לאוצר יש שתי תחזיות הפוכות, עם מחיר לא מבוטל בצידן

באוצר בונים את תקציב המדינה לפי מאזן תחזית הכנסות אל מול תחזית הוצאות. את שתי התחזיות בונים אגפים שונים במשרד: אגף התקציבים אמון על ההוצאות, ואגף הכלכלן הראשי על ההכנסות. ובכל פעם מחדש, מתבררות שתי התחזיות כנמוכות מדי.

תחזית ההוצאות מבוססת פעם אחר פעם על תרחישים אופטימיים לרגיעה ביטחונית, ומתרסקת מול המציאות הנפיצה במזרח התיכון. מנגד ההכנסות ממסים מכות שוב ושוב את התחזיות המוקדמות ומזרימות לקופה חמצן הכרחי. כך, בחודשיים הראשונים של 2026 גבתה המדינה מהציבור 10 מיליארד שקל יותר מכפי שתכננה. בזכותם, נכנסה ישראל למערכה במרץ עם עודפי תקציב מסוימים, שבלעדיהם המצב כעת היה חמור יותר. בעקבות המלחמה, יעד הגירעון לשנה הנוכחית קפץ מ-3.9% תוצר ל-5.1%. ללא הגבייה החריגה של מסים, הנתון כבר היה מחריף ל-5.6% תוצר.

ההפתעות בצד ההכנסות מעידות מצד אחד על חוסנה של הכלכלה. מצד שני, הן מעידות גם על נטל המיסוי הכבד. ויתרה מכך, הן מאפשרות לפוליטיקאים להימנע מקיצוצים קשים, למשל בכספים הקואליציוניים, שהמשיכו לזרום ללא הפרעה למרות המלחמה, בהיקף של 5-6 מיליארד שקל.

אורן דורי

בינתיים השאלות מצטברות. ומי עונה? דובר צה"ל, שתפקידו לדווח על פגיעות ומטרות - לא על כיוון המלחמה, לא על מחירה הכלכלי, ולא על היום שאחרי - ונשיא ארה"ב טראמפ, שמתראיין לתקשורת הישראלית.

ראש הממשלה נתניהו, עד כה, לא התראיין לאף אמצעי תקשורת ישראלי מאז פרוץ המערכה. הוא מדבר בהצהרות מוקלטות לצד שר האוצר, או עם התקשורת הזרה. ערוצים אמריקאיים מקבלים את זמנו. הציבור בישראל, זה שנושא את נטל המלחמה הזאת, שמחכה לדעת מה יהיה מותר מחר - מקבל תדרוכים צבאיים ועדכונים מאמריקה.

זה כמובן לא חדש. לאורך שנות כהונתו נהג נתניהו בעקביות כלפי התקשורת הישראלית. זו תפיסתו, זו זכותו. אבל במלחמה מול איראן, הנוהג הזה מקבל משמעות אחרת. כשהאזרח רוצה לדעת מה קורה במלחמה שנלחמת בשמו - הוא נאלץ לפתוח Fox News. כשהוא מחפש הרגעה, כיוון, תחושת ודאות - הוא מקבל אותה מוושינגטון.

תומר שמאי

ויתור על רפורמות להקלה על יוקר המחיה הפך לתסמין כרוני של סמוטריץ' כשר אוצר. בשנה הראשונה אי אפשר היה להעביר כלום, כי התמקדו ברפורמה המשפטית, ב-2024 בגלל חמאס וחיזבאללה, ב-2025 בגלל איראן ועכשיו שוב. מבחינת סמוטריץ', מלחמה היא זמן לאחדות ולא לרפורמות שנויות במחלוקת. אלא שהמשמעות היא שיתוק מוחלט של הזירה הכלכלית ופגיעה באזרחי ישראל כדי לא להרגיז קבוצות לחץ.

זה לא מחויב המציאות. הרפורמות של נתניהו כשר אוצר עברו במהלך האינתיפאדה השנייה. אלה היו רפורמות רדיקליות בהרבה של קיצוץ בקצבאות, שנעשו מתוך הבנה שצריך גם לנצח בזירה הכלכלית כדי להישאר חזקים בטווח הארוך, גם על חשבון טלטלה בטווח הקצר. בניגוד לכלל ש"אסור לבזבז משבר", שר האוצר אימץ מדיניות של בזבוז ההזדמנויות שהונחו לפתחו. התוצאה: יוקר המחיה נשאר גבוה, מכביד על הכלכלה הישראלית ומונה ממנה לפרוח ביום שאחרי המלחמה.

עידן ארץ