בעולם כבר משלמים על ביטוח לפי סגנון הנהיגה. למה ישראל נשארה מאחור?

ביטוחי הרכב ממשיכים להוות נטל כלכלי על מיליוני בעלי כלי הרכב בישראל. נהג ממוצע משלם על ביטוח חובה פלוס מקיף כמעט פי שלושה מעמיתיו בגרמניה ובבריטניה, למשל. ואם הוא נוהג בדגמים יקרים ו/או מועדים לגניבה - המחירים נוסקים אף יותר.

● מיוון ועד אוסטריה: יבואניות הרכב המקומיות מעמיקות פעילות באירופה
● בלעדי | הסיניות נותרו בחוץ: צה"ל נערך להצטיידות באלפי משפחתיות לקצינים בכירים

בשנים האחרונות גובר הלחץ של הרגולטורים בישראל למתן את עליות מחירי הביטוח. למרות שנראה שהלחץ הזה נושא פרי לאחרונה, יש מי שסבור שזו רק גלולת הרגעה לרגולטור ולא "תיקון" להתייקרות מתחילת העשור.

בינתיים, בשוק הביטוח הגלובלי מתחוללת בימים אלה מהפכה שנשענת על טכנולוגיית הבינה המלאכותית ועל שינויים מרחיקי לכת בכלי הרכב "החכמים" של ימינו - וזו מורידה משמעותית את תעריפי הביטוח של נהגים "טובים" בעשרות אחוזים. לישראל המהפכה הזו עדיין לא הגיעה בשל מגבלות הרגולציה.

מודל הביטוח: "שלם לפי אופי הנהיגה שלך"

בבסיס המהפכה נמצאות יכולות אנליטיות של מנועי ה־AI שמאפשרות לנתח "מיקרו־התנהגות" של הנהגים באמצעות נתונים המופקים מהרכב, וכך לבנות פרופיל נהג מדויק שיכול לחזות את ההתנהגות של הנהגים בעתיד ולהעניק להם "ציון סיכון" אישי, שממנו נגזרים תעריפי הביטוח שלהם.

נקדים ונאמר שכלים טכנולוגיים של "ביטוח מבוסס שימוש" (UBI) קיימים זה שנים בשוק הביטוח לרכב. אולם עד לאחרונה הם אימצו מודל די בסיסי של "שלם ככל שתנהג", שמבוסס על נתונים כמו כמות הקילומטרים שנסע הנהג, השעות, הכבישים, המהירות וכו'. הנתונים הבסיסיים הללו נשאבים בהסכמת המבוטח מאפליקציה שמחוברת לחיישנים בטלפון הנייד שלו ו/או מהתקן תקשורת נתונים שמחובר לשקע תקשורת הנתונים של מחשב הרכב.

זה עדיין שיפור ביחס לקטלוג נהגים לקבוצות סיכון קשיחות על בסיס נתונים דמוגרפיים יבשים כמו גיל, מגדר ומקום מגורים או היסטוריית תביעות/תאונות, אבל עדיין יכולות החיזוי במודל הזה די מוגבלות.

אבל כיום מתחיל להופיע בשוק "מודל ביטוח התנהגותי" מדויק הרבה יותר, שמכונה "שלם על פי אופי הנהיגה שלך". המודל הזה עדיין עושה שימוש במדדי ההתנהגות המוכרים כמו מהירות הנסיעה לעומת המותר או הסביר בקטע כביש מסוים, תאוצות חדות, בלימות פתאומיות, פניות חדות או הסחת דעת - אבל הוא ממזג שני אלמנטים נוספים.

הראשון הוא הפקת הרבה יותר נתונים מכלי רכב "חכמים ומוגדרי תוכנה", שמצוידים בעשרות חיישנים ומצלמות ואוספים בזמן אמת עשרות ומאות גיגה־בייטים של מידע על הרכב וסגנון הנהיגה ומעלים אותו לענן או אוגרים אותו ברכב. האלמנט השני כולל יכולות אנליטיות מבוססות AI שמאפשרות לחברות הביטוח (ולא רק להן) לבצע "היתוך" של כמות הנתונים המאסיבית שמשויכת לכל נהג ולהעניק לו "ציון סיכון", שעל פיו נקבע תעריף הביטוח הספציפי של אותו נהג.

היתרון העיקרי של המודל החדש הוא בהבנת הקונטקסט של הנתונים. מערכת ה־AI יכולה "להבין", למשל, האם נהג שנוסע במהירות חוקית בקטע כביש מסוים עושה זאת במהירות סבירה בהתאם לגודש התנועה המשתנה באותו רגע ולתנאי הכביש בזמן הנסיעה (גשם, ערפל וכו'). היא גם יכולה להבין אם לחיצה חדה על הבלמים מהווה תגובה בלתי נמנעת לטעויות של נהגים אחרים, וכך הלאה.

תיאורטית, המערכת יכולה לנתח גם את הריכוז של הנהג בנהיגה על פי היקף השימוש בתקשורת הסלולרית ברכב או אפילו עוצמת המוזיקה, לדעת כמה פעמים הופעלה התרעה ממצלמת ערנות הנהג, שהיא כיום אבזור חובה בכל רכב חדש בתקינה אירופית, לזהות את זמני התגובה שלו לגירויים חיצוניים וכך הלאה.

היתוך נתוני ה"מיקרו־התנהגות" מאפשר לבנות "פרופיל סיכון" עבור מיליוני נהגים ויכול לשרת גם נהגים של כלי רכב מיושנים יותר (והם הרוב) באמצעות אפליקציות עם ממשק למצלמה ולחיישנים של הסמארטפון.

טסלה ממחישה את הפוטנציאל

הדוגמה הבולטת ביותר לשימוש במודל ביטוח כזה לרכב בעולם היא של חברת הביטוח של טסלה, שפועלת בינתיים רק במספר מדינות בארצות הברית. כל רכב של טסלה הוא בהגדרה מעין "רובוט" עתיר חיישנים ומעבדים מבוססי AI ומקושר רשת, שאוסף מסביב לשעון נתונים על הרכב והנהיגה בו ומשדר אותם לעיבוד בשרתי החברה.

באמצעות אלה מעניקה טסלה "ציון בטיחות" לכל נהג, שנע בין 0 ל־100. כל נהג מתחיל עם ציון 90 כאשר הפרמיה החודשית שלו לחודש הבא משתנה באופן אקטיבי בהתאם לציון הנהיגה שלו ב־30 הימים שקדמו. נהגים עם ציון של 98-100 יכולים לשלם בחברת הביטוח של טסלה פרמיות נמוכות עד 50% פחות מהממוצע בשוק.

מודל ההתנהגות של טסלה מודד, למשל, את מספר ההתרעות על התנגשות חזיתית ומספר הבלימות החדות פר קילומטר שמבצע הנהג ומשלב קונטקסט. אם עיבוד ה־AI מזהה שהתרעה נבעה מתגובה לסיכון של נהג אחר בסביבה, או שבלימה חדה התבצעה בגלל רמזור שהתחלף לצהוב, האירוע נמחק ולא פוגע בציון.

אגב בכלי רכב של טסלה, שבהם מערכת הנהיגה האוטונומית (FSD) פועלת ושולטת ברכב, הפרמיה הולכת וקטנה ככל שהנהג משתמש יותר במערכת - זאת מכיוון שלטענת טסלה המערכת האוטונומית שלה בטוחה יותר מנהיגה אנושית. בינתיים היא היחידה שמאמצת את הגישה הזו אולם אם היא תהפוך לטרנד היא תעניק תמריץ משמעותי לשוק הרכב האוטונומי בעתיד.

טסלה היא לא היחידה. חברות ביטוח גדולות בעולם משתמשות בשירותי AI אנליטיים חיצוניים ו/או מנתחות את פרופיל הנהגים עצמאית ומתגמלות התנהגות "חיובית". ענקית הביטוח האמריקנית Allstate למשל מעניקה החזר כספי לחשבון הנהג מדי כמה חודשים אם המערכת דירגה את הנהיגה שלו כבטוחה ועקבית. חברות אחרות מעניקות הנחה קבועה בעת חידוש הפוליסה לנהגים זהירים עם "ציון" גבוה. החיסכון הכולל בעלויות הכוללות (חובה ומקיף) יכול להגיע ל־30% עד 40% מתעריף הביטוח, אבל יש שטוענים שהבונוס האמיתי הוא תמריץ לנהיגה בטוחה של הנהגים.

המהפכה מתחילה בלעדינו בינתיים

המודל החדש טוב גם לחברות הביטוח, שיכולת לבצע באמצעותו "סינון סיכונים" ברזולוציה גבוהה ולהביא לירידה דרמטית בהיקף התביעות מעצם הימצאותה של מערכת כזו ברכב. זאת כמובן לצד יכולת גבוהה לנתח תאונות ולמנוע הונאות.

אבל למרות זאת בישראל עדיין ניצבים שני חסמים מרכזיים בפני אימוץ מודלים של "ביטוח התנהגותי לרכב". הראשון, שאינו ייחודי רק לנו, הוא חשש של נהגים מהצבת "אח גדול" ברכב, שעוקב ומנתח ברזולוציה גבוהה את התנהגותם. החשש הוא מיישום ה"מקל" לצד "הגזר". כלומר אם הנתונים מצביעים על נהג "מסוכן" פרמיות הביטוח שלו יעלו או שחברות יסרבו לבטח אותו.

בענף הביטוח אומרים שהרגולטור בישראל עדיין לא נלהב להפקיד כוח ומידע כה רב ומדויק בידי "מכונה". מנגד, בממונה על הביטוח ברשות ההון אומרים כי "רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון רואה בבינה מלאכותית מנוע צמיחה משמעותי לענף הביטוח. בניגוד לתפיסה הרווחת, אין כיום חסמים רגולטוריים המונעים מחברות הביטוח להשתמש במודלים מבוססי AI לניתוח התנהגות נהגים, והרשות אף אישרה פוליסות הכוללות תמחור דינמי המבוסס על ציוני בטיחות.

"הקו המנחה הוא הליך הוגן ושקוף: על הפרמטרים המשפיעים על הציון להיות ברורים למבוטח, כדי לאפשר לו לשפר את נהיגתו ולהוזיל את הפרמיה".