הפאניקה המיותרת שהצית נתניהו הזכירה לשוק את הסיכונים

למשבר מקומי מיותר תוצרת כחול לבן הם לא ציפו. דווקא אשף המילים נתניהו עלה לבמה השבוע והכריז - לא בשליפה מהמותן או מעידה בראיון - ש"אנחנו בסוג של בידוד. תעשיות הנשק שלנו עשויות להיחסם, נצטרך להיות סופר ספרטה. אין לנו ברירה - מה שעבד עד עכשיו, לא יעבוד יותר. נצטרך יותר ויותר להסתגל לכלכלה עם סממנים אוטרקיים".
התגובה בבורסה לא איחרה לבוא. עליות של 1% בבורסה הפכו לנפילה של 2% (שהתאוששו בהמשך). למחרת נרשמה עוד ירידה של 2% במדדים.
אחר כך נתניהו ניסה לתקן את הרושם, הסביר שהתכוון לבעיה ספציפית בחימושים מאירופה, אבל היי, העיקר ש"ארה"ב איתנו וגם הרבה אחרות". כשזה לא הספיק הוא כינס מסיבת עיתונאים - מפר בכך מסורת ארוכה מצידו של החרמת התקשורת הישראלית - כדי לנסות להסביר עוד למה בדיוק התכוון.

אפשר להזכיר לראש הממשלה משפט ממסכת אבות, "סייג לחוכמה שתיקה". הפאניקה המיותרת שיצר היא עוד כשל הסברתי פה. אומנם סביר שהמדדים יחזרו לעצמם, ואפילו בימי המסחר הללו הירידות החדות התמתנו. אבל הבהלה מזכירה שיש סיכונים בהשקעה בישראל, והם עלולים להתממש.

נתנאל אריאל

דופלנטיס שבר לראשונה את שיא העולם ב-2020, כאשר הגיע אז ל-6.17 מטרים. מאז למעשה הוא מעלה בכל תחרות את הרף רק בסנטימטר אחד בלבד, וגורף בכל פעם סכום זכייה של 100 אלף דולר מהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית. ה"פטנט" הזה שרשום על שמו חזר על עצמו לא פחות מ-14 פעם. כך, אין לו כל סיבה להשיג את התוצאה הטובה ביותר שהוא יכול - לא כלכלית ולא ספורטיבית, בוודאי כשאין ברקע מתחרה שמאיים עליו.

לא קשה לנטר את השיטה של האתלט השבדי בן ה-25. רק לפני חודש, בתחרות בבודפשט, הוא שיפר את שיאו שוב בסנטימטר בלבד. השיטה הזו מאפשרת לו להרוויח מענקים, בונוסים, תמריצים והכנסות נוספות בכל תחרות, וכך הוא יכול להמשיך ולדחוף את גבולות הספורט.

הונו האישי של דופלנטיס מוערך ב-7 מיליון דולר. בנוסף לפרסי הזכייה הוא נהנה מסכומים שמגיעים מנותני החסויות ("פומה" במקרה שלו), הוועד האולימפי של שבדיה וכספים שהוא מקבל מהזמנות לתחרויות. שאלות של ספורטיביות? אתיקה? גם אם יש, יותר דחוף לרפד עוד את חשבון הבנק.

ארן השרלג

כעת הכדור חוזר לוועדת חוץ וביטחון, בראשות בועז ביסמוט, שנמצאת במצב יוצא דופן: התמיכה וההתנגדות להכשרת הגדלות הרמטכ"ל לא עוברת בקווי הקואליציה והאופוזיציה. חלק ניכר מחברי הכנסת של הקואליציה בוועדה בכלל מתנגדים לחוק, ואפילו חתומים על חלק מההסתייגויות ממנו. דווקא האופוזיציה תומכת ברובה בחוק, מה שלכאורה יוצר רוב פנימי בוועדה לחוק. אך בקואליציה כנראה יהססו להביא אותו להצבעה, מחשש לבקיעים, ועוד בנושא רגיש כמו צה"ל. אז המגעים לפשרה נמשכים.

אלא שגם זה מורכב: הכסף הגדול הוא בפנסיות הגישור, שמקבלים על הפער בין גיל הפרישה בפועל מצה"ל (נניח, 45) לגיל הפרישה הרשמי, 67 לגברים. במקביל, עדיין ישנם מאות אנשי קבע שיקבלו פנסיה תקציבית מלאה, ועלולים להקדים את פרישתם לחודשים הקרובים כדי ליהנות מההגדלות בכל זאת.

השאלה הגדולה עדיין על השולחן: האם הח"כים יהיו מסוגלים לעמוד מול צה"ל בנושא הפנסיות, או שההגדלות הלא-חוקיות יוכשרו לעתיד ולמפרע כאחד.

עידן ארץ