פנטזיית הגלות הבטוחה: האם יהודים יכולים לשרוד בלי ציונות?

על רקע המצב הביטחוני המתפתח ללא הרף, עדשת התקשורת העולמית חושפת נקודות מבט ייחודיות על מה שקורה בארץ. מניתוחים של מומחים בינלאומיים, פרשנויות מזווית אחרת וגם סיפורים קטנים מישראל שנעלמים מן העין - בכל יום נגיש לכם סקירה יומית קצרה מן הנכתב בתקשורת העולמית על ישראל, כדי לנסות ולפענח איך דברים מפה נראים מעבר לים.

הכתבות שאנחנו מציגים במדור לקוחות מתוך עיתונים גדולים בעולם, ואינן משקפות בהכרח את תפיסת העולם של גלובס.

● מוחמד דחלאן חוזר לתמונה: "ישראל חייבת להשאיר עין אחת פקוחה"
● הגנרל החביב על טראמפ: בן 57 שכונה בעבר "רוצח המונים"

1"ציר ההתנגדות של טהרן נחלש, אך צפוי לשרוד כרשת מבוזרת יותר"

המלחמה באיראן הנחיתה "את אחת המכות הקשות ביותר על ציר ההתנגדות של טהרן המשתרע מעיראק, תימן עזה ומעבר להן", אולם כעת, נראה כי למרות שהשלוחות האיראניות "נחלשו מבחינה מבנית" העמידות שלהן "עלולה לגרום להן לצמוח מחדש", כך פורסם בנשיונל אינטרסט בכתבה שבוחנת מה עתיד זרועות התמנון האיראניות.

"רשת הפרוקסי האיראנית תמיד העריכה עמידות יותר מאשר תיאום אסטרטגי הדוק. מלחמת איראן עשויה להגביר את האוטונומיה של חברי הציר", נכתב.

העתיד של השולחות האיראניות אינו פשוט להבנה משום שציר ההתנגדות התבסס במשך שנים על עמידות ו"יכולת התאוששות". היכולת של הפרוקסי האיראני להשתקם מחדש "תלוי בכמה דינמיקות שלובות זו בזו: העמידות הארגונית בתוך הקבוצות המרכיבות אותו, יכולתה של איראן לשקם את ההנהגה ורשתות האספקה, והסביבות הפוליטיות המשתנות בלבנון, בעיראק, בתימן ובשטחים הפלסטיניים".

"מראשיתו, ציר ההתנגדות לא תוכנן כברית רשמית אלא כרשת גמישה. כשהוא מעוגן במשמרות המהפכה האסלאמית של איראן", נכתב. משום שלא מדובר בקואליציה צבאית ריכוזית "הציר מסוגל לספוג זעזועים באופן לא אחיד. אבדות בזירה אחת אינן מתורגמות בהכרח לקריסה בזירה אחרת. ההיגיון הזה נותר בעינו גם לאחר מלחמת 2026. בעוד איראן עצמה הותקפה ישירות בקמפיין חסר תקדים שנועד לערער את המשטר, שותפיה האזוריים שומרים על דרגות שונות של אוטונומיה, לגיטימציה מקומית ויכולת מבצעית", נכתב.

"מבין כל שחקני הציר, חיזבאללה נותר בעל היכולת הגבוהה ביותר וגם הקשור ביותר לאיראן. במשך זמן רב הוא נחשב ל'יהלום שבכתר' של רשת הפרוקסי של טהרן. מאז 2023 הוא ספג אבדות משמעותיות, כולל עריפת ראשים בהנהגה, אובדן שטחים וביקורת פנימית גוברת בתוך לבנון. עם זאת, ההרס שגרמה ישראל והכיבוש בדרום לבנון, שרוב אוכלוסייתו שיעית, לצד חוסר האונים של המדינה הלבנונית מול הפרות חמורות של שלמותה הטריטוריאלית, הופכים שוב את המגמה לטובת חיזבאללה, שנתפס יותר ויותר בעיני האוכלוסייה שנפגעה כארגון היחיד המסוגל לספק לה מידה מסוימת של ביטחון וסיוע".

בנוסף, רק בסוף השבוע האחרון פורסם כי הארגון החמוש העיראקי "כתאא’ב חיזבאללה" התחייב להמשיך ב"פעילות הג’יהאדיסטית" שלו, "בעוד בגדאד מתמודדת עם לחץ אמריקאי גובר לפרק מנשקן פלגים הנתמכים בידי איראן", כך פורסם בניו ערב.

ראש הביטחון של כתאא’ב חיזבאללה, אבו מוג’אהד אל־עסאף, אמר כי "הפעילות הג’יהאדיסטית היא כיום חובה קולקטיבית, ואנו נבצע אותה בשם האחים שהחליטו לנטוש אותה". הארגון מצטרף לעוד פרוקסי "שמסרבים לדון בפירוק מנשק תחת לחץ אמריקאי".

מתוך הנשיונל אינטרסט מאת מוחמד איוב. לקריאת הכתבה המלאה.
מתוך הניו ערב. לקריאת הכתבה המלאה.

2וול סטריט חגגה, הנהגים שילמו: המחיר הכלכלי של מלחמת איראן

ב-CNBC מזהירים כי ההשפעה של המלחמה באיראן על הכלכלה האמריקאית תיפתח "עידן חדש של אי שיוויון בארה"ב". לפי רשת החדשות האמריקאית, שורה של נתונים חדשים שפרסמה לשכת הניתוח הכלכלי של ארה"ב מראים כי "ההכנסה הפנויה הריאלית של האמריקאים ירדה ב־0.2% במרץ וב־0.5% נוספים באפריל. האמריקאים מתמודדים עם משבר האנרגיה שנגרם בגלל המלחמה באמצעות קיצוץ בחסכונות. שיעור החיסכון האישי הגיע בחודש שעבר לרמה של 2.6%, הצמיחה ברבעון הראשון עודכנה כלפי מטה ל־1.6% בלבד".

ב-CNBC כותבים כי עבור אמריקאים' "שיש להם אחזקה כלשהי במניות"' המלחמה "הסתיימה ברגע שהחלה". למשל "מדד S&P 500 ירד בכ־8% כשהמלחמה החלה, רק כדי שיזנק ב־19% החל מסוף מרץ, ובכך יותר מכיסה את ההפסדים. המדד עלה כעת ב־10.7% מתחילת השנה, ואם העלייה הזו תישמר, זו תהיה השנה הרביעית ברציפות של עליות דו־ספרתיות בשוק המניות". גם הנשיא טראמפ התרברב ברווחים הללו. "הקרנות שלנו בשיא של כל הזמנים וזה הולך יחד עם שוק המניות הגבוה ביותר שהיה אי פעם", כך אמר בטלוויזיה השבוע.

אולם, עבור אמריקאים, שאין להם גישה לשוק ההון, המלחמה מורגשת היטב בכיס. "המשקל הכלכלי האמיתי של המלחמה כבד בהרבה מכפי שמרמזים מחירי המניות הגבוהים. המלחמה מחריפה נתק היסטורי ממילא בין מי שיכולים ליהנות מהשפע שמייצרים השווקים הפיננסיים בארה"ב לבין מי שאינם יכולים. הדבר מגביר את התסכול של אמריקאים מביצועיו הכלכליים של הנשיא, וצפוי להכביד על ביצועי חבריו הרפובליקאים בבחירות אמצע הקדנציה בנובמבר", נכתב.

ברשת האמריקאית מזהירים מפערים חריפים. "מלחמת איראן לא יצרה את אי־השוויון האמריקאי, אבל היא גם לא סייעה. חוקרים בבנק הפדרלי של ניו יורק מצאו כי מאז החלה המלחמה, אנשים בצפון־מזרח ארה"ב שמרוויחים פחות מ־40 אלף דולר בשנה צמצמו את רכישות הדלק שלהם בכמעט 10%, בעוד מי שמרוויחים יותר מ־125 אלף דולר המשיכו לנסוע כשהכנסתם הפנויה גדולה יותר. העמקתה של פוליטיקת אי־השוויון תתגלגל בדרכים שאיננו יכולים עדיין לחזות".

מתוך ה-CNBC מאת מאט פיטרסון. לקריאת הכתבה המלאה.

3"האמונה כי יהודים יכולים לחיות בלי ציונות - היא פריבילגיה של התפוצות"

"יהודים אמריקאיים בטוחים כי הם יכולים לשרוד בגלות בלי ציונות. האירועים האחרונים מראים שהאמונה שלהם היא מיתוס", כך פורסם ב-The Free Press, אתר פרשנות אמריקאי מייסודה של ברי וייס, בכתבה שכותרתה "פנטזיית ההתבוללות היהודית".

במשך שנים יהודים אמריקאים הלכו אחרי ה"בונד", תנועה סוציאליסטית חילונית שהבטיחה להם כי יהודים יכולים לחיות בביטחון בלי ציונות. הבונד היא "היריבה האידיאולוגית המקורית של הציונות. היא הופיעה בשנת 1897, באותו זמן שבו נערך הקונגרס הציוני הראשון, וחבריה טענו כי הדרך להפוך את המקומות שבהם חיו לטובים יותר עבור יהודים היא התבוללות. זה לא עבד. הבונדיסטים הושמדו ברובם בשואה, והמעטים ששרדו הפכו ממילא לציונים בעל כורחם".

ב-The Free Press נכתב כי במשך שנים התשובה לשאלה איפה בטוח ליהודים לחיות הייתה אמריקה - "ארצות הברית גילמה במשך זמן רב את ההבטחה של העולם החדש, ואפשרה ליהודים לשגשג ובתורם, להעשיר את המדינה". נכתב כי "באופן אירוני, אך אולי לא מפתיע, הביטחון והשלווה הללו העניקו לדור של יהודים אמריקאים את המותרות לשוב ולבחון את הבונד".

הרעיון של הבונד של יהודים ללא ציונות "הפסיד במלחמת הרעיונות באופן קסטרופלי". לפי האתר, האמונה של הבונד היא "פנטזיה שחוקה: עולם שבו מי ששרדו את הטבח הנאצי יכלו פשוט להתכחש לפרויקט הציוני ובמקום זאת להפוך את בתיהם במזרח אירופה למסבירי פנים יותר. הם לא יכלו. הקנוניזציה של הבונד היא פריבילגיה אולטימטיבית של יהודי התפוצות".

"במובן מסוים, זו עדות לחירותה של אמריקה: יצרנו חברה בטוחה כל כך ליהודים, עד שהם מסוגלים לדחות את הציונות. אבל אם המגמה הנוכחית של עלייה באלימות תימשך, הדור הבא אולי לא יהיה בר־מזל כל כך", נכתב.

מתוך ה-The Free Press מאת ג'וש קפלן. לקריאת הכתבה המלאה.