הם עברו לחיות בבונקרים כדי לשרוד את סוף העולם. האיום הגיע מבפנים

איגלו, דרום דקוטה. 575 בונקרים מבטון עם דלתות פלדה חסינות הדף, מסודרים שורות על גבי שורות, מבצבצים מתוך העשב, כמו מחילות הוביטים מוכנות לקראת סוף העולם. המתחם, שנמצא בתוך אתר אחסון תחמושת לשעבר, משווק בתור "קהילת ההישרדות הגדולה בעולם". ההבטחה: לשרוד מלחמה גרעינית, מגפה או קריסה חברתית בנוחות יחסית.

● "5%-10% בהייטק עלולים למצוא עצמם בלי עבודה השנה"
● "פקיסטן מהללת את בכירי חמאס. כשהיא המתווכת מול איראן זה צריך להדיר שינה מעינינו"
● "לא צריך הסכמים, מספיקה לו מילה": השיטה של ברק אברמוב

אלא שעבור רבים מהדיירים החלום הזה החל להתפורר. האיום דווקא לא הגיע מארמגדון, אלא מחיכוכים שמזכירים סכסוך שכנים טיפוסי בוועד הבית. תביעות ואז תביעות נגד וסכסוכים הולכים וגוברים סביב מערכות ביוב, ארנונה, כלבים שמסתובבים בלי רצועה - והרשימה רק הולכת וגדלה. הקרבות המשפטיים כבר הגיעו פעמיים לבית המשפט העליון של דרום דקוטה.

נוסף על כך, הבטחות למתקנים שונים לתושבים, בהם בונקר מסעדה, בונקר עם בריכה ובונקר לאורוות סוסים - עדיין לא התממשו. היו גם מקרים שבהם הסכסוך הסלים עד כדי שנשקים נשלפו, ובמקרים אחרים הוצע "לסגור עניינים באגרופים". היזם מצדו מכחיש כל התנהלות פסולה וטוען כי מדובר בתלונות שמגיעות מקומץ דיירים ממורמרים.

"כשמכניסים כל כך הרבה אנשים עם אותה מנטליות למקום כזה קטן, בסופו של דבר הם יחצו האחד את גבולותיו של האחר, ויתפתחו עימותים", מסביר לארי הארטר, מהנדס קטרים בגמלאות מהעיירה אדג'מונט הסמוכה, הנוהג לפגוש תושבים ממתחם הבונקרים במסעדת ויקטורי סטייקהאוס אנד לאונג' המקומית.

ראשת העיר אדג'מונט ריתה רייגן אמרה כי אינה בטוחה אם העובדה שהעיירה שלה נמצאת בדרך למתחם היא יתרון עבור העיר. "יש כמה מהם שמגיעים לעיר, אבל רובם לא", סיפרה. "הם פשוט עסוקים בקטע שלהם, יהיה מה שיהיה. אני לא רוצה שום חלק בזה".

 דירה לדוגמה בפרויקט / צילום: באדיבות WSJ

"התביעות היו כאב ראש, אבל לא עיכבו אותנו"

המובלעת האפוקליפטית, המכונה Vivos xPoint, היא פרי חזונו של יזם מלוס אנג'לס בשם רוברט ויצ'ינו, שכבר ב־1980 גיבש רעיון: להקים מבנה תת־קרקעי עצום שיגן על 1,000 בני אדם מפני "אירוע הכחדת חיים" עתידי, כפי שמנוסח באתר החברה. מאז הספיק לפתח רשת עולמית של קהילות מסוג זה.

ב־2016 החל ויצ'ינו לעבוד עם חוואים מקומיים כדי להסב שטח נטוש בדרום דקוטה - שנמצא הרחק מ"יעדים גרעיניים מוכרים" ו"אזורי אנרכיה עתירי פשיעה" (כלומר ערים) - למתחם שבו "אנשי הישרדות, בעלי תפיסת עולם דומה, יצליחו להעביר יחד את תקופת 'האירוע'", כפי שמגדירים זאת ב־Vivos xPoint. בהמשך רכש ויצ'ינו את הנכס במלואו, כך מספר בנו דנטה, מנהל התפעול של המתחם.

 בונקר ריק. במקור היה זה בסיס לאחסון תחמושת במלחמת העולם השנייה / צילום: באדיבות WSJ

Vivos xPoint מציעה חכירה של המקלטים, ששטחם נדיב יחסית, כ־200 מ"ר, ל־99 שנה. הדיירים משלמים עד 55 אלף דולר מראש, נוסף לדמי קרקע ודמי שירות שנתיים. הרוכשים יכולים לעצב ולבנות את החלל בעצמם או להיעזר בקבלנים של החברה. ב־Vivos xPoint משווקים את הפרויקט כהבטחה ל"הישרדות יוקרתית ונוחה ברמת חמישה כוכבים", והרחובות במתחם נושאים שמות כמו "דרך הבונקרים".

"החזון שלי הוא לראות את xPoint הופכת לקהילה משגשגת של אנשים שמחפשים ביטחון בעולם ההולך ומשתגע שבו אנחנו חיים", מסביר דנטה ויצ'ינו. לדבריו, כשליש מהיחידות הוחכרו, וכמה עשרות מהן כבר מאוכלסות באופן קבוע. "התביעות היו כאב ראש אמיתי, אבל הן לא עיכבו אותנו בכלל", הוא מציין.

פיליפ בריגס, בלש משטרה בדימוס מלוס אנג'לס ולשעבר איש מילואים בצבא ארה"ב, סיפר כי שילם 25 אלף דולר עבור חכירה ל־99 שנה על הבונקר חסר החלונות שלו לפני שש־‏שבע שנים. כיום הוא מתגורר בלאס וגאס ומשתמש במקום כאתר נופש וכמקלט חירום פוטנציאלי. "אפשר לדוג שם, לצוד שם, או לעשות טיולים רגליים, ואם אצטרך אוכל להשתמש ביחידה כמקום לברוח אליו במקרה חירום - אם אצליח להגיע בזמן".

בריגס מחזיק בבונקר אספקה לשנה. "יש שם דברים בסיסיים כמו אורז, מזון בסיסי שאפשר לבשל בסוף העולם", הוא מתאר, ומוסיף כי לא היו לו בעיות עם ההנהלה. "אם הייתה לי בעיה, הייתי פשוט מוכר את המקום ועוזב".

 שער הכניסה / צילום: באדיבות WSJ

"הרגתי מישהו עם הידיים האלה"

לא כולם שותפים לחוויה של בריגס. דייוויד סטריטר שילם 55 אלף דולר עבור היחידה שלו ביולי 2023 ועבר לערבות של דרום דקוטה עם אשתו, בתו וארבעת ילדיה. אבל עד מהרה הוא גילה שמערכת הביוב שלו לא פועלת. כשבירר כיצד ניתן להגיש תלונה, עובד של Vivos הזהיר אותו, לדבריו בעדות בבית המשפט, שלא לעשות זאת. לטענתו, אותו עובד אמר לו שהחברה עלולה לנסות לפנות אותו, כפי שעשתה לדיירים אחרים. במקרה כזה, לפי תנאי החוזה, הוא עלול לאבד הן את כספי החכירה ששילם והן את שווי השיפורים שביצע בנכס. Vivos מסרה כי לא קיימת מדיניות כזו.

בהמשך הגיעו, לדבריו, כחמישה חודשים של הטרדות מצד קבלנים שעבדו עבור החברה. השיא היה כאשר אחד מהם נהג בשופל עד לפתח הבונקר שלו והזמין אותו ללכת מכות. סטריטר שלף אקדח והורה לו לעזוב. "בחיים שלך לא הרגת אף אחד, נכון?", תועד הקבלן משיב בסרטון שצילמה בתו של סטריטר והוגש לבית המשפט.

סטריטר, לשעבר סוהר, פרמדיק ויוצא צבא ארה"ב ששירת בבוסניה, ענה לו "בטח שכן". והקבלן לא נותר חייב: "גם אני, עם הידיים האלה". כמה רגעים לאחר מכן, כשהמצלמה כבר אינה מכוונת לעבר השניים, נשמע ירי. סטריטר העיד כי הקבלן הסתער לעברו, והוא בתגובה ירה פעם אחת ופצע אותו. לאחר מכן העניק לו טיפול רפואי ראשוני, ובסיוע חבר הסיע אותו לנקודת מפגש עם אמבולנס. הקבלן שרד.

חבר המושבעים החליט שלא להגיש כתב אישום נגד סטריטר, ובהמשך שופט העניק לו חסינות מכוח חוק ההגנה העצמית של דרום דקוטה. גם בית המשפט העליון של המדינה אישר בהמשך את ההחלטה. אבל ב־Vivos xPoint פתחו בכל זאת בהליך לפינויו של סטריטר, הן בשל הירי והן בעקבות תקרית מוקדמת יותר באותו יום, שבה דחף קבלן אחר. הוא נאבק כיום בהחלטה בבית המשפט.

 מתחם הבונקרים / צילום: באדיבות WSJ

"יש כאן שלווה. זה אידיאלי לפרישה או אסון"

דיירים שעוברים למתחם מגלים שההיערכות לאחרית הימים היא רק אחד מהאתגרים שמצפים להם. הם מקבלים רשימת כללים ארוכה, בהם איסור לשוחח עם התקשורת על המתחם או על בעליו תחת איום בסנקציות שיכולות להגיע עד לפינוי. ל־Vivos xPoint אף שמורה הזכות לשנות את הכללים במהלך תקופת החכירה. "ב־Vivos תמיד התגאינו ביכולת של החברים לחיות זה לצד זה ובהתאם למסגרת התקנות", נכתב במייל שנשלח לחוכרים.

זו אולי לא אפוקליפסת זומבים, אבל חיים שמתנהלים בין עורכי דין, תביעות וסכסוכים הם סוג של דיסטופיה בפני עצמם.

דניאל סינדורף, שעבד בעבר עבור הממשל האמריקאי ובעל MBA, שילם ביולי 2020 35 אלף דולר עבור חכירה ל־99 שנה, ובהמשך השקיע עוד כ־100 אלף דולר בשדרוגים ושיפוצים - כך לפי מסמכים משפטיים.

שני דברים מרכזיים גרמו לו להתאכזב מהמקום: החלטת Vivos xPoint להעלות את התשלומים החודשיים לצורך כיסוי מסי מקרקעין וכלבים של אחד הקבלנים שהסתובבו חופשי במתחם. את תלונותיו העלה בקבוצת הודעות של הדיירים בשם xPoint Pioneers.

ביולי 2023 המתיחות הגיעה לשיאה. סינדורף, ששלושה ימים קודם לכן דיווח כי כלב הסתער לעבר אשתו, טען כי שלף נשק כדי להגן על עצמו מפני הכלבים בזמן שרכב על האופנוע שלו. בת זוגו של הקבלן טענה מנגד כי כיוון לעברה את האקדח.

כחצי שנה לאחר מכן פעלה Vivos xPoint לפינויו, בטענה שהפר כלל האוסר שליפת כלי נשק באופן מאיים - כלל שנוסף רק לאחר שחתם על חוזה החכירה. סינדורף אישר כי קיבל הודעה על שינוי הכללים. במאי 2024 הוא עזב, אך נעל אחריו את היחידה במנעול שרשרת וכך מנע מ־Vivos לקבל עליה חזקה.

סינדורף הגיש תביעה נגדית ותחילה ניצח: ערכאה נמוכה קבעה כי חוזה החכירה אינו תקף, משום שאפשר לשנות את תנאיו בדיעבד. אולם בחודש שעבר הפך בית המשפט העליון של דרום דקוטה את ההחלטה והחזיר את התיק לערכאה הנמוכה.

במקביל מתגבשת חזית משפטית רחבה יותר. תביעה שהוגשה בספטמבר (שמבקשים להכיר בה כייצוגית) דורשת החזרים כספיים עבור יותר מ־100 חוכרים פוטנציאלים, שטוענים כי חוזה החכירה של Vivos מפר חוק של מדינת דרום דקוטה המחייב בעלי נכסים לספק ולתחזק יחידות ראויות למגורים.

בתביעה, שהגיש עו"ד מתיו הייז מקוי, נטען כי Vivos הציגה מצג שווא בנוגע למתקנים במקום. סרטון באתר החברה מציג תרשימים של בונקרים שהוסבו לחדר כושר, מסעדה, מינימרקט, מרכז קהילתי ומרפאה - אך בפועל אף אחד מהם לא הושלם.

דנטה ויצ'ינו, מנהל התפעול, אמר כי ב־Vivos xPoint עדיין מתכוונים להקים את המתקנים, אך בשלב זה מתמקדים בהשלמת יחידות המגורים הפרטיות, באזור מבודד שבו קשה לגייס כוח אדם.

כריס ילו־ת'אנדר, שהתגורר במשך כמה שנים סמוך למתחם והוא חבר קרוב של סטריטר, אמר כי המחלוקות הרסו מקום שיכול היה להיות אתר אידיאלי לפרישה או להישרדות בזמן אסון. "ברגע שנכנסים פנימה, אין רעש מבחוץ, אין כלום, זו פשוט תחושת שלווה בלתי רגילה", הוא מתאר. "זה באמת היה יכול להיות נווה מדבר קטן ומדהים באמצע שום מקום".