החברות שנותנות מענה טקטי לרחפני הנפץ של חיזבאללה

במערכה האחרונה בלבנון, הפכו רחפני הנפץ למטרד הגדול ביותר עבור חיילי צה"ל המתמרנים בכפרי הדרום - מאז נכנס חיזבאללה ללחימה מלאה בתחילת מרץ. עד כה גבו הרחפנים את חייהם של לפחות שניים: מפעיל הרכב ההנדסי עאמר חוג'יראת, עובד קבלן של משרד הביטחון שנהרג שלשום, ולוחם השריון סמל עידן פוקס שנהרג בתחילת השבוע; עשרות לוחמים נוספים נפצעו בדרגות שונות.

רק ביום חמישי נפצעו 12 לוחמים, שניים מהם באורח בינוני, מפגיעה ישירה של רחפן נפץ בנגמ"ש אלפ"א לנשיאת פגזים ששהה סמוך לסוללת תותחנים באזור שומרה.

● שינוי אסטרטגי: צה"ל ירכוש אלפי רחפני תקיפה תוצרת ישראל
● המדינה שרוצה להפוך לצבא החזק באירופה עד 2039

חיזבאללה משגר אמנם עשרות רחפנים לעבר כוחות צה"ל מדי יממה, אך רובם מתגלים ומיורטים באמצעות מערכות לוחמה אלקטרונית המשבשות את גלי הרדיו וגורמות לנפילתם. עם זאת, המעטים שמצליחים לחדור את מעטפת ההגנה הם רחפנים מסוג חסין וקטלני במיוחד: רחפני נפץ המחוברים בסיב אופטי לעמדת המפעיל שלהם.

הרכש מעלי אקספרס, הנזק קטלני

רחפני הסיב הינם רחפנים זעירים, שניתן לרכוש באתרים דוגמת עלי אקספרס או אמזון במאות דולרים בודדים. המחבלים מרכיבים עליהם סיב אופטי באורך 10-20 ק"מ, המאפשר להם לשדר את הוראות הטיסה כשהם מוגנים לחלוטין ממערכות השיבוש של צה"ל, שהוכחו כיעילות רק נגד רחפנים אלחוטיים.

רחפנים אלו, הנושאים כ-6 ק"ג חומר נפץ, דורשים טייסים מיומנים המפעילים אותם מרחוק באמצעות מצלמה. הבודדים שבהם חיזבאללה מצליח לשגר אל כפרי דרום לבנון שבהם שוהים כוחות צה"ל בזמן הפסקת האש, גורמים לאבדות בנפש ולהרס של ציוד.

מערכת הביטחון בחנה בשנים האחרונות מערכות שונות לנטרול רחפנים, אלא שרחפני הסיב הופיעו בשמי לבנון רק בסבב הנוכחי שהחל לפני כחודשיים. בשל כך, טרם בוצעה היערכות מספקת - הן מבחינת תורת הלחימה (אופן ההתניידות של הכוחות וכלי הרכב) והן מבחינת הצטיידות באמצעי יירוט ייעודיים.

יתרה מכך, גם צבאות המערב טרם פיתחו פתרונות מספקים לנטרול רחפני סיב. באוקראינה, הלחימה בהם מתבצעת בעיקר באמצעות הטלת רחפני תקיפה אחרים כנגדם, המופעלים באמצעות מפעילים מיומנים - פתרון שלא ניתן לשחזר בישראל בקנה מידה רחב, בין היתר בשל התוואי ההררי של לבנון השונה מהערבות השטוחות באוקראינה. אף שאיום רחפני הסיב זוהה לראשונה בעזה עוד לפני ה-7 באוקטובר, במערכת הביטחון החלו להיערך אליו מעשית רק לאחרונה.

הסטארט־אפים שמנסים לפצח את אתגר היירוט

מערכת הביטחון נערכת לטיפול באיום הרחפנים לא רק באמצעות "שלוש הגדולות" - רפאל, אלביט והתעשייה האווירית - אלא גם באמצעות פיילוטים והסכמי הזמנה מול מגוון סטארט־אפים ואפילו חברות מארה"ב ומאוקראינה. אף שהיקפי הפעילות היו קטנים מהנדרש בדיעבד, חלק מהפתרונות זכו להצלחה בגילוי ונטרול רחפנים אלחוטיים ("רחפני קשר"), אך רק מעטים הוכיחו הצלחה מוחלטת מול רחפני הסיב.

סוגיית גילוי המיקום באמצעות מכ"ם, חיישני קול או מצלמות נחשבת לפתורה ברוב המקרים, כפי שמוכח בחודשים האחרונים בשדה הקרב מול כטב"מים ורחפני תקשורת. בין החברות הפועלות בתחום: עין שלישית (גילוי אלקטרו־אופטי), אינסיינגניטו (גילוי אקוסטי), מאגוס (מכ"מים) ווורפל (גילוי רחפני תקשורת). חברות נוספות כגון אלביט, קלע, אקסון ואירוויז מספקות מערכות שליטה ובקרה (שו"ב), המאגדות את נתוני החיישנים השונים לתמונה מלאה עבור כוחות הביטחון.

אלא שגילוי הרחפן הוא רק השלב הראשון; על מנת ליירטו, מערכת הביטחון מבצעת ניסויים במספר תחומים במקביל. התחום הראשון הוא יירוט קליעי - שימוש בנשק האישי של החיילים או ברובי שוטגאן ייעודיים. בתחום זה פועלות חברות ישראליות כמו סמארטשוטר (Smart Shooter) וג'נרל רובוטיקס (General Robotics).

סמארטשוטר מייצרת כוונות חכמות המותקנות על רובי סער (דוגמת M-16 או M-4), אשר באמצעותן אף יורט בהצלחה רחפן נפץ בלבנון מוקדם יותר השבוע. הכוונת מתבייתת על המטרה, מחשבת את מסלול הרחיפה הצפוי ומבצעת ירי מדויק. כוונות אלו מסוגלות להתממשק למערכות שו"ב ומכ"מים (של חברות כמו אלתא, ראדא או עין שלישית) כדי להגביר את אפקטיביות הגילוי והפגיעה.

עם זאת, לפתרונות הקליעיים חיסרון מהותי: הירי מתבצע בטווחים קצרים מאוד של 100-200 מטרים מהכוח. מדובר בעיתוי מאוחר ומסוכן, שכן כישלון ביירוט בטווח כזה מותיר זמן תגובה אפסי לפני התרסקות הרחפן ביעדו. בנוסף, השימוש באמצעים אלו מחייב להקצות כוחות שיתמקדו בסריקת השמיים, על חשבון ביצוע משימות קרביות אחרות.

הכלי היעיל ביותר להתמודדות עם רחפני הסיב הוא, ככל הנראה, שימוש ברחפני תקיפה המנטרלים אותם פיזית. אלא שנכון להיום, אין בנמצא "מוצר מדף" שהוכיח יכולת השמדה עקבית בשדה הקרב לאורך זמן - גם לא באוקראינה, שבה מתנהלת מלחמת רחפנים אינטנסיבית מזה למעלה מארבע שנים.

בין הפתרונות הנבחנים כעת במערכת הביטחון נמצאים רחפני ה"גוסהוק" של רובוטיכאן (Robotican) הישראלית, המתבייתים על המטרה ומנטרלים אותה באמצעות הטלת רשת, וכן פתרונות של חברת Fortem האמריקאית המגובה בהשקעה של לוקהיד מרטין. חברת אקסטנד, שזכתה בשנה שעברה במכרז לאספקת רחפני תקיפה, סיפקה עד כה היקף נמוך יחסית של כ־5,000 יחידות. חברות נוספות המעוניינות להיכנס לשוק המקומי הן אונדס, המציעה את רחפני ה"איירון דרון" של אירובוטיקס, ואנדוריל האמריקאית, אם כי המיירט שלה נחשב ליקר יחסית ומתומחר בכ-50 אלף דולר ליחידה.

לרחפני התקיפה מגבלות משלהם: הם עדיין רחוקים מאוטונומיה מלאה ודורשים מפעילים מיומנים - משאב אנושי נדיר בשדה הקרב. בנוסף, הם נמכרים כיום במספר יחידות קטן ובעלות גבוהה. יצרנים ישראלים בתחום טוענים כי המחיר הגבוה נובע מהיקף הזמנות מצומצם מצד מערכת הביטחון, וכי לא קיימת תמיכה פיננסית או תוכנית פיתוח ארוכת טווח בתחום. מפא"ת אמנם נפגשת עם חברות רבות, מבצעת ניסויים ואף פרסמה קול קורא לסטארט־אפים, אך טרם נוצרה מסה קריטית של חוזים שתאפשר הצבת אמצעי יירוט בכל עמדה בדרום לבנון.

וגם: "אור איתן" לא מאירה את שמי לבנון

במקביל, גם מערכת הלייזר "אור איתן" אמורה הייתה לספק מענה, אך פעילותה מאז תחילת "שאגת הארי" מוגבלת עד כדי לא קיימת. על אף שהוכרזה כמבצעית, המערכת טרם נקלטה באופן מלא בחיל האוויר. אלא שגם לאחר קליטתה, הגנה על כלל הכוחות תדרוש רכש של עשרות משגרים בעלות של מאות מיליוני שקלים. גם בתרחיש זה, טווח הירי המוגבל לקילומטרים בודדים הופך את יעילותה לטיפול מיידי בבעיית רחפני הסיב לכמעט אפסית.