אחות העבירה מידע לרשות המסים על אחיה ותפצה אותו ב-100 אלף שקל

בנובמבר 2020 חתמו הנתבעים עם התובעת, חברה לתיווך נדל"ן, על הסכם בלעדיות למכירת דירתם בכפר סבא בתמורה לדמי תיווך בסך 1.5% ממחיר המכירה בתוספת מע"מ. בהסכם העניקו לתובעת בלעדיות לשיווק ומכירת הדירה לחצי שנה, עד 30 באפריל 2021. בהסכם נקבע גם "פיצוי מוסכם" בשווי של 3% במקרה של הפרת הבלעדיות.

בתאריך 4.5.2021, ארבעה ימים לאחר סיום תקופת הבלעדיות הנקובה בהסכם הבלעדיות (מתוכם יומיים היו שישי ושבת), נחתם הסכם מכר בין הנתבעים לבין שכנתם, תמורת 2.35 מיליון שקל. בתגובה, הגישה התובעת תביעה לחייבם בתשלום דמי תיווך בסך 42.4 אלף שקל ופיצוי מוסכם בסך 84.8 אלף שקל.

לטענת הנתבעים עסקת המכר בינם לבין הרוכשת נחתמה לאחר תקופת הבלעדיות, ואין הם חבים לתובעת תשלום כלשהו. לטענתם, הרוכשת, שהתגוררה בבניין במשך כ-4 שנים קודם לרכישת הדירה על ידה, התעניינה ברכישתה עוד ביוני 2020, לפני הסכם התיווך והבלעדיות, וניהלה אז מו"מ לרכישה שלא הבשיל להסכם. לטענתם, רק בסיום תקופת הבלעדיות פנתה אליהם שוב הרוכשת, ובין הצדדים התגבש הסכם תוך זמן קצר, כך שהתובעת לא הייתה הגורם היעיל להתגבשות העסקה.

שופטת בית משפט השלום בכפר סבא שירלי פורר טיומקין דחתה את טענות הנתבעים תוך שהיא מציינת כי "אומנם, בין הרוכשת לנתבעים הייתה היכרות מוקדמת, והסכם המכר ביניהם נחתם ארבעה ימים לאחר סיום תקופת הבלעדיות, אך הוכח ולא נסתר, כי ההתקשרות נרקמה במהלך תקופת הבלעדיות, ללא עדכון התובעת תוך הפרה של הסכם הבלעדיות, ובניסיון חסר תום לב להתחמק מתשלום דמי התיווך".

עוד הוכח, כי קיים קשר סיבתי ישיר בין פרסום הדירה על ידי התובעת לבין פנייתה של הרוכשת לתובעים, כך שהתובעת הייתה הגורם היעיל בעסקה, ולכן זכאית לעמלת התיווך.

מעבר לדמי התיווך נפסק פיצוי מוסכם בסך 47 אלף שקל והוצאות עו"ד בסך 25 אלף שקל לטובת התובעת.

משמעות הפסיקה: ניסיון לחמוק מתשלום דמי תיווך למתווך שקיבל בלעדיות, על ידי סגירת עסקה לאחר אותה תקופה, יחשב חוסר תום לב

מספר תיק: ת"א 23433-04-22

אח ואחות הם בעלי מניות בחברה שירשו יחד עם אחרים מהוריהם, שייסדו את החברה ורכשו באמצעותה זכויות בנכסי מקרקעין שמשכירה החברה לגורמים שונים.

הנתבעת ניהלה משא ומתן עם בעלי מניות מהחברה לרכישת מניותיהם, אך העסקה לא התממשה, ולבסוף אחיה היה זה שרכש את המניות, והעביר אותן לחברה בבעלותו המלאה. על עסקאות אלה הטיל מנהל מיסוי מקרקעין תשלום מס רכישה, והתובע הגיש השגה על השומה. במהלך הליכי ההשגה, דרש מסמ"ק מהתובע לקבל מסמכים נוספים הנוגעים לחברה המשפחתית, וזה פנה לדירקטוריות בחברה - בהן אחותו, הנתבעת - וביקש שימסרו לידיו את המסמכים. במקום להיענות לבקשתו, פנתה הנתבעת למסמ"ק ומסרה מידע והערכות שווי לגבי נכסי החברה.

ההליכים מול מסמ"ק הסתיימו בפשרה, אך בעקבות המקרה הגיש האח תביעה נגד אחותו בטענה כי ניצלה לרעה מידע שהגיע לידיה מתוקף תפקידה כדירקטורית, פעלה ממניעים אישיים ופסולים ובניגוד עניינים, על מנת לפגוע בו ובחברה בבעלותו. לטענתו היא מסרה למסמ"ק מידע שגוי ביודעין, שהוביל להגדלת שומות המס עליו.

הנתבעת טענה מנגד, כי פעולותיה מול רשויות המס נעשו בתום לב ובהתאם לחובתה החוקית. לטענתה, המס שהושת על התובע אינו "נזק", אלא תוצאה של סיוע לרשויות המס לגבות מס אמת.

השופט מגן אלטוביה קבע כי משעשתה הנתבעת שימוש במידע פנים שהיה נגיש לה אך מתוקף תפקידה כדירקטורית קיימת חובת אמונים; וכי יש אינדיקציות שהתקיים היסוד הנפשי להפרת חובה זו, ובהן העובדה שלא עדכנה את התובע על קשריה הישירים עם רשות המסים.

"התנהלותה של הנתבעת כללה פעולה מהירה ובהולה למסירת מידע לרשות המסים לאחר קבלת המייל מהתובע, ללא בדיקה מעמיקה או התייעצות מספקת", כתב השופט, וצין כי כשמאית מקרקעין היא "לכל הפחות עצמה עיניים מלראות את אי-הדיוקים במידע שמסרה".

משמעות הפסיקה: עצימת עיניים לאפשרות של פגיעת נושא משרה בחברה בהיעדר מידע מספק תיחשב פעולה בחוסר תום לב, העולה כדי הפרת חובת אמון

מספר תיק: ת"א 29231-01-23

ב-6 במרץ 2025 הזמינו התובעים חדר במלון רדיסון בלו בבוקרשט דרך אתר בוקינג, לתאריכים 16-20.3.2025, ללא אפשרות לביטול. לאחר ביצוע ההזמנה בסך 3,569 ליי רומני, ומשלא התקבל אישור הזמנה מבוקינג לכתובת הדוא"ל שלהם, ביצעו הזמנה חדשה בסך 3,212 ליי רומני, שלאחריה התקבל אישור. בדיעבד התברר, כי בביצוע ההזמנה הראשונה עשו התובעים טעות סופר בהקלדת כתובת הדוא"ל.

לטענת התובעים, משגילו בחיובי האשראי שני חיובים עבור אותו מלון באותו תאריך, יצרו קשר טלפוני עם שירות הלקוחות של הנתבעת, שם הבטיח להם נציג כי הסכום יוחזר לחשבונם בתוך ימים. בהמשך, פנו עשרות פעמים לנתבעת, אך עד הגשת התביעה לא קיבלו החזר.

בוקינג מצדה טענה כי לא קמה לתובעים עילת תביעה היות והסיבה לאי-קבלת אישור ההזמנה הראשון היא טעות של התובעים עצמם, שמיהרו להזמנה נוספת מבלי לברר האם בוצעה הראשונה. עוד נטען כי הובהר לתובעים שעליהם לפנות למלון בבקשה להחזר כספי, שכן בוקינג פעלה כמתווכת בלבד והכסף הועבר למלון.

השופט דן ליברמן קיבל את התביעה חלקית, בהסתמך על הוראות חוק עשיית עושר ולא במשפט, הקובע כי מי שקיבל נכס, שירות או טובת הנאה שלא על פי זכות שבדין חייב להשיב את הזכייה. נקבע, כי התשלום עבור ההזמנה השנייה התקבל אצל הנתבעת שלא על פי זכות שבדין. צוין כי אף שהתובעים הביאו לחיובם המוטעה, הם ניסו לתקן את הטעות. מנגד, נקבע כי החברה הרעה את מצבה כשהעבירה את חלק הארי של התשלום השגוי למלון, ואף שניסתה לסייע לתובעים להשיג החזר, וכן בשל העובדה שמדובר בהזמנה ללא אפשרות ביטול אין לחייב בהחזר המלא.

בוקינג חויבה להשיב לתובעים 45% מהתשלום (השני) השגוי בסך 3,212 ליי רומני, שהם 1,019 שקל, וכן לשאת בהוצאות משפט בסך 600 שקל.

משמעות הפסיקה: פלטפורמות להזמנת למקומות לינה אינן פטורות באופן גורף מהחזר בגין תשלום כפול בטעות

מספר תיק: ת"ק 74212-07-25