הסכם? בתקשורת האיראנית כבר מדברים על המלחמה הבאה

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● מורעבים, תחת אש: כך הפך הורמוז לכלא הימי של עשרות אלפי מלחים
● טווח של עד 32 ק״מ: הטילים המבוקשים של ישראל שוגרו בניסוי חדשני

1איראן וארה"ב מתקרבות להבנות, אבל בטהרן לא מאמינים לטראמפ

מזכר ההבנות בין איראן לארה"ב מגיע לשלביו האחרונים ונראה כי ההסכם המסתמן יביא לסיום המלחמה האזורית. בניו יורק טיימס כתבו כי למרות ההצהרות של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ על התקדמות במזכר "הרבה שאלות פתוחות נשארו, ומוקדם מדי לדעת על מה בדיוק הסכימו טראמפ ואיראן, או אם בכלל הסכימו על משהו משמעותי". בעיתון האמריקאי מציינים כי "רבים מן הפרטים של ההסכם לכאורה מבוססים על דיווחים ממקורות אמריקאים ואזוריים, שלא כולם כנראה מבינים באותה צורה מה נכלל במזכר, או אפילו אם הפרטים כבר נסגרו". למרות שגורמים אמריקאים פרסמו כי "איראן הסכימה עקרונית לוותר על מאגר האורניום המועשר ברמה גבוהה" - האיראנים "לא אישרו זאת בפומבי".

גם גורמים קיצוניים בטהרן לוקחים בערבון מוגבל את דברי הנשיא האמריקאי ורואים בהם "הקדמה לעימות מחודש", כך פורסם באיראן אינטרנשיונל ערוץ חדשות איראני המבקר את המשטר וממוקם מחוץ לאיראן.

מרצה באוניברסיטת טהרן, מוחמד סאדק כושקי, אמר כי לא ניתן לפתור את העימות בין טהרן לוושינגטון "באמצעות דיפלומטיה" ואמר כי "שנים של משא-ומתן הובילו רק לעוד סנקציות ולחץ". טיעונים דומים נשמעו בקרב חוגים קיצוניים בטהרן.

חבר הפרלמנט עלי-רזא סלימי אמר כי שליטתה של איראן במצר הורמוז "אינה נתונה למשא-ומתן. טהרן לבדה תגדיר ותאכוף את הכללים החדשים של הורמוז".

גם האקדמאי המזוהה עם שלטון האייתוללות פואד איזדי טען כי "וושינגטון שילמה מחיר נמוך מדי על העימות מכדי לזנוח את הלחץ ארוך-הטווח על איראן", והזהיר "מעגל התקיפה יחזור על עצמו".

באיראן אינטרנשיונל מציעים להיות ספקנים ולהיזכר ברגעים דומים של אופטימיות כאשר בתחילת 2026 המשא-ומתן "קרס לגלי תקיפות אמריקאיות וישראליות נגד איראן".

בטהרן טיימס, אתר חדשות המזוהה עם השלטון האיראני, טענו כי "לנשיא האמריקאי אין יושרה, אי אפשר לתת בו אמון". והזהירו כי "איראן תמשיך לממש את זכויותיה הלגיטימיות".

יו"ר הפרלמנט האיראני מוחמד באקר קאליבאף איים כי "אם ארה"ב תחדש בטיפשותה את המלחמה ההשלכות יהיו מוחצות ומרות יותר". בטהרן טיימס גם כותבים כי לישראל יש "תפקיד הרסני באיזור כאשר המלחמה משרתת את האינטרסים שלה ואין לה כל עניין ביציבות וביטחון באזור".

מתוך הניו יורק טיימס, מאת דייוויד א. זנגר. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך האיראן אינטרנשיונל, מאת בהרוז טוראני. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך טהרן טיימס. לקריאת הכתבה המלאה.

2רשימת הנקמה של ישראל: כל מחבל שהשתתף ב-7 באוקטובר יחוסל

"רשימה של אלפי שמות מוחזקת בידי כוח משימה ישראלי שהוקם למטרה אחת - להרוג או ללכוד את כל מי שתכנן את מתקפת 7 באוקטובר או השתתף בה", פורסם בוול סטריט ג'ורנל בכתבה, שחושפת את "הקמפיין הישראלי הטכנולוגי המיוחד לחיסול המחבלים".

בג'ורנל כותבים כי "אף משתתף אינו נחשב שולי מדי עד לרמת האיש שנהג בטרקטור דרך גדר הגבול. כמעט שנתיים לאחר שפרץ את הגבול, נהג הטרקטור זוהה, אותר וחוסל בתקיפה אווירית בעת שהלך ברחוב עירוני צר בעזה, לפי תיעוד שפרסם צה"ל".

הקמפיין משתרע "מן הדרגים הזוטרים ביותר" ועד "להנהגה הבכירה של חמאס". רק בשבוע הקודם ישראל חיסלה את "עז א-דין אל חדאד - מנהיג הזרוע הצבאית של ארגון הטרור חמאס ואחד מאדריכלי טבח 7 באוקטובר".

"צה"ל ימשיך לרדוף את אויבינו, לפגוע בהם ולהביא לדין כל מי שלקח חלק בטבח 7 באוקטובר", אמר הרמטכ"ל אייל זמיר לאחר שאושר דבר מותו של חדאד.

גורמי ביטחון ישראליים אמרו לג'ורנל כי בצה"ל "מסמנים יעדי חיסול ללא משפט אם הם מוצאים לפחות שתי ראיות לכך שהשתתפו בפשעים במהלך מתקפות 7 באוקטובר. אנשי מודיעין צבאי ושב"כ עוברים על סרטונים של חמושים שפורסמו ברשתות החברתיות".

לפי הג'ורנל, "הסוכנים מעבירים את התמונות בתוכנות לזיהוי פנים כדי לאתר שמות, וסורקים שיחות טלפון שיורטו. הם בוחנים נתוני מיקום מיומני אנטנות סלולריות וחוקרים עצורים עזתים כדי לגלות מי עשה מה".

מיכאל מילשטיין, לשעבר קצין בכיר במודיעין, אמר לג'ורנל כי "במזרח התיכון, נקמה היא חלק חשוב מהשיח. זה קשור לשאלה עד כמה כל מי שסביבך רואה אותך כרציני. למרבה הצער, זו השפה של השכונה הזו".

מתוך הוול סטריט ג'ורנל, מאת דוב ליבר. לקריאת הכתבה המלאה.

3הזהות החצויה של יהודי אמריקה אחרי ה-7 באוקטובר

במשך שנים יהודים היו "חלק גדול מן ההיסטוריה המודרנית של אמריקה" וראו עצמם "כמובילים של מטרות פרוגרסיביות, הרבה מעבר לאינטרסים הקהילתיים". אולם בשנים האחרונות "יהודים אמריקאים רבים חווים אנטישמיות לא רק מצד הימין הלאומני, אלא גם מצד חלקים הולכים וגדלים של השמאל", כותב בטור דעה באטלנטיק מייקל זוננפלד, פילנתרופ מייסד שותף ונשיא קרן גולדמן-זוננפלד.

בעוד שבעבר יהודים הובילו קהילות פרוגרסיביות, כעת "הקהילות הללו עוינות ומדירות יהודים". זוננפלד טוען כי "זה איננו רק סיפור על מחלוקת בנוגע למדיניות; זה גם סיפור על הלם רגשי של בגידה".

לדבריו, תחושת הניכור של יהודים אמריקאים "התעצמה לאחר 7 באוקטובר. יהודים ברחבי העולם הזדהו באופן אינסטינקטיבי עם קורבנות של רצח המוני, אונס וחטיפה. ובכל זאת, מיד לאחר מכן, רבים מצאו את עצמם לא רק נתונים לביקורת, אלא מואשמים במשתמע. סטודנטים יהודים הוטרדו בקמפוסים; מוסדות יהודיים נזקקו לאבטחה מוגברת; אפילו ביטויי אבל נתקלו לעיתים בחשד. ההלם לא היה רק היקף האנטישמיות, אלא ההיפוך המוסרי שלה: יהודים הרגישו שהם מוצגים כמבצעים, גם בזמן שהם מתאבלים על קורבנות יהודים של אלימות ברברית". לדבריו, בעוד שהאנטישמיות כלפי יהודים אמריקאים הייתה שולית במשך שנים - אחרי ה-7 באוקטובר היא הפכה "מאפיין גלוי של החיים הציבוריים".

יהודים אמריקאים רבים התרחקו מהממשלה הישראלית וחווים בגידה כפולה, גם מהשלטון הישראלי וגם מהקהילה האמריקאית. "יהודים אמריקאים השייכים ברובם למרכז ולשמאל - פוליטית, תרבותית ומוסרית חשים אכזבה ובגידה מצד הנהגה ישראלית שנראית נחושה לחסום את הקמתה של מדינה פלסטינית. הניכור הזה מסתבך עוד יותר לנוכח העימות האזורי המתרחב עם איראן. אני חולק באופן עמוק על כיוונה של ממשלת ישראל, אך עדיין מאמין שיש למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני".

זוננפלד מציין שאף שהוא מנוכר מההגנה הישראלית, הוא חש אמפתיה עמוקה "כלפי אזרחים שחיי היומיום שלהם מתהפכים בשל רקטות, אזעקות, שכול וגיוס מתמשך. סולידריות עם אנשים החיים תחת איום קיומי איננה זהה לאישור מדיניותם של מי שמושלים בהם, גם אם ההבחנה הזאת נעשתה קשה לניסוח".

הסתירות בזהות היהודית אמריקאית מעמידות לדבריו יהודים רבים "בעמדה בלתי אפשרית". בעוד שיהודים רבים "מאמינים עמוקות בזכותה של ישראל להתקיים, ורבים מאיתנו מאמינים שארה"ב צריכה לסייע לישראל להגן על עצמה מפני איומים קיומיים, משום שכבת בריתה הדמוקרטית היחידה של אמריקה במזרח התיכון, הישרדותה של ישראל היא אינטרס של ארה"ב. בה בעת, איננו יכולים להתעלם מן השאלות המוסריות העמוקות שמעוררת התנהלות המלחמה בעזה, או לבטל את דאגותיהם של מי שחוששים שנשק אמריקאי משמש בדרכים המפרות את הדין ההומניטרי".

זוננפלד מעלה חשש מרכזי ביחס ליהודים צעירים באמריקה שחשים "פחות זיקה לישראל. אין זה פשוט משום שרבים מהם מייחסים פחות חשיבות לזהות יהודית, אלא משום שהם גדלו מבחינה היסטורית בתקופה הבטוחה, החופשית והסובלנית ביותר שחוו יהודים אי פעם בתפוצות. לכן הם מרגישים לעיתים קרובות בטוחים יותר באמריקה ופחות תלויים בישראל כמגן קיומי מבני דורי".

זוננפלד מזהיר: "אמריקה נותרה המדינה הגדולה היחידה בהיסטוריה שבה יהודים נעשו אזרחים שווים לחלוטין תחת סדר חוקתי חזק דיו. אם הסדר הזה ייחלש, היהודים לא יהיו הקורבנות היחידים, אך יש לנו יותר סיבות מלרוב האנשים להבין מה קורה כאשר מיעוטים מאבדים את הגנת החוק".

מתוך האטלנטיק, מאת מייקל זוננפלד. לקריאת הכתבה המלאה.