קריאת תיגר על האו"ם: מה עומד מאחורי יוזמת מועצת השלום של טראמפ?

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לא הגיע השנה לדאבוס רק כדי להצטלם במסדרונות הפורום הכלכלי העולמי או לתת נאום ולחזור הביתה. השנה הוא הגיע כדי להכריז על עצמו, פעם נוספת, כמעצב-העל של הסדר העולמי החדש, ולעגן זאת במסגרת מוסד חדש שייסד - "מועצת השלום" (Board of Peace).

● בדרך לאיראן? זה המועד שבו טראמפ מעדיף לתקוף
● טראמפ מתקפל? ביטל את המכסים החדשים לאירופה ועבר ל"מסגרת להסכמה" על גרינלנד

טראמפ חתם על אמנת היסוד של הגוף החדש מול מנהיגים, משקיעים ודיפלומטים, לקראת מה שהוא מכנה "השלב השני של תוכנית טראמפ" - התוכנית שפורסמה באוקטובר ושלדבריו הביאה לסיום המלחמה בין ישראל לחמאס.

בנאום שנשא בדאבוס, טראמפ לא חסך במחמאות לעצמו. "סיימתי שמונה מלחמות בתשעה חודשים", הצהיר, ומנה שורה של סכסוכים מתאילנד וקמבודיה, דרך קוסובו וסרביה ועד קונגו־ ורואנדה, מצרים ואיראן והודו ופקיסטן - "שתי מעצמות גרעיניות". גם את המשבר בין מצרים לאתיופיה, לדבריו, הוא כמעט פתר כבר בקדנציה הראשונה, "ואז הייתה מערכת בחירות מזויפות".

לא מאמין בדיפלומטיה או"מית

למרות שטף הדיבור הלא לגמרי ברור, המסר המרכזי היה מובן. טראמפ לא מאמין בדיפלומטיה או"מית קלאסית. "בשמונה המלחמות שהסתיימו לא דיברתי אפילו פעם אחת עם האו"ם", אמר. "הם פשוט לא התאמצו מספיק".

המזרח התיכון, ובעיקר עזה, עמדו במרכז דבריו. טראמפ הזכיר את החלטת מועצת הביטחון של האו"ם לאמץ את תוכניתו לסיום המלחמה בעזה, וטען כי בשלב הראשון הופסקה הלחימה, והוזרם סיוע הומניטרי. "אתם לא שומעים יותר שאנשים גוועים ברעב", אמר.

על סוגיית החטופים הרחיב טראמפ, תוך מתן קרדיט מיוחד לחתנו היהודי ג’ארד קושנר: "הצלחנו לשחרר את כל 20 החטופים שנותרו. הוצאנו מאות, אבל האחרונים היו הקשים ביותר. כ-28 היו כבר מתים - אבל הם רצו אותם לא פחות מהחיים. לפעמים אפילו יותר".

טראמפ איים כי חמאס "ישלם מחיר" אם לא יוחזר החטוף החלל האחרון, רן גואילי, והבהיר כי שיקום עזה מותנה בכך. "אנחנו עוקבים אחרי כל אחד מהם", אמר. "כל אחד. חמאס חייב להחזיר את החטוף האחרון, ואז נתקדם הלאה. עזה תיבנה מחדש בצורה יפהפייה… יש לה פוטנציאל אדיר".

לדבריו, המהלך ייעשה "בשיתוף עם האו"ם" - וזאת למרות הביקורת הקשה שהטיח בו קודם לכן.

טראמפ גם התייחס למבצע המשותף עם ישראל ביוני נגד מתקני הגרעין האיראניים. "חיסלנו את היכולות הגרעיניות של איראן", אמר, ותיאר כיצד פצצות הB-2 הוטלו לפירי המתקנים התת-קרקעיים בפורדו. "הם היו במרחק חודשיים מנשק גרעיני. לא יכולנו לאפשר לזה לקרות", אמר.

ובכל זאת, הנשיא הותיר פתח לדיפלומטיה ביחס למשבר הנוכחי מול טהרן. "הם רוצים לדבר, ואנחנו נדבר". על לבנון הוסיף במשפט קצר ואמר: "חיזבאללה ולבנון - אנחנו חייבים לעשות עם זה משהו".

מעבר למזרח התיכון, טראמפ התגאה גם במאבק בטרור בניגריה. "אנחנו מחסלים טרוריסטים שרוצחים נוצרים.", אמר. "הרבה דברים טובים קורים עכשיו".

היוזמה הגדולה - מועצת השלום

אלא שהיוזמה הגדולה באמת לא הייתה נאום, אלא מועצת השלום עצמה. הרעיון נולד במקור כמנגנון פיקוח על יישום הפסקת האש והשיקום בעזה, וקיבל אישור ממועצת הביטחון של האו"ם לשמש כ"מנהל מעבר" ברצועה. אלא שבמהרה הוא התרחב למשהו אחר לגמרי: גוף בינלאומי חדש, שאמור לעסוק ב"קידום יציבות, השבת ממשל תקין והשגת שלום מתמשך באזורים מוכי סכסוך".

הזמנות להצטרף כמייסדים נשלחו למדינות רבות. הונגריה, בלארוס ואוזבקיסטן מיהרו להסכים. אחרות, קנדה, רוסיה וסין למשל, העדיפו "לבחון את ההצעה". צרפת, נורבגיה, שבדיה, דנמרק וסלובניה למשל סירבו בשלב זה, מה שעורר את זעמו של טראמפ, שאיים להטיל מכסים של 200% על יין צרפתי.

לפי פרסומים, מושב קבוע במועצת השלום אמור לעלות מיליארד דולר, אם כי גורמים אמריקאים טענו בתקשורת כי מדובר בתרומה "וולונטרית".

קנדה כבר הודיעה כי לא תשלם סכום כזה. ראש הממשלה מארק קרני אמר כי קנדה מוכנה להצטרף עקרונית, אך רק אם יובטח "זרם מלא" של סיוע הומניטרי לעזה.

הזמנתם של נשיר רוסיה ולדימיר פוטין ושל נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי עוררה מבוכה גדולה עוד יותר. "רוסיה היא האויב שלנו. בלארוס היא בת-בריתה", אמר זלנסקי. "קשה לי לדמיין אותנו יושבים יחד באותה מועצה".

בפולין הביעו הסתייגות דומה.

טראמפ טען כי פוטין כבר הסכים להצטרף למועצת השלום, אלא שהקרמלין מיהר להכחיש ומסר כי הנושא "נבחן".

גם בישראל לא הכול היה פשוט. ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע לבסוף כי יצטרף למועצת השלום, לאחר שבהתחלה מתח ביקורת חריפה על הרכב המועצה, הצפויה לכלול גם את טורקיה וקטאר - מדינות שישראל רואה כעוינות או תומכות חמאס.

הבורר העליון של העולם?

את הפעילות המעשית של מועצת השלום אמור להוביל "דירקטוריון ביצועי", שיכלול את מזכיר המדינה מרקו רוביו, סטיב וויטקוף, ג'ארד קושנר וטוני בלייר.

בבית הלבן הסבירו לתקשורת העולמית כי כל אחד מהם יופקד על תחום: ממשל, יחסים אזוריים, שיקום, השקעות, גיוס הון ומימון.

מאחורי המילים הגדולות, קשה להתעלם מהשאלה המרכזית: האם מדובר בניסיון אמיתי לייצר מנגנון חדש לפתרון סכסוכים - או בעוד מהלך של טראמפ לעקוף את המוסדות הקיימים, ובראשם האו"ם, ולהעמיד את עצמו במרכז הבמה כבורר העליון של העולם?

טראמפ עצמו לא בהכרח מסתיר את התשובה. בעיניו, שלום הוא לא תוצאה של תהליכים ארוכים, אלא של כוח, לחץ, עסקאות - ובעיקר, של אדם אחד שיודע "לסגור דילים".