בעל דירה רצה לבנות ממ"ד, השכן התנגד. מה קבעה המפקחת?

בעלי דירות בבניין ברחוב דרך הים בחיפה ביקשו מהמפקחת על המקרקעין בחיפה לאסור על שכניהם לבנות ממ"ד בדירתם, להפעיל גן ילדים בדירה וכן להשיב את המצב לקדמותו לאחר שהחלו כבר חפירות לצורך הבנייה. הבניין מורכב משני מבנים בני 3 קומות כל אחד ובכל אחד מהם 4 דירות. בעלי הדירה שבמחלוקת לא מתגוררים בנכס והם משכירים אותו לשוכר, שמפעיל גן ילדים במקום ללא רישיון עסק וללא היתר לשימוש חורג. התובעים טענו כי הפעלת גן הילדים אסורה מטעמים תכנוניים, המפקחת יעל ליבוביץ דחתה את הטענה החודש. היא קבעה כי קיומו או העדרו של היתר להפעלת עסק אין לו מקום בהליך זה, שכל כולו קנייני.

באשר לממ"ד טענו התובעים, המתגוררים במבנה השני בבניין, כי הם ייפגעו מקרבה למבנה שיוקם בהחשכת דירתם ובאוורור. המרחק בין החזית האחורית של הדירה לחזית הקדמית הוא כ־6.8 מ' ולאחר תוספת הבנייה, המרחק צפוי להיות כ־3.5. השמאי קבע כי המרחק לאחר הבנייה אינו מרחק בלתי סביר בנסיבות של בניית ממ"ד; נקבע כי בניית הממ"ד אכן תגרום לפגיעה בדירת התובעים שקודם לבנייה נהנו ממרחק גדול יותר בין המבנים, אך לא מדובר בפגיעה ולא בפגיעה מהותית.

"כמעט כל בנייה או הרחבה של דירה בבית משותף גורמות לפגיעה בדירה אחת, שכן דירה שבנו בסמוך לה מרפסת פתוחה סובלת ממפגעי רעש שיוצרים אלו שיושבים במרפסת, ודירה שבנו מעליה מרפסת או תוספת בנייה אחרת סובלת מהחשכה", כתבה המפקחת ליבובייץ ולכן נקבע כי רק פגיעה 'מהותית' תמנע בנייה.

"בנסיבות תיק זה, בהן מדובר על שני מבנים נפרדים והממ"ד נבנה במבנה אחר ממבנה דירת התובעים תוך שנשמר מרווח של כ־3.5 מטרים, לא שוכנעתי כי מדובר בפגיעה מהותית", קבעה המפקחת ליבוביץ. התביעה נדחתה וניתן לבנות את הממ"ד. המפקחת הטילה הוצאות בגובה 7,000 שקל על בעלי הדירה שזכו בתביעה, מאחר והחלו בבנייה בשלב בו לא ניתנה הסכמת בעלי הדירות.

משמעות הפסיקה: כדי למנוע בניית ממ"ד, הפגיעה בדירות האחרות צריכה להיות מהותית באופייה.

מספר תיק: 8/399/24

בני זוג שרכשו דירה בפרויקט בירושלים של חברת הנדל"ן אזורים הגישו נגדה בקשה לתביעה ייצוגית. הם טענו כי החברה לא עמדה בחובתה לרשום את זכויותיהם במועד עליו הוסכם בהסכם המכר. בני הזוג טענו כי אזורים הייתה מחויבת לגרום לרישום הבית בפנקס הבתים המשותפים, בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הרוכשים. וכן לגרום לרישום הזכויות ברשם המקרקעין על שם הרוכשים תוך 6 חודשים ממועד הרישום בפנקס הבתים המשותפים. נטען כי למרות התחייבות זו במועד הגשת התביעה, 4 שנים אחרי שנרשמו בפנקס הבתים המשותפים, הזכויות של בני הזוג ושל רוכשים נוספים עדיין לא נרשמו על שמם.

בני הזוג טענו כי בשל העיכוב ברישום הזכויות נגרם להם נזק ממוני הנובע מירידה בשווי הדירה ככזו שלא רשומה, נמנע מהם לרשום משכנתא מדרגה שנייה ולכן נאלצו לקחת הלוואות חוץ בנקאיות בריביות גבוהות. אזורים טענה כי התביעה לא מתאימה לייצוגית והעיכוב ברישום נבע מנסיבות שלא ניתן היה למנוע. זאת מאחר והוא נבע מהעברת הרישום מחברה שהתמזגה לאזורים וחוסלה; מהלך שדרש כי בעלי הזכויות בפרויקט יסדירו את חובות הארנונה.

השופטת תמר בזק־רפפורט קבעה החודש כי מדובר באותם מקרים חריגים המצדיקים לסלק על הסף את התביעה; היתה התקדמות ברישום הזכויות, כך שקיימת אפשרות לרישום זכויות הרוכשים, לאחר שיספקו לחברה אישור חובות מעיריית ירושלים. עוד נקבע כי דרישת חברת הבנייה מהרוכשים לספק לה את האישור, אינה חריגה מההסכם, ואיננה התניה פסולה על חוק המכר כפי שנטען בתביעה. זאת מאחר שלפי ההסכם הקונה מתחייב להמציא אישור מרשויות המס העירוניות והממשלתיות. מה גם שהנפקת האישור בידי רוכש הדירה אפשרית בתהליך מקוון ופשוט. מאחר והם אלו הנושאים בתשלומי ארנונה.

עוד נקבע כי דרישת החברה להנפקת אישור על היעדר חוב ארנונה, מהווה יישום טכני בדרך לעמידה בחובת הרישום. באשר לשיעור הנזק, נקבע כי הטענות לא מתאימות לתביעה ייצוגית בשל שונות בין הרוכשים. את אזורים ייצגו עוה"ד זוהר חיים־לוינגר ואנה אלנפורט ממשרד ברנע ג'פה לנדה. את התובעים יצג עו"ד אהרון פוגל.

משמעות הפסיקה: מותר לחברת נדל"ן לדרוש אישור על היעדר חובות לעירייה. מדובר בדרישה טכנית לצורך הרישום.

מספר תיק: 6985-11-24

בני זוג הגישו תביעה לבית משפט לתביעות קטנות נגד חברת התעופה ריינאייר לאחר שטיסתם לטורינו במאי 2025 בוטלה. התשלום עבור הטיסה הושב להם, אבל החברה סירבה לשלם את הפיצוי הקבוע בחוק שירותי תעופה (2,390 שקל לנוסע לטיסה) ולכן הוגשה התביעה על סכום של 10,560 שקל.

הטיסה הוזמנה לתאריך 18 במאי 2025 ואילו ב־9 במאי, פחות מ־14 ימים לפני מועד הטיסה, הודיעה חברת התעופה על ביטול הטיסות בעקבות פגיעת טיל חותי ב־4 במאי בנמל התעופה בן גוריון. ריינאייר טענה כי הביטול נבע מנסיבות שלא היו בשליטתה. זאת מאחר שבעקבות נפילת הטיל, האיחוד האירופי (EASA) פרסם אזהרה על הסיכון במרחב האווירי של ישראל, ובהתחשב בצפי להסלמה, התקבלה החלטה מקצועית להשהות את הטיסות לישראל.

הרשמת הבכירה נעמה ניר קבעה לאחרונה כי למרות נפילת הטיל, חברת התעופה לא הוכיחה למה חמישה ימים לאחר מכן היה צורך בביטול טיסות, כאשר חלק מחברות התעופה המשיכו לטוס לישראל וממנה. היצמדות לאזהרות EASA לא מעניקה לחברה חסינות גורפת מתשלום - נקבע. "העובדה שחברת התעופה בחרה להשעות את פעילותה מס' ימים לאחר אירוע נקודתי, בזמן שחברות אחרות המשיכו להפעיל טיסות כסדרן תחת אותה שגרת מלחמה, אין מסקנתה כי אותו אירוע מצדיק פטור אוטומטי כפיצוי". נקבע כי ריינאייר רשאית לקבל החלטה עסקית בטיחותית שלא לטוס, אך עליה לשאת בתוצאות הכלכליות של החלטה זו כלפי נוסעיה.

בני הזוג תבעו גם הוצאות סיוע, אך נקבע כי שירותים אלו נועדו לתת מענה לנוסע השוהה בנמל תעופה או במדינת יעד ונדרש להוצאות בזמן אמת. מאחר ובני הזוג קיבלו את הודעת הביטול בעודם בבית, ימים לפני היציאה המתוכננת, לא קמה להם זכאות להחזר הוצאות אלו. הם לא נדרשו להוצאות לינה או מזון חריגות הנובעות מהמתנה לטיסה.

ריינאייר חויבה לשלם לתובעים 9,650 שקל - 2,390 שקל כפול שני נוסעים כפול שתי טיסות. התביעה הוכרעה על סמך המסמכים שהוגשו בהתאם לתקנות ללא קיום דיון ולכן חברת התעופה חויבה בתשלום הוצאות של 300 שקל בלבד.

משמעות הפסיקה: חברת תעופה צריכה להוכיח נסיבות חריגות וקיצוניות על מנת להיות פטורה מפיצוי.

מספר תיק: 48583-10-25