גל ההתייקרויות בשוק החלב, כשבועיים לפני חג שבועות, מעורר מחדש את נושא יוקר מחירי הסופר - עליות מחירים שביצעו השחקניות הגדולות במשק. נתונים בלעדיים של לובי 99 - שכוללים ניתוח מחירים של מעל 40 אלף מוצרי צריכה מאז 2024 ועד הרבעון הראשון של 2026 - חושפים מי הספקיות שמובילות את הרשימה בהתייקרויות, באילו שיעורים עלו המוצרים השונים ואיך בכל פעם משתמשים באותם הסברים כדי לשכנע את הציבור שמדובר במהלך שהוא "כורח הנסיבות".
● שופרסל עושה שרירים לתנובה ומורידה מוצרי חלב מהמדפים
● קרן פימי רוכשת 50% מסלטי שמיר לפי שווי של כ-70 מיליון שקל
בעוד שמוצרי שוקולד לדוגמה זינקו בעשרות אחוזים לאורך השנים האחרונות - נתון שמתיישב היטב עם הטענות שהשמיעו הספקים על עליית מחירי הקקאו - קטגוריות אחרות אצל אותם הספקים, כמו שימורים, קפה וקטניות, רשמו עליות גם הם דו־ספרתיות, לעיתים מסיבות לא ברורות.
במבט רחב יותר, מאז תחילת 2024 עלה מדד מחירי המזון (ללא פירות וירקות) בכ־8.1%, לעומת עלייה של כ־5.8% של המדד הכללי. כלומר, המזון - אחד הסעיפים הבסיסיים ביותר בהוצאה - התייקר בקצב מהיר יותר מהאינפלציה הכללית.
קפיצת מחירים של 7% בשנה אחת
גל ההתייקרויות זחל לאורך שלוש השנים האחרונות למדפים, והקפיצה המשמעותית הייתה בשנה שאחרי תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר 2023. בחודשים שאחרי פרוץ מלחמת חרבות ברזל, כשהשוק עוד ניסה להבין את רמת השיבושים ביבוא ואת מחירי ההובלה, החלו הספקים הגדולים לעדכן מחירים בשקט.
לפי נתוני לובי 99, שניתחו עבור גלובס את הדאטה, שנת 2024 הייתה השנה שבה התייקרויות שיקפו עלייה ממוצעת של יותר מ-7% בקרב כל הספקיות. בשנה שלאחר מכן, העליות היו יותר מתונות, ונעו סביב 2.5%.
שיאנית העלאת המחירים באותן שנים היא ליימן שליסל (כ-12%), העוסקת בייצור, ייבוא והפצה של מותגים בינלאומיים. בשנה שעברה החברה ספגה עיצום כספי של כ־13 מיליון שקל בשל הפרה של חוק קידום התחרות בענפי המזון והפארם.
מייד אחריה נמצאות ברשימה החברה המרכזית למשקאות קלים (11%), שספגה בפברואר קנסות בשווי של כ־18 מיליון שקל. בהמשך מככבות גם שטראוס, וילי פוד וזנלכל, מחלבות גד, יוניליוור, טמפו ותנובה, עם עליות מחירים דומות.
עו''ד לינור דויטש, מנכ''לית לובי 99 / צילום: ענבל מרמרי
מריבה, דרך גבינות ועד תחליפי בשר
אז על מה שילמנו יותר בשנים האחרונות? בין המוצרים שהתייקרו אפשר למצוא מספר דוגמאות שונות. כך למשל, חמאה של בלובנד, שמסופקת על ידי דיפלומט, ושמחירה האמיר מ-4 שקל ב־2024 ליותר מ-6 שקל השנה. גבינה בולגרית של פיראוס (5% באריזת 250 גרם), המסופקת על ידי תנובה, עלתה ברשת רמי לוי 17 שקל עד לפני כשנתיים וחצי, וכיום נמכרת ב־24 שקל. כלומר, עלייה של כמעט 7 שקל.
עליות המחירים חוצות ענפי מזון. בתחום תחליפי הבשר למשל, שניצל תירס של טבעול עלה סביב 21 שקל ב-2024, וכעת נמכר בקרוב ל-34 שקל. דוגמה נוספת אפשר למצוא גם בריבות, שם קונפיטורת משמש של יד מרדכי (המסופקת על ידי שטראוס), נמכרה בחלק מהרשתות בכ־10 שקל - והיום מחירה יותר קרוב ל־13 שקל. והרשימה עוד ארוכה.
האם יש בכל זאת מקום לאופטימיות?
ובכל זאת, בתוך התמונה הזו יש גם נקודת אור יחסית. ב־2026 קצב ההתייקרויות נבלם כמעט לחלוטין, עם עלייה ממוצעת של פחות מ-0.5% בקרב הספקים הגדולים. חלקם אף רשמו ירידות קלות של כמה עשיריות האחוז. אלא שבקיזוז השנתיים הקודמות, שבהן הספקים והרשתות העלו מחירים בקצב גבוה, לא מדובר בירידה של ממש, אלא בעיקר בהתייצבות ברמה החדשה שאליה התרגל הצרכן.
ועדיין, על רקע העליות החדות של 2024 ו־2025, עצם הבלימה עשויה להעיד על תחילתה של מגמת התמתנות, או לכל הפחות על תקופה של סטגנציה.
בלובי 99 מציגים תמונה אופטימית פחות. אריאל פז-סוויצקי, מנהל מחלקת המחקר בארגון, אומר כי מוקדם להסיק שהשוק הישראלי שינה כיוון. "אנחנו רק עכשיו מסיימים את הרבעון הראשון של 2026, וההודעה של תנובה ויתר המחלבות הגדולות על העלאת מחירים עשויה דווקא להעיד על התנעה מחודשת של גל ההתייקרויות.
"היבואנים נהנים מכוח קנייה גבוה יותר בחו"ל בעקבות התחזקות השקל, והיינו מצפים שזה יבוא לידי ביטוי בירידת מחירים, או לפחות בריסון העלאות. בפועל, ההרתעה מפני צעדים ממשלתיים נחלשה; אם ב־2023 דובר על הקמת ועדות לבחינת הריכוזיות (ועדת סלבין), היום הנושא כמעט ואינו מטופל. בהיעדר רגולציה אפקטיבית, השחקנים הגדולים יכולים לנצל את כוח השוק שלהם".
הפער בין הנימוקים שמציגות החברות להתנהגות המחירים בפועל בולט במיוחד סביב חומרי הגלם. "ראינו את זה עם הקקאו. המחיר שלו זינק, אבל בשנה האחרונה חזר לרמות של לפני כחמש שנים, ולא ראינו ירידות מחירים לצרכן. אותו דבר קרה עם החיטה: היא עלתה בעקבות המלחמה באוקראינה, ומאז ירדה - וגם זה לא התגלגל לצרכן", הוא מוסיף.
לא רק מחירי המזון מזנקים
המשמעות רחבה יותר מהמדף עצמו. לצד התייקרות מוצרי הצריכה, משקי הבית בישראל מתמודדים בשנים האחרונות גם עם עליות בארנונה, בדלק, בדיור ובחשמל. אומנם סל הקניות בסופר אינו המרכיב הגדול ביותר בהוצאה, אך הוא מתפקד כברומטר ברור ויומיומי ליוקר המחיה.
"נתוני מדד המחירים לצרכן מאז 2024 מצביעים על תמונה מדאיגה", אומרת עו"ד לינור דויטש, מנכ"לית לובי 99. "עלייה של 8.1% במחירי המזון ללא פירות וירקות בתוך פחות משלוש שנים היא גורם מרכזי בשחיקת כוח הקנייה, במיוחד כשקצב עליית המחירים גבוה מקצב עליית השכר".
לדבריה, מוקדי הכוח בשוק הם חלק מרכזי מהסיפור. "עיקר הנטל נובע מהשחקנים הריכוזיים בשוק המזון. גם היום, למרות ייסוף השקל והוזלת היבוא, הצרכן לא מרגיש הקלה בקופה. זהו כשל שוק שבו הרווח מהירידה בעלויות נשאר אצל החברות והקמעונאים, במקום לעבור לציבור".
ומי הרשת המובילה בהעלאת מחירים?
זירה נוספת ולא פחות חשובה היא רשתות השיווק. למרות שהספקים אחראים על המחיר הסיטוני של הסחורה, מי שמעמיד את המוצרים על המדף ומדביק את תו המחיר הסופי הוא הקמעונאים. קרפור מובילה את העליות עם יותר מ־12% לאורך תקופה של שלוש שנים, אחריה ויקטורי, שופרסל וסופר פארם, בעוד שרמי לוי (5.8%), יוחננוף (5.8%) ואושר עד (4.4%) מציגות עליות מתונות יותר.
בשנים האחרונות התפוצצה פרשת תיאום המחירים. במסגרת הפרשה נחקר חשד לקיום הסדר כובל בין ספקים למתחרים וקמעונאים. החשד התבסס בחלקו על פרסומים בתקשורת, בפייסבוק ובדוחות הכספיים, וכן על ראיונות שנתנו בכירי ענף המזון לכלי התקשורת, באופן שעשוי להוות העברת מסרים לתיאום עמדות בנוגע להעלאות מחירים.
ובינתיים, אף רפורמה משמעותית על הפרק
לפני כחודש יצא לדרך מיזם "הסל של ישראל" ברשת קרפור, שהבטיח לישראלים ש"גמרו להיות פרייארים", הנחות משמעותיות במחירי הסופר.
אבל נדמה שהיוזמות של שר הכלכלה ברקת לחוד, ומציאות לחוד. כפי שפרסמנו עשרה ימים אחרי התחלת מבצע קיבוע המחירים של "הסל של ישראל", הרשתות הגדולות לא ממהרות להתאים את עצמן לסל הזול של קרפור, כפי שקיווה השר. להיפך, חלקן אפילו מעלות מחירים על חלק מהמוצרים. והספקיות? בשלהן - ממשיכות לשלם את הקנסות של הרגולטור.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
