איראן הפכה מנטל לכלי, וטראמפ לא מודאג מהאיום על ישראל

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ אוהב סוסים מנצחים. הוא יצא למבצע "שאגת הארי" מתוך אמונה שמערכת 12 הימים "עם כלביא" תהיה רק הקדימון. אלא שחודש וחצי של מלחמה באיראן והימשכות חסימת מצר הורמוז הציבו אותו בפני מציאות אחרת, והוא הבין כי אינו יכול להרשות לעצמו להיכנס למעין מלחמת וייטנאם 2.0.

● המסמך הסופי מגלה: איראן תקבל מטראמפ הטבות בשווי מאות מיליארדי דולרים
● אוקראינה תמורת הורמוז? תמימות דעים מפתיעה בין טראמפ לאירופה בפסגת ה-G7

המצב בהורמוז הוא צרה כלכלית גלובלית שטראמפ מתקשה להכיל, במיוחד כאשר בחירות האמצע מתקרבות. כך, על אף שהוא רצה בהתחלה להשתמש בריסוק הרפובליקה האסלאמית ככלי אלקטורלי, הוא הפך את איראן לכלי פוליטי מסוג אחר: כזה שיסייע לו להוריד את מחירי האנרגיה ולהגיד לאזרחי ארה"ב והעולם - "תראו איזה גאון אני". זה טראמפ, כשהוא לצידך זה נוח, וכשלא - זה כואב מאוד.

טראמפ מצמץ ראשון

כמה פעמים בימים האחרונים שמעתם את המשפט "ההסכם רע לארה"ב"? הוא באמת רע, רע מאוד - אפילו נותן פייט רציני לברק אובמה. אולם, את טראמפ זה מעניין כקליפת השום, מה שמעניין אותו זה להירשם בדפי ההיסטוריה. ישראל הייתה כלי נוח עבורו ומועיל, בין אם זה בהסכמי אברהם ובין אם זה בעם כלביא, ועכשיו היא לא.

שינוי הגישה של טראמפ משחרר את איראן לחירות כלכלית, שלה יש ביטוי ברור במספרים. "הסרת המצור" מחזיר לה חופש פעולה מוחלט בתחום הנפט. לצורך ההשוואה, לפני שטראמפ פרש מהסכם הגרעין ב-2018 הפיקה איראן כ־3.8 מיליון חביות נפט ביום, מהן ייצאה כ־2.5 מיליון. ערב המבצע האחרון היא הפיקה כ־3.2 מיליון חביות ביום וייצאה כ־1.14 מיליון. עם התקדמות הלחימה והחרפת המצור, ירדה התפוקה לכ־2.3 מיליון חביות ביום בחודש מאי, בעוד היצוא הצטמצם לכ־209 אלף חביות בלבד.

זו הייתה דרך המלך להפלת הרפובליקה האסלאמית, אך הגישה של בכירי משטר האייתוללות הייתה שאם הם נופלים - הם מפילים את כל המדינה איתם. אותה מדינה חבוטה משמונה שנות סנקציות, כשמבחינת טהרן מחיר ההפסד לא מעניין. תומכי טרור ההתאבדויות בחרו בהתאבדות כלכלית בשל הציפייה שטראמפ ימצמץ ראשון, והם צדקו. כעת, הוא רוצה את הנפט שלהם בשוק העולמי להגברת ההיצע והפחתת המחירים.

לטובת מטרה זאת, הוא לא מכיר במי שהיו החברים הקרובים שלו עד לפני רגע. לפתע ראש הממשלה בנימין נתניהו בעייתי, שיגורים של חיזבאללה לשטח ישראל הם "בסדר" אם אין הרוגים, ושיא השיאים: טילים בליסטיים איראניים נדרשים עבור "הגנה עצמית". ספק אם ב־250 שנותיה של ארה"ב, נשיא הצליח לבצע החלפת נראטיב כה קיצונית מיעדי המלחמה שהציג.

איני בטוח כי טראמפ ואנשיו מאמינים במשטר האייתוללות, מורחי הזמנים המקצועיים ביותר במשא ומתן. הם יותר מקווים כמוצא אחרון להצלת בחירות האמצע, כי האיראנים אכן יירתמו למשא ומתן - והכל ייסגר בתוך חודשיים. אולם, שקרי הרפובליקה האסלאמית לגבי תוכנית הגרעין שלהם יצאו לאור, עוד בהסכם שהתקיים בין השנים 2018-2015.

השקר הבא עלול להיות כואב במיוחד לטראמפ: פריצה לנשק גרעיני, שאינה רחוקה מידי איראן. העשרת אורניום מ־60% ל־90% לא נחשבת למשימה מדעית קשה במיוחד, בניגוד להעשרה מ־20% ל־60%. נוסף על כך הם זקוקים לקבוצת הנשק שתחולל את הפיצוץ, וגם בהיבט זה הם עבדו בשנים האחרונות, תוך כדי שטענו "אנחנו לא רוצים נשק גרעיני".

בסיכומו של דבר, אם שתי המדינות אכן יחתמו על הסכם שיזרים לאיראן 300 מיליארד דולר לשיקום ולפיתוח כלכלי לצד הסרת סנקציות, הרפובליקה האסלאמית תצא לדרך חדשה חזקה יותר מבעת חתימת הסכם הגרעין הקודם. היא תשדר החוצה ופנימה תדמית בלתי מנוצחת, תחזור לקהילה הבינלאומית, וגם במידה ולא תפרוץ לנשק גרעיני - האיום על ישראל יגבר.

ומדוע? מחיקת עיצומים משמעה שניתן לרכוש כל מה שרוצים בשוק הפתוח הבינלאומי. כפי שזה מועיל למגזר האזרחי, זה יסייע הרבה יותר לכוחות המזויינים של איראן. תהיה להם גישה לרכיבים איכותיים בהרבה לטילים בליסטיים ולכלי טיס בלתי מאויישים. הטווח יגדל, ההיקף יתרחב, והאיכות תזנק קדימה. איום קיומי? לא אלמן ישראל. עם זאת, אין ספק שזה יהיה איום גדול בהרבה מהיכולות האיראניות שהומחשו בשנה האחרונה - ומרשימים למדי במילא.