב), שקובע: "בחירה של הוועדה לבחירת שופטים בשופט לבית המשפט העליון שטרם מלאו לו 55 שנים תהיה בהחלטה שהתקבלה על דעת כל החברים המכהנים בוועדה". פירוש הדבר הוא דווקא שמבחינת תנאי כשירות בסיסיים, הדרישה הוחמרה, שכן צעירים לא יוכלו להתמנות לתפקיד מבלי הסכמה פה-אחד של חברי הוועדה.

גם תיקון מספר 4 לחוק יסוד: השפיטה, שמהווה את הרגל השנייה של שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, לא מכיל שום התייחסות לתנאי הכשירות של שופטי העליון. מאחר שח"כ בן ברק לא ענה לבקשתנו להפנות אותנו לסעיף רלוונטי, ניתן להגיע למסקנה שאין פגיעה בתנאי הכשירות, ובטח שלא ניתן להגיד שניתן למנות לתפקיד אדם ללא רקע משפטי.

עם זאת, נציין כי לפי ד"ר גיא לוריא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שהתנגד לשינוי הזה של הוועדה לבחירת שופטים, העובדה שמבחינת החוק היבש דרישות הסף לא השתנו, אין פירושן שבהכרח לא תהיה פגיעה במקצועיות השופטים: "החשש, שאני שותף לו, הוא שהשיקולים בבחירת שופטים יהיו פחות שיקולים מקצועיים ויותר שיקולים של זהות פוליטית מפלגתית ונאמנות לדרך פוליטית מסוימת. עלול להיות צמצום במשקל השיקול המקצועי, בשל השינוי של הרכב הוועדה והשינוי בכללי קבלת ההחלטות בוועדה. ברור שעדיין צריך לעמוד בכללי הכשירות הפורמליים, אבל הם מהווים רק את המינימום, וברור שזה לא תנאי מספיק מבחינת האופן בו מערכת המשפט עובדת. צריך לבחור את המועמדים המקצועיים ביותר. לכן אני חושב שהחשש הוא מוצדק".

מטעם ח"כ רם בן ברק לא נמסרה תגובה.

לסיכום, באופן פורמלי תנאי הכשירות לשופטי עליון לא השתנו, ובמובנים מסוימים אף הוחמרו. עם זאת, קיים החשש שהשינוי באופן עבודת הוועדה יגרום לעודף פוליטיזציה על חשבון המקצועיות של השופטים. לכן דברי בן ברק לא נכונים.