מה חלקם של הסייענים בפשיעה בחברה הערבית?

נכון - האמירה נכונה ברובה המוחלט
לא מדויק - חלקים מהותיים מהאמירה שגויים
מטעה - האמירה יוצרת מצג שווא או מוציאה עובדות מהקשרן
לא נכון - האמירה שגויה
לשיפוטכם - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת ציון חד־משמעי

שם: עופר כסיף
מפלגה: חד"ש-תע"ל
תוכנית: כיכר הכנסת
ציטוט: "חלק גדול מהפשיעה המאורגנת (בחברה הערבית) זה סייענים לשעבר שקיבלו מקלט בישראל"
תאריך: 15.1.2026
ציון: לא מדויק

האלימות בחברה הערבית הנמצאת בכותרות שוב. עם תחילת שנה אלימה. ח״כ עופר כסיף הציע לאחרונה הסבר: "מהפשיעה בכלל ושיעורי הרצח בחברה הערבית עד לפני 25 שנה היו נמוכים מאשר בחברה הסובבת... מאז אוקטובר 2000. אי אפשר לשכוח את זה, יש לזה משמעות גדולה... מה שלא פחות חשוב ויש מחקר של פרופסור מנחם הופנונג מהאוניברסיטה העברית - ויש עוד מחקרים אחרים - ... חלק גדול מהפשיעה המאורגנת זה סייענים לשעבר שקיבלו מקלט בישראל, לרבות נשק. הם חלק מרכזי בהעלאת...הפשיעה המאורגנת וזה קשור מאוד לסייענים ממה שמכונה האינתיפאדה השנייה שקיבלו מקלט בישראל". האם יש לטענה ביסוס אמפירי?

סייענים (או "משת"פים" בלשון עממית) - כמו כל קבוצה אחרת - עלולים להיות מעורבים בפלילים. אך השאלה אינה קיומם של מקרים בודדים, אלא האם מדובר בתופעה רחבה ומאורגנת שמסבירה את הזינוק.

פרופ' אמירטוס מנחם הופנונג, מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, פרסם מחקר מקיף על סייענים בישראל. הוא מציין כי קיימת טענה שלפיה סייענים וילדיהם מעורבים בפשיעה בשיעורים גבוהים, אך מדגיש שקשה מאוד לאמת זאת: המשטרה ושב״ס אינם מסווגים סייענים כקבוצה נפרדת, ובתי המשפט לא תמיד מזהים נאשמים כסייענים או כ-"דור שני״ לסייענים.

כשפנינו אליו, הופנונג היה זהיר: "היתה מעורבות של סייענים בפשיעה המאורגנת. אבל אין נתונים סטטיסטיים" לדבריו, אינדיקציות מתיקי בג״ץ וראיונות מצביעות על מעורבות מסוימת, אך אינן מייצגות את כלל האוכלוסייה. מתוך 496 עתירות שנבחנו במחקרו, ב-28% צוין רקע פלילי. חלק מהסייענים שהגיעו בשנות ה-90, הוא מוסיף, "הטילו פחד בחברה הערבית" בשל שהחזקת נשק וחלקם השתלבו בכנופיות פשע. ועדיין, מדובר בדוגמאות - לא במדידה שיטתית.

מנגד, ליאור אקרמן, ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן ולשעבר בכיר בשב"כ שעמד בראש האגף האחראי על שיקום סייעני מערכת הביטחון בישראל לשעבר, דוחה בתוקף את הטענה. לדבריו, כל סייען חתם על התחייבות להימנע מפלילים, וסייענותו לא עמדה לזכותו במקרה של עבירה. מחקרי עומק שערך בשנים 2005-2011 הראו שמעורבות סייענים בפשיעה עמדה על עד 1.5% - שיעור נמוך אף מזה של יהודים. "מי שהיה מעורב בפלילים חמורים טופל ככל עבריין אחר".

במחקר של הופנונג מוזכר: "בין 85% ל-90% מהסייענים שהגיעו לישראל עשו זאת למן שנת 1994". הגלים הבאים היו יותר קטנים בהרבה. הופנונג מסביר: "הפשיעה היה יותר משמעותי בשנות שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, חלקם הגיעו לארץ כשהם מורשים להחזיק נשק. באותה כמויות הנשק בחברה הערבית היו מעטות בשוואה למצב היום".

אם סייענים היו הגורם המרכזי, היינו מצפים לראות עלייה דומה כבר בשנות ה-90 - אז הגיעו רובם. בפועל, זה לא מה שקרה. כפי שהראינו בעבר, בין 1980 ל-1999 נרשמו בממוצע כ־18 נרצחים בשנה בחברה הערבית. רק מאז שנת 2000 הממוצע זינק ל-83 - פי 4.6. גם ביחס לגודל האוכלוסייה חלה עלייה חדה, שבחברה היהודית שיעורי הרצח ירדו. גם אם נניח שחלק מהסייענים השתלבו בפעילות פלילית רק שנים לאחר שהתיישבו בישראל, עדיין אין בנתונים עדות למתאם ישיר בין מועד הגעתם לבין העלייה בפשיעה האלימה. לכן, אף שהעלייה אכן מתרחשת בתקופה שכסיף מצביע עליה, הנתונים הקיימים אינם מאפשרים להצביע על קשר סיבתי ברור בין הגעת הסייענים בשנות ה-90 לבין התפרצות האלימות כעבור שנים.

חוקרים מצביעים על הסבר אחר: שינוי מבני בפשיעה. פרופ’ מוחמד ותד, נשיא המכללה האקדמית רמת גן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) ועמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, מסביר כי בראשית שנות ה-2000, בעקבות חקיקת חוק המאבק בארגוני פשיעה ב-2003, הופעל לחץ כבד על ארגוני הפשע היהודיים. התוצאה הייתה ואקום, שאליו נכנסו ארגוני פשיעה מהחברה הערבית, שעברו ממבנה חמולתי לארגונים "תאגידיים".

ומה לגבי הזינוק בשנים האחרונות? כפי שהסביר לנו בעבר יוני אריה, מנהל לשעבר במיזם קהילות בטוחות ב"יוזמות אברהם", הדבר קשור להחלטת ממשלה 549 שקיבלה הממשלה הקודמת ב-2021, שמטרתה מיגור הפשיעה בחברה הערבית: "בעקבות הפעילות המשמעותית של המשטרה נגד הפשיעה המאורגנת ב-2022, נוצרו מאבקי ירושה ושליטה בטריטוריה בין ארגוני פשיעה ובין פלגים בתוך הארגונים עצמם", בעיקר באזור הצפון.

עם זאת, הוא אומר, "לפי דוח המעקב של 'יוזמות אברהם', ההחלטה מיושמת באופן חלקי בלבד, וחלה ירידה ביישום ההחלטה מאז חילופי הממשלות וכניסת איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי. ובמקום להגביר את המאמצים אחרי שנת 2023 המדממת, ב-2024 ראינו דווקא קיצוץ בתקציבים המיועדים לחברה הערבית, ובכלל זה בתקציבים המיועדים למאבק בפשיעה".

לפי יוזמות אברהם, ב־2023 נרצחו 245 בני אדם מהחברה הערבית - יותר מפי שניים מב-2022 (אחרי ירידה קטנה בממשלה הקודמת). ב-2024 היה 230 נרצחים וב2025 עלה ל-2052. והשנה בתוך פחות מחודש וכבר יש 21 נרצחים. כך קשה להגיד שהעלייה הניכרת הזאת רק בארבע השנים האחרונות באה בעיקר מסייענים שהגיעו לכאן לפני 20-30 שנה.

אקרמן מוסיף: "מעורבות החברה הערבית בהיקפים עצומים בפשע מאורגן נובע מהיעדר פעילות משטרה בחברה הערבית, מהזנחה של שנים ואי כניסה למגזר לא עם מקל ולא עם גזר".

מטעם ח"כ כסיף נמסר: "ראשית, כפי שעולה ממאמרו של הופנונג, רוב הסייענים אינם חלק מהפשיעה, אבל שיעורם בה גבוה יחסית (ע' 30). שנית, מי שמכיר את השטח ומדבר עם האנשים יודע שמקומם של הסייענים בפשיעה המאורגנת, בעיקר ב-25-20 שנה האחרונות, אכן משמעותי. בכל מקרה, לא טענתי שהסייענים הם הסיבה העיקרית. הסיבה המרכזית היא מדיניות ממשלתית של הפקרה, הזנחה והתעלמות ממשפחות הפשע ואף שימוש בהן לעתים לצרכיה (ר' פרשת כרים ג'ומהור)".

לסיכום , הנתונים לא מוכיחים שהסייענים הפלסטינים שהגיעו לישראל הם סיבה משמעותית לעליית הפשיעה בחברה הערבית - ויש ממצאים ששיעורי הפשיעה שם נמוכית יחסית. לכן, דבריו של עופר כסיף לא מדויקים.