המלחמה באיראן חושפת את מגבלות הכוח הרוסי

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● טראמפ מאיים לצאת למשימה "מסוכנת" - כך היא תיראה
● בין יומיים לשבועיים: כך צפוי להיראות מבצע קרקעי באיראן

1שגריר איראן בלבנון מסרב להתפנות וממחיש מי באמת שולט

משרד החוץ הלבנוני הכריז בשבוע שעבר על שגריר איראן בלבנון מוחמד רזא שייבאני כ"אישיות בלתי רצויה" והורה לו לעזוב את המדינה, אולם כעת "השגריר מסרב לעזוב - מה שמדגיש את חולשתה של ממשלת לבנון", פורסם בוול סטריט ג'ורנל.

זמן קצר אחרי שחיזבאללה החל לירות רקטות לעבר ישראל, ממשלת לבנון זעמה על ארגון הטרור שגרר את המדינה המוכה שוב למלחמה. כחלק משורת צעדים חסרי תקדים בביירות החליטו להוציא את חיזבאללה מחוץ לחוק, דרשו ממנו להתפרק מנשקו והשיא הגיע כאשר ניסו להדיח את השגריר.

אולם "לצעדים הללו הייתה השפעה מוגבלת. חיזבאללה התעלם מהדרישה, ואיראן הצהירה כי שגרירותה נותרת פתוחה וכי השגריר ימשיך בתפקידו בביירות".

כעת, סירובו של השגריר להתפנות מלבנון מהווה קו פרשת מים במאבק של לבנון על ריבונותה. דייוויד שנקר, ששימש כראש תחום המזרח התיכון במחלקת המדינה בתקופת כהונתו הראשונה של הנשיא טראמפ אמר לג'ורנל כי "זה מאשר שאיראן ומשמרות המהפכה פועלים ככוח כובש בלבנון. הם שולטים במדינה ואינם מכירים בריבונות ממשלת לבנון".

גורמים לבנוניים אמרו כי "הנוהג הדיפלומטי מונע מהם להוציא בכוח אנשים משטח השגרירות".

פול סאלם, חוקר במכון המחקר למזרח התיכון בוושינגטון אמר לג'ורנל "איראן הפעילה את הזירה הלבנונית, ובכך ניטרלה את ההתקדמות שהמדינה השיגה".

במדינה וארץ הארזים לא תצליח לאכוף החלטות מול חיזבאללה "הממשלה תאבד כל מנוף השפעה ודברים ייכפו עליה", כך אמרה חנין ר'דאר, חוקרת במכון וושינגטון.

למרות שלבנון מנסה לבסס עצמה מחדש "היא עדיין חלשה" בעוד ש"לאיראן יש השפעה משמעותית על לבנון כבר יותר מארבעה עשורים, במיוחד דרך נוכחות פעילי משמרות המהפכה ותמיכתם בחיזבאללה".

מתוך הוול סטריט ג'ורנל מאת מאת דב ליבר, עומאר עבד אל־באקי וואאל טאלב. לקריאת הכתבה המלאה.

2חלון הזדמנויות נדיר: האם הרפורמיסטים ינצלו את רגע החולשה באיראן?

לאחר מותו של חמינאי, האליטה האיראנית פעלה במהירות למנות לו יורש - את בנו, מוג’תבא חמינאי, אולם בפורן אפיירס מזהירים: "מהירות והמשכיות משפחתית לא ימנעו ואקום שלטוני". כעת, "בכירי המשטר מתייצבים לעצב את עתיד המדינה".

בעוד שמותו של חמינאי פתח חלון לשינוי - הוא בינתיים "חיזק את משמרות המהפכה. כעת אין גורם שמרסן אותם, והמנהיג החדש צפוי להיות תלוי בהם".

מה המשמעות עבור האיראנים? "שלטון צבאי־סמכותני עם חזות תיאוקרטית. משטר כזה יהיה ככל הנראה לוחמני, ימשיך בעימות עם ישראל וארה"ב ויפנה משאבים לשיקום הצבא".

למרות הקשיים, יש גם פתח לאופטימיות: "כוחם של משמרות המהפכה נפגע, ורפורמיסטים מרכזיים כמו מסעוד פזשכיאן, חסן רוחאני ומוחמד ח’אתמי עדיין פעילים. הם עשויים לנצל את המצב כדי לקדם שינוי. קבוצה נוספת היא הציבור האיראני עצמו: סוחרי הבזאר, איגודי עובדים והדור הצעיר. שביתות וחרמות יכולים לשתק את הכלכלה, והצעירים שמובילים את המחאות עשויים להיות כוח מכריע".

במידה והרפורמיסטים יצליחו לעלות לשלטון, "ייתכן שינוי כיוון: שיקום הכלכלה, הרחבת התמיכה הציבורית וחיפוש פשרות עם ארה"ב כולל ויתורים בתחום הגרעין והביטחון תמורת הקלות בסנקציות".

ארה"ב מצידה יכולה לסייע "בכך שתדבר עם גורמים פרגמטיים ותציע תמריצים מדודים, אין מדובר בפתרון קסם: גם הרפורמיסטים אינם דמוקרטים מלאים. אך בהיעדר אלטרנטיבה, הדרך היעילה ביותר לשינוי היא עבודה עם גורמים מתוך המערכת".

בפורן אפיירס מבהירים כי "לאחר עשורים של שלטון קיצוני, הטלטלה הנוכחית מעניקה למתונים הזדמנות נדירה אולי האחרונה לשנות את המסלול של איראן".

מתוך הפורן אפיירס מאת אפשון אסטובר. לקריאת הכתבה המלאה.

3פוטין צופה מהצד: המלחמה באיראן חושפת את מגבלות הכוח הרוסי

בעוד ש"ישנה תפיסה שלפיה המלחמה המתמשכת בין ארה"ב וישראל לבין איראן דווקא מועילה לרוסיה", בפועל "מדיניות החוץ האמריקאית חשפה את חולשתה ואת חוסר הרלוונטיות הגובר של הקרמלין", פורסם בפורן פוליסי מגזין אמריקאי לפרשנות בענייני חוץ וגאופוליטיקה בכתבה שכותרתה "הבעיה הפרסית של פוטין".

"כפי שמוסקבה לא הצליחה להציל את בעלי בריתה בסוריה ובאחרונה גם בוונצואלה, כך היא גם אינה מסוגלת לסייע לאיראן. השפעתה הגלובלית מתפוררת, והמשטר הרוסי נדחק לתפקיד של צופה מהצד. למרות הרטוריקה התקיפה של פוטין, רוסיה אינה יותר מכוח אזורי", נכתב.

לפני שנים אחדות התמונה הייתה אחרת "לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב־2022, איראן סיפקה לרוסיה רחפני שאהד, ששימשו לתקיפות בערים אוקראיניות. ביולי 2023 הצטרפה איראן, לבקשת רוסיה, לארגון שנחאי לשיתוף פעולה (SCO) מועדון של משטרים סמכותניים, שנועד במקור לתיאום אינטרסים בין סין לרוסיה וכיום משמש כמעין גוש אנטי־ליברלי".

"בינואר 2025 חתמו רוסיה ואיראן על הסכם שותפות אסטרטגית. חוקרים אף כינו את הקשר הזה יחד עם סין וצפון קוריאה 'ציר הטלטלה', שמטרתו לערער את הסדר הבינלאומי הקיים".

נראה כי "ייתכן שהם קיבלו את המגיע להם: מלחמה אמריקאית במזרח התיכון שאינה מצייתת כמעט לשום כלל, מלבד הכלל העתיק של הגנרלים האתונאים במלוס: החזקים עושים ככל שביכולתם, והחלשים סובלים כפי שנגזר עליהם".

מה שטילטל את הקרמלין הוא "שימוש גלוי וישיר בכוח. פוטין נהג להצדיק את מלחמתו באוקראינה בתירוצים מורכבים". טראמפ, "לעומת זאת, פשוט החליט לפעול ועשה זאת בגלוי, באלימות אך גם בכנות מסוימת".

כעת "האסטרטגיה של פוטין היא לצפות בדאגה במלחמה ולקוות שארה"ב תסתבך בה. תרחיש כזה יביך את טראמפ, יערער את נאט"ו וישמור על מחירי נפט גבוהים. ככל שהמלחמה תימשך כך ייטב לקרמלין".

אך בפורן פוליסי מזהירים "זו ראייה קצרת טווח. אם ארה"ב תצליח להגיע להסדר לאחר פגיעה משמעותית באיראן, מעמדה יתחזק מאוד, בעוד רוסיה וסין ייחשפו ככוחות חלשים יותר מכפי שטענו".

מתוך הפורן פוליסי מאת סרגיי רדצ'נקו. לקריאת הכתבה המלאה.