התמודדות עם עיוורון ושיחת הפרידה מבאפט: הפרק האחרון והפחות מוכר בחייו של צ'ארלי מאנגר

צ'ארלי מאנגר היה הבעלים של בית עם נוף מרהיב ששכן מול האוקיינוס ​​במונתסיטו, קליפורניה. סגן יו"ר ברקשייר האת'ווי המנוח גם תכנן את כל השכונה הסגורה סביבו, שהמקומיים כינו אותה "מאנגרוויל". בשלב מסוים, הוא אמר לחבר שהוא צופה שיבלה שם את שנותיו האחרונות.

● טביעת אצבע של היורש והשקעה מפתיעה: 3 תובנות על השינויים בתיק של באפט
● "לא אכתוב עוד את הדוח השנתי": באפט נפרד מהמשקיעים עם הרהורים על מזל וזיקנה

בסופו של דבר, מאנגר בחר להישאר בביתו האהוב בלוס אנג'לס, שבו חי שנים רבות. לא היה בו אפילו מזגן. במהלך גל חום לפני שלוש שנים, חברים הביאו מאווררים ושקיות קרח כדי לקרר את הדירה שלו. למאנגר לא היה באמת אכפת מהחום. הבית היה קרוב לאנשים שאהב ולפרויקטים שעניינו אותו. במקום חיים שקטים ליד הים, מאנגר בילה את שנותיו האחרונות במרדף אחר השקעות אמיצות, ביצירת חברויות מפתיעות ובהתמודדות עם אתגרים חדשים.

כאשר הוא נפטר לפני שנתיים, בנובמבר 2023, שבועות ספורים לפני יום הולדתו ה־100, הוא היה בין אנשי העסקים האהודים ביותר בארה"ב וזכה להוקרה בזכות שנינותו וחוכמתו. אבל לפני הכול, הוא זכה לאהדה בעיקר בזכות הסיוע לוורן באפט להפוך את ברקשייר האת'ווי לחברה של טריליון דולר.

הפרק האחרון והבלתי צפוי בחייו של מאנגר פחות ידוע לציבור הרחב. בשנה שלפני מותו, מאנגר הרוויח למעלה מ־50 מיליון דולר מהימור על תעשייה לא פופולרית שבמשך 60 שנה הוא נמנע ממנה. בנוסף, הוא הגביר את פעילותו בתחום הנדל"ן ועבד עם שכן צעיר כשנטל סיכונים משמעותיים וארוכי טווח, יוצאי דופן עבור אדם בסוף שנות ה־90 לחייו. "אפילו שבוע או שבועיים לפני מותו, הוא שאל שאלות כמו 'האם חוק מור (Moore's law) חל בעידן הבינה המלאכותית?'", נזכר חברו ג'יימי מונטגומרי.

חברים ובני משפחה אומרים שמשקיעים יכולים להפיק לקחים מתקופת חייו האחרונה והמלאה באירועים של מאנגר - וגם ללמוד כיצד אפשר להזדקן בחן, בקור רוח ובתחושת משמעות. "עד ליום מותו, המוח שלו פעל", אומר בנו החורג של מאנגר, האל בורטוויק. "הוא מעולם לא הפסיק ללמוד וללמד".

 מאנגר ובאפט, 2019. מניותיו בברקשייר האת'ווי הוערכו ב־2.2 מיליארד דולר / צילום: Reuters, Scott Morgan

"באפט ומאנגר היו צורחים זה לזה"

מאנגר, בוגר בית הספר למשפטים של הרווארד שהיה שותף להקמת משרד עורכי הדין מאנגר, טולס ואולסון בלוס אנג'לס, עזב את עבודתו כעורך דין בשנת 1962 כדי להתמקד בהשקעות. מאוחר יותר, הוא בחר לנטוש את רוב השותפים שהיו לו, והצטרף לברקשייר בשנת 1978 כסגן יו"ר החברה.

הוא הפך ליועץ ושותף לתהליכי החשיבה של באפט ועודד אותו להרחיב את פרמטרי ההשקעה שלו אל מעבר להשקעות במחיר מציאה, כדי לקנות חברות איכותיות. "צ'ארלי ואני יכולים להחליף זה את זה כשצריך לקבל החלטות עסקיות", אמר באפט ב־1982.

בעשור האחרון לחייו, מאנגר היה פחות מעורב בברקשייר האת'ווי, אף שמניותיו בחברה הוערכו בשנת 2023 ב־2.2 מיליארד דולר. הוא דיבר עם באפט כל שבוע או שבועיים. באפט התגורר באומהה, נברסקה, ומאנגר התגורר בלוס אנג'לס, ולשניהם היו בעיות שמיעה, מה שהקשה על התקשורת.

"הם היו צורחים אחד לשני", אומרת וויטני ג'קסון, אשתו של נכדו של מאנגר ומבקרת תכופה בביתו של מאנגר בשנותיו האחרונות. "השיחה הייתה אמורה להיות סודית כנראה, אבל כל מי שנמצא ברדיוס של קילומטר וחצי יכול היה לשמוע אותם".

ההימור הגדול והמפתיע שהצליח בענק

בשנותיו האחרונות, מאנגר הפנה את תשומת ליבו לעיסוקים אחרים. הוא היה חבר דירקטוריון - ומעריץ מושבע - של ענקית הקמעונאות קוסטקו (Costco), עם מניות שהוערכו בכ־100 מיליון דולר במותו. בנוסף, הוא השקיע בהימלאיה קפיטל של מנהל קרנות הגידור לי לו ובחברות השקעה קטנות יותר בבוסטון ובמלבורן.

מאנגר ביצע גם השקעות משלו. הוא נהג לשבת בכורסה שלו, לקחת לידיו קלסרים ועיין בנתונים על חברות ציבוריות. כך למשל, הוא החל להתעניין בפעילות של חברות פחם. "הפחם יישאר הכרחי ככל שהביקוש העולמי לאנרגיה יגדל", טען מאנגר באוזני חברים ואחרים. "הוא קרא מאמר בו נטען כי פחם נעשה לא רלוונטי", נזכר האל בורטוויק, "וכעס: 'זה שטויות'".

במאי 2023, מאנגר לקח את התעניינות הזו צעד אחד קדימה ורכש מניות של חברת כריית הפחם קונסול אנרג'י (Consol Energy). בהמשך, הוא רכש מניות של אלפא מטלורג’יקל ריסורסז (Alpha Metallurgical Resources), המייצרת פחם לייצור פלדה. עד מותו של מאנגר, קונסול אנרג'י הכפילה את ערכה. גם אלפא זינקה. "משתיהן יחד הוא רשם רווחים על הנייר של יותר מ־50 מיליון דולר", אומרים חברים. "הוא לקח הימור גדול מאוד, וזה ממש הצליח".

כשמאנגר הכיר את שכנו היהודי

מאנגר ביצע הימור יוצא דופן נוסף בשלהי חייו. זה התחיל בשנת 2005, כאשר אבי מאייר, שכנו בן 17 של מאנגר, דפק על דלתו בשכונת הנקוק פארק בלוס אנג'לס, והעניק לו כרך המכיל את חמשת חומשי התורה. "קראתי עליו וחשבתי שהוא יהודי", אומר מאייר, למרות שמאנגר לא היה.

מאייר התקשה בלימודים. הוא נאבק בהפרעת קשב וריכוז והיה מיואש בקשר לעתידו. "הייתי חסר ביטחון", מספר השכן הצעיר. "החברים שלי הלכו לקולג' ואני לא". באותה תקופה הוא החל להיפגש יותר עם מאנגר. "הוא הקשיב לבעיות שלי ודיבר על עקרונות חיים וערכים אישיים", מספר מאייר על המיליארדר המנוח.

מאנגר סיפר לאחרים שהוא מעריך את האינטליגנציה והשאפתנות של מאייר. המשקיע המפורסם תמך בשכנו הצעיר כששקל לדלג על הקולג', ואמר שמאייר יכול במקום זאת ללמוד ב"אוניברסיטת מאנגר". אז זה מה שמאייר עשה. "צפיתי בו בפעולה ולמדתי ממנו והוא העניק לי ספרים לקרוא מדי פעם", אומר מאייר. הם נעשו קרובים, ומאנגר אף רכש אוכל כשר לביתו כשהשניים סעדו ביחד.

כאשר מאייר החל להשקיע בנדל"ן בשיתוף עם חברו מילדות, ראובן גראדון, מאנגר בחן את המהלכים הראשונים שלהם. כמה שנים לאחר מכן, הוא הציע לתמוך בצעירים ובחברה הנדל"ן שהקימו, אפטון (Afton). "אני מעניק לכם תעודת סיום לימודים", הוא הכריז בהומור. החל משנת 2017, שלושתם רכשו כמעט 10,000 דירות בדרום קליפורניה, והחברה הפכה לאחת המחזיקות הגדולות ביותר במדינה של דירות בבניינים נמוכים.

"בשנים שלפני מותו, מאנגר היה מעורב כמעט בכל היבט של עסקי החברה: החל מבחירת שכונות בהן תרכוש דירות, דרך בחינת הערכות שווי ועד בחירת צבעים. הוא התעניין במיוחד בפרטי עיצוב הנוף, התעקש על מתחמי בניינים בצפיפות נמוכה והחליט שהחברה צריכה להוציא מאות אלפי דולרים על שתילת עצים חדשים", אומר מאייר, כיום בן 37.

מאנגר עודד את מאייר וגראדון ליטול הלוואות לטווח ארוך - אפילו כאשר משקיעי נדל"ן אחרים העדיפו חוב לטווח קצר שניתן לממן מחדש במהירות - בטענה כי הבטחת ריביות נוחות והחזקת נכסים במשך שנים היא הדרך להרוויח.

ואכן, המהלכים צלחו: ההחזקות של אפטון שוות כיום כ־3 מיליארד דולר. מאנגר נותר מעורב עד סוף חייו בפעילות החברה וסייע במשא ומתן על רכישת בניין בסנטה מריה, קליפורניה, עסקה שנסגרה ימים ספורים לאחר מותו.

הניתוח שכשל וגרם לעיוורון חלקי

מאנגר לא סיפר זאת לאנשים רבים, אך בעשור האחרון לחייו הוא החל להתמודד עם קשיים בריאותיים. בשנת 1978 הוא עבר ניתוח קטרקט כושל ונותר עיוור בעינו השמאלית. למרות זאת, מאנגר מצא דרך להתמודד עם האתגר והתקין אורות בוהקים ברחבי הבית. אך בסביבות שנת 2014, מאנגר חווה בעיה בעצב הראייה של עינו הימנית. "הוא עמד בפני האפשרות שיתעוור לחלוטין אך הוא התייחס לכך בקלות", אומר אחד ממכריו.

מאנגר החליט להתאים את חייו למציאות החדשה, וביקש מאחרים להקריא לו. "אולי אצטרך ללמוד כתב ברייל", אמר לאחד מחבריו. ואכן, הוא עשה זאת ולמד אותו לאחר ניתוח הקטרקט הכושל, אך מעולם לא שלט בו. הוא שקל לנסות שוב, אבל התברר שזה לא היה הכרחי. הראייה בעינו הימנית השתפרה לאט. עם זאת, תנועתו של מאנגר נעשתה מוגבלת. בסביבות שנת 2016, הוא איבד את היכולת לשחק גולף, תחביב שאהב לעסוק בו במשך שנים רבות, ונעזר במקל הליכה. גם משחק ברידג' שכה אהב, נעשה קשה עבורו.

כדי לעודד את רוחו, הוא בחר לבלות זמן רב יותר עם חברים, במיוחד לאחר שאשתו נפטרה ב־2010. בכל יום שלישי, הוא נפגש עם שותפים עסקיים ואחרים לארוחת בוקר, בדרך כלל בקאנטרי קלאב של לוס אנג'לס. הקבוצה הגיעה בדרך כלל בשעה 07:30 והמפגש נמשך לעיתים שעות. הם דנו בהשקעות, החליפו עקיצות והתלוצצו.

בין חברי הפרלמנט הקבועים היו המשקיעים ג'ון הוקינס וג'ון קונלין, יו"ר אובר רון שוגר ומנכ"ל אקטיוויז'ן לשעבר בובי קוטיק. "בגילי, אם אתה לא מכיר חברים חדשים. אם בכלל יש לך חברים", היה נוהג לומר בהומור לחברי הפרלמנט.

עם זאת, מאנגר שמר על גישתו החריפה. כאשר בכיר בפורד הצטרף לפרלמנט באחת הפגישות, מאנגר הפתיע את הקבוצה בכך שהציג את הרווחיות של ענקית הרכב - בחלוקה למוצרים - ב־25 השנים האחרונות. ואז, מאנגר הנחית את מהלומה נוספת: "אני לא מבין למה אתם טורחים לייצר מכוניות", וציין שרוב רווחי פורד הגיעו ממשאיות.

נראה היה שהפגישות היו מרוממות את רוחו של מאנגר. האחרונה שבהן התקיימה 10 ימים לפני מותו. "כולנו למדנו מצ'ארלי, וצ'ארלי אהב ללמוד מאיתנו", אומר פול מייג'ור, איש עסקים מקומי, שגם היה מגיע לחלק מהפגישות.

חיבה לג'אנק פוד: "מים היו רעל מבחינתו"

"אוכל הפך לתשוקה מיוחדת עבורו בימיו האחרונים", מספרים חבריו, שנסעו לביתו של מאנגר לארוחת צהריים מדי יום שישי, והביאו לו כריכי עוף. הם הביאו לביתו פירות או סלט, וגם פאי דובדבנים וגלידת וניל. "לפעמים כשרצינו להתפנק במיוחד, אכלנו קצת ממתקים", אומרים חבריו.

במשך שנים, משפחתו של מאנגר ניסתה לגרום לו לשמור על תזונה בריאה. הוא התנגד למאמץ. "מבחינתו, גם מים היו רעל", מספרת בהומור ג'קסון, אשתו של נכדו. בסוף, המשפחה הרימה ידיים. הם התחילו להזמין לו משלוחים ממסעדות. "המשלוח האחרון שלו היה עוף מטוגן", אומרת ג'קסון.

מאנגר וג'קסון הכינו רשימה של הארוחות האהוב ות עליו, והיא הכינה אותן עבורו. היו לו זיכרונות נעימים מאכילת בשר משומר מקופסה במהלך שירותו בצבא למשל, אז היא הכינה לו את המנה. "הוא לא הפסיק לדבר על כך", נזכרת ג'קסון. "הוא גם אהב את הנקניקיות של קוסטקו", היא מוסיפה.

"כששהה בבית החולים בימיו האחרונים, אחת הארוחות האחרונות שהוא אכל הייתה המבורגר של רשת המזון המהיר In-N-Out ודיאט קולה". לקראת הסוף, מאנגר נשען על הומור כדי לשאוב ממנו כוחות, ואמר לבני משפחתו שדיאט קולה היא האחראית לאריכות ימים שלו, כדי להקליל את האווירה.

שיחת הטלפון האחרונה מבית החולים

מאנגר ספר את הימים למסיבת יום ההולדת ה־100 שלו ב־1 בינואר 2024. חברים ושותפים עסקיים, תכננו להגיע ללוס אנג'לס לחגיגות. אולם בריאותו התערערה. הוא הרגיש שהסוף קרב. כשחבר שאל לשלומו, הוא ענה: "יש הרבה דברים שהם לא בסדר איתי".

כאשר דיבר על מורשתו, מאנגר אמר שהוא מרגיש בנוח עם הישגיו וכי הוא אופטימי לגבי עתידה של ברקשייר. "עכשיו, שהיא כבר בנויה, אף אחד לא צריך להיות וורן וצ'ארלי", הוא אמר לחבר.

ובסוף, בשעות המאוחרות של ערב חג ההודיה לפני שנתיים, ימים ספורים לפני מותו, מאנגר אושפז בבית חולים ליד מונטסיטו. הוא ביקש מבני משפחתו לעזוב את החדר כדי שיוכל להתקשר לבאפט בפעם האחרונה. הם חלקו מילות פרידה.