האם יהודים בארה"ב עדיין רצויים בבית הלבן?

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● כותרות העיתונים | היום שאחרי נפילת חמינאי: כך תשתנה כלכלת המזה"ת בעידן החדש
● שאלות ותשובות | הוועידה בדאבוס יוצאת לדרך, וכולם מדברים על השליטה בגרינלנד

1"יזעזע את האזור שנים קדימה": מדינות במזה"ת חוששות מתקיפה באיראן

מדינות במזרח התיכון צופות בחשש באיום של תקיפה אמריקאית-ישראלית על איראן ורואות בה "הימור מסוכן שעלול לערער את יציבות האזור שנים קדימה", פורסם באתר הקטארי הניו ערב.

"אף שטראמפ נמנע בשלב זה מלאשר תקיפה, פעולה צבאית נגד איראן עדיין נחשבת לאפשרות ממשית. גורמים אמריקאיים מציינים כי נקודת הכרעה נוספת עשויה להגיע בשבועות הקרובים", נכתב.

כעת, האפשרות לתקיפה אמריקאית מעוררת דאגות בכל מדינות מערב אסיה, "למעט בישראל". מדינות האזור רואות בתקיפה אמריקאית באיראן "מהלך מסוכן עבור וושינגטון, כזה שיחשוף מדינות שכנות לסיכונים גיאופוליטיים, כלכליים וביטחוניים חמורים".

במקום להביא יציבות לאזור "מדינות חוששות כי תקיפה באיראן תוביל לכאוס מתמשך, ואולי אף למלחמת אזרחים, שתגרור זרמי פליטים רחבי היקף ותכביד על מערכות פוליטיות וכלכליות שבריריות ממילא ברחבי האזור".

המדינות שחוששות במיוחד מהתפתחות כזו הן טורקיה ופקיסטן. "הסכנה אינה טמונה רק בהתפוררות פנימית של איראן, אלא גם בהדבקה אזורית רחבה שעלולה לבוא בעקבותיה".

"עבור רוב שכנותיה של איראן, המשכיות המשטר, גם אם פגומה נתפסת כעדיפה על חוסר הוודאות הכרוך בקריסת מדינת הלאום האיראנית. ההתערבות האמריקאית נתפסת ככזו שעלולה להביא לתגובה איראנית נגד תשתיות אנרגיה, נתיבי שיט ומתקנים צבאיים אזוריים, עם השלכות מיידיות על מסחר, השקעות, ביטחון ימי ויציבות פנימית", נכתב.

"במילים פשוטות, רוב השחקנים האזוריים ניגשים לאפשרות של הסלמה מתוך זהירות סיכונית ולא מתוך הזדהות אידאולוגית. ההערכה הרווחת בקרב קובעי מדיניות ברוב מדינות האזור היא שהסלמה היא מהלך בלתי רציונלי מבחינה אסטרטגית, בעוד שימור הסטטוס קוו הוא האפשרות הפחות מסוכנת", נכתב.

ד"ר ג’ושוע לנדיס, מנהל המרכז ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת אוקלהומה, אמר לניו ערב "עוד ניסיון כושל לשינוי משטר באזור יזרע כאוס נורא ברחבי המזרח התיכון. איש אינו רוצה לראות עוד כאוס, פליטים וסבל באזור שידע מעט מאוד מלבד זאת בעשורים האחרונים".

ד"ר כרים אמיל ביטאר, מרצה ללימודי המזרח התיכון ב־Sciences Po בפריז אמר לניו ערב כי "מנהיגי רוב המדינות באזור רואים את איראן כיום כמדינה הנתונה לסנקציות קשות, מוגבלת, נתונה ללחצים פנימיים, אך עדיין נשלטת בידי מדינה ריכוזית". לדברי ביטאר, "ההנהגה הסעודית מודאגת במיוחד מכאוס והתפוררות באיראן, בין אם מקריסה פתאומית של הרפובליקה האסלאמית ובין אם משינוי משטר בעקבות מלחמה בהובלת ארה"ב. בריאד חוששים במיוחד מהשלכות על הביטחון הפנימי, כולל אפשרות של אי־שקט בקרב קהילות שיעיות במחוז המזרחי של סעודיה".

"בסופו של דבר, חישוב ההסלמה מול האיפוק משקף הכרה פרגמטית בכך שכאוס באיראן עלול להדהד ברחבי מערב אסיה, לערער הן את היציבות האזורית והן אינטרסים גלובליים", נכתב.

מתוך הניו ערב מאת ג’ורג’יו קפיירו, לקריאת הכתבה המלאה.

2האם באמצעות "הקו הצהוב" ישראל מספחת מחצית מרצועת עזה?

"הקו הצהוב" בעזה הפך מאז הפסקת האש לגבול החדש של ישראל עם רצועת עזה. השטח הנתון לשליטת צה"ל "מסתכם ביותר ממחצית משטחה המקורי של הרצועה, כאשר ההערכות נעות בין 53% ל־58%" ומעורר חששות לסיפוח ישראלי של הרצועה, פורסם בפורן פוליסי.

בתוכנית השלום של טראמפ נקבע כי "ישראל לא תכבוש או תספח את עזה, אלא תעביר בהדרגה את השטח שהיא שולטת עליו לכוח יציבות בינלאומי, שיתפרס בשלב מאוחר יותר. התוכנית קוראת לכך שחמאס יפרוק את נשקו ולא ישתתף בממשלת עזה העתידית, וישראל תיסוג לחלוטין מהשטח".

אולם, רבים חוששים שהעימות "יימשך לנצח", לצד "חלוקה בפועל של עזה לאזור שבשליטת ישראל ממזרח לקו הצהוב, שבו צה"ל מפתח קבוצות פלסטיניות שמתנגדות לחמאס, ומאזור שבשליטת חמאס, שבו לא יתקיים שיקום.

סם רוז, המנהל הזמני לענייני עזה באונר"א אמר לפורן פוליסי כי הקו הצהוב הוא בעצם "צעד מתוך ספר ההוראות הישראלי הטיפוסי של 'ניקח כמה שיותר בזמן שיש תהליך שמתקדם לאט מאוד' ואז, כשהמגעים יגיעו יהיה פחות מה להתמקח עליו". בנוסף "חלק מהאנליסטים טוענים ששליטה על השטח הזה עשויה להיות חלק מאסטרטגיית המיקוח של ישראל".

מנגד, מייקל וואהיד חנא, מנהל תוכניות אמריקה בקבוצת המשבר הבינלאומית אומר כי "אני לא הייתי מדבר על סיפוח בפועל, כי הדברים מאוד נזילים בשלב הזה" והוסיף, "אני חושב שזה משקף את המקסימליזם הישראלי. הם ממשיכים לדחוף את הגבולות מבחינת איך הם פועלים בשלב הפסקת האש".

חנא הוסיף כי הקו הצהוב הוא סימפטום לעמדת ישראל. "ברור שלא תהיה התקדמות בהשלמת תנאי הפסקת האש, אלא אם כן יינתן משקל חזק מצד ארה"ב והלחץ על הצדדים להתקדם". חנא הוסיף "כל תוכנית ישראלית ארוכת טווח להמשיך לשלוט בשטח מעבר לקו הגבול הזה זה תסמן שעזה לעולם לא תוכל להתארגן מחדש כחברה מתפקדת".

"ההשלכה הסופית של כיבוש או אפילו סיפוח של השטח בעזה שמעבר לקו הצהוב עשויה להיות כי יתר הרצועה תישאר הרוסה, ובכך בלתי ניתנת ליישוב, דבר שיאלץ את הפלסטינים לעזוב. עם זאת, רבים בישראל שוללים כי השטח ייספח בסופו של דבר. החזקתו בשלב הזה הכרחית לצורכי ביטחון, טוענים ישראלים רבים, אף כי לא ברור לכמה זמן צה"ל לא ייסוג משטח זה", נכתב.

מתוך הפורן פוליסי מאת ג’ובאני לגורנו, לקריאת הכתבה המלאה.

3האם יהודים עדיין רצויים בבית הלבן?

במשך שנים יהודים היו חלק מהסיפור של הפוליטיקה האמריקאית, אולם לאחרונה "העלייה באנטישמיות, הן בשמאל והן בימין, מרמזת כי אנו נכנסים לפרק חדש ביחסי היהודים עם הכוח הפוליטי באמריקה", כך פורסם במגזין האמריקאי Tablet Magazine בכתבה מאת ההיסטוריון טבי טרוי.

לאחרונה עלה לכותרות באמריקה סיפור לפיו "אנשי הצוות של קמלה האריס שאלו את מושל פנסילבניה היהודי, ג’וש שפירו, האם הוא 'סוכן ישראלי' במהלך הליך בדיקת המועמדים לתפקיד סגן הנשיא". הסיפור שכבש את הכותרות בתקשורת האמריקאית "ממחיש עד כמה תפיסות אנטישמיות מסוכנות חדרו לפוליטיקה האמריקאית".

"האירוע הזה, בצירוף הדאגה הרחבה יותר מעלייה באנטישמיות הן בשמאל והן בימין, מעלה חשש כי אנטישמיות עלולה לפגוע בהשתתפות יהודית בחיים הפוליטיים ברמות הגבוהות ביותר. באופן רחב יותר, הוא מעלה את השאלה האם גל האנטישמיות הנוכחי הוא תופעה זמנית במדינה שנדמה היה כי התגברה על השנאה העתיקה בעולם, או שמא מדובר בחזרה מדכאת ל'סדר הטבעי' של הדברים", נכתב.

"היהודים הם חלק יסודי מהסיפור האמריקאי באופן שכמעט ואינו ניתן להשוואה למעמדם באנגליה, צרפת, רוסיה או טורקיה. האבות המייסדים דמיינו את עצמם מצויים בדיאלוג עם היהודים, ואף ראו עצמם כמעין מקבילים ליהודים במפגש המכונן בין היסטוריה, אומה, טבע ואל. וכפי שהמחשבה היהודית עיצבה את האנשים שהתיישבו כאן לראשונה ולאחר מכן ייסדו את המדינה, כך השפיעה השפעה זו בחזרה על מעורבותם של היהודים במדינה מראשיתה", נכתב.

לאחר מלחמת העולם השנייה הייתה מבוכה מהאנטישמיות בארצות הברית, "בתקופה זו יהודים, שהשתחררו מן הגטו ומאפליה, עשו הישגים מרשימים בעולמות התרבות והאקדמיה. השנים שלאחר המלחמה ראו גם מינוי של מספרים משמעותיים של יהודים לתפקידים בולטים בבית הלבן. יהדותם של הממונים צוינה, אך בדרך כלל באור חיובי".

"ההיסטוריה הארוכה של היהודים והכוח באמריקה ייחודית בכך שעוררה מעט מאוד מחלוקת ציבורית. היהודים ורעיונותיהם היו חלק חיוני מהאומה מאז היווסדה. ההתקפות הנוכחיות על יהודים, משמאל ומימין, זרות לתרבות הפוליטית האמריקאית - ודווקא משום כך הן מפחידות. הניסיון להפוך את האנטישמיות ללגיטימית הוא מתקפה על המסורת האמריקאית עצמה", נכתב.

בארה"ב "יהודים שייכים לכל מקום, מהבית הלבן ומטה. כל בית לבן עתידי שידחה יהודים ישקף בכך דחייה של עקרונות היסוד של אמריקה עצמה", מסכם ההיסטוריון טרוי.

פורסם ב-Tablet Magazine מאת טבי טרוי, לקריאת הכתבה המלאה.