מחשש לסחבת בגיבוש הסכם הסיוע משלחת בראשות מנכ"ל משרד הביטחון תצא לוושינגטון

משלחת בראשות מנכ"ל משרד הביטחון אלוף (מיל') אמיר ברעם תצא בשבוע הבא לוושינגטון לסבב שיחות קריטי בפנטגון ובקונגרס. לגלובס נודע כי מטרת המשלחת היא התנעת המגעים על מזכר ההבנות הביטחוני החדש בין המדינות, שיחליף את הסכם הסיוע הנוכחי המסתיים ב־2028. היציאה הדחופה מגיעה ברקע חששות גוברים במערכת הביטחון מפני סחבת מצד ממשל טראמפ, הנובעת מאילוצים פוליטיים פנימיים ומאינטרסים מצטלבים באזור.

● המדינה המוסלמית שמשדרגת את חיל האוויר בסיוע ישראלי
● הפתרון הסיני ליירוט רחפנים: מערכת לייזר לכל חייל

הביקור שתוכנן כבר לפני כמה חודשים נגזר מהתפתחות שהחלה בדצמבר, עת ראש הממשלה בנימין נתניהו נועד עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במאר־א־לאגו והציג לו את המתווה שהוא ממחיש בראיונות מאז: ממענקים לשותפות. לאחר מכן, נתניהו בחר בברעם להוביל את הצוות הבין־משרדי בנושא, שמקווה להצליח להביא לחתימה על מזכר הבנות חדש עוד בטרם החלפת הממשל הנוכחי.

המלכוד של ישראל

במסגרת הפוליטיקה הפנים־אמריקאית, ישראל מצאה את עצמה מול טראמפ ואנשיו במלכוד. מחד, הממשל דרש לא לערב גורמי השפעה. בצד האמריקאי מובילים את המגעים השגריר בירושלים מייק האקבי עם הרמ"ט של מזכיר המדינה מרקו רוביו, דן הולר. מאידך, איפאק (AIPAC, השדולה הפרו־ישראלית בוושינגטון) באה בטענות על השלב שבו מצאה לנכון ממשלת ישראל לשלב אותה בתהליך. למעשה, איפאק בעצמה לא ששה להשתלב בתהליך.

מזכר ההבנות הנוכחי שמסתיים ב־2028, עליו חתמו ב־2016 רה"מ נתניהו והנשיא לשעבר ברק אובמה, מבטיח לישראל רכש אמריקאי שנתי (FMF) בסך 3.3 מיליארד דולר. בנוסף, הובטח סכום של חצי מיליארד דולר לשת"פ בתחום ההגנה האווירית.

היום, הליך המו"מ עם הממשל האמריקאי מתבצע תוך הבנת האסטרטגיה הכלכלית של טראמפ - והשלכותיה על ישראל. המנכ"ל ברעם התייחס לנושא בכנס הרצליה של אוניברסיטת רייכמן בשבוע שעבר. לדבריו, ארה"ב פועלת תחת תפיסת אמריקה קודם, ולכן התשתית להסכם השותפות הביטחונית הבא תהיה "ישראל חזקה, עצמאית ויוזמת, שמייצבת את המזרח התיכון", וכך למעשה מהווה "נכס המאפשר לארה"ב להפנות משאבים לאסיה". קרי, לסין.

ההיקף יצטמצם לאפס

הרצון האחיד בוושינגטון ובירושלים הוא להחליף את הסיוע השנתי בשיתוף פעולה שירחיב את מספר המשרות בארה"ב ויועיל לכלכלה האמריקאית. בישראל הפנימו כי סיוע כספי, אם בכלל, לא יועיל בצורה משמעותית לכלכלה המקומית. ההבנה הזו נגזרת מסעיף ההמרות (OSP) בהסכם הקיים: היכולת להמיר חלק מהמענק השנתי לשקלים בשימוש התעשייה הביטחונית המקומית. בתחילת ההסכם, סעיף ההמרות עמד על 815.3 מיליון דולר (24.7% מתקציב הרכש), אך ההפחתה בו הייתה עקבית. בשנה שעברה הייתה ההפחתה המשמעותית ביותר: מתקציב המרות של 725.3 מיליון דולר (21.9%), חלה צניחה ל־450.3 מיליון דולר (כ־13.6%). השנה חלה ירידה נוספת ל־250.3 מיליון דולר (כ־7.5%). בשנה האחרונה למזכר ההבנות, 2028, סעיף ההמרות יעמוד על 0. זה לא משפיע על החברות הביטחוניות הגדולות שהן בעלות נוכחות בארה"ב, אלא על הקטנות.

במזכר ההבנות החדש, עשויה ישראל - מבחירה - לא להיות עם רכיב רכש אמריקאי בכלל. במקום זאת, שואפים במערכת הביטחון ליצור מסגרת מחייבת של השקעה מסוימת בשותפות, שבה כל צד יתרום את מה שהוא טוב בו. בימים שבהם מדברים מול מצלמות על "ניתוק" מהתלות בארה"ב, ההבנה היא שניתוק לא יהיה. ישראל שדרגה בשלוש השנים האחרונות את העצמאות שלה, לדוגמה, בהיבטי החימושים, אבל בהיבטי פיתוח וייצור המטוסים למשל אין לה יכולת כלכלית לעמוד באתגר.

בדומה לברעם, רה"מ לא הסתיר את עמדת השותפות בשורת ראיונות שקיים בחודשים האחרונים בארץ ובחו"ל. ברשת CBS, לדוגמה, הוא הגדיר זאת בתור "תהליך התבגרות", שבמסגרתו מענקי הסיוע האמריקאיים יהפכו לשותפות ביטחונית עמוקה. זאת ועוד, בהופעתו בשבוע שעבר בערוץ 14, נתניהו נשאל אם ברצונו להפסיק את הסיוע האמריקאי, והשיב במילה אחת - "כן". עוד הוסיף כי "אנחנו יכולים, מכיוון שהכלכלה שלנו תגיע בקרוב לטריליון דולר, לממן בעצמנו את שברי האחוזים הללו מהתמ"ג שלנו. אני רוצה שזה יתחיל השנה".

מה האמריקאים רוצים

מן הצד האמריקאי, אין התקדמות מהותית במגעים. סביר להניח כי הנושא יעמוד על הפרק בפגישה שצפויה בקרוב בין נתניהו וטראמפ. אולם, כפי שמשתקף גם מהמגעים של הממשל האמריקאי עם איראן, הפוליטיקה הפנים־אמריקאית ככלל ומה שמתחולל בתוך המפלגה הרפובליקנית בפרט, נותנים את אותותיהם - ומביאים לתהליכים שלא בהכרח מתיישרים עם האינטרסים הישראליים. בתקופה שבה טראמפ רוצה להגיע להסכם עם איראן עוד בטרם בחירות האמצע בנובמבר, אין זה בטוח כי בממשל בכלל מעוניינים במזכר הבנות נוסף עם ישראל.

מנכ"ל משרד הביטחון התייחס גם הוא לצורך בגיוון האינטרסים המדיניים של ישראל. "המלחמה חידדה לכל הצדדים באזור את מחיר ההתעצמות האיראנית. היא יצרה זהות אינטרסים לגיבוש ברית רחבה יותר - מהודו, דרך איחוד האמירויות ועד יוון וקפריסין", הסביר ברעם. "נקודות החוזק הישראליות בטכנולוגיה, ניסיון מבצעי מוכח וחדשנות ביטחונית, בשילוב עם העוצמה הפיננסית של המפרץ - עשויות לאפשר חזית ביטחונית־כלכלית חדשה. הרחבת השותפויות האסטרטגיות שלנו היא לא תחליף לשותפות עם ארה"ב, אבל הדבר יאפשר להגדיל את מרחב התמרון והעוצמה של ישראל בזירה הבינלאומית ויאפשר לנו לגוון משענות אסטרטגיות".

כינון הברית הזו ניכר מהזירה הביטחונית. הודו למשל, היא יעד היצוא הביטחוני העיקרי של ישראל, כאשר לפי נתוני מכון שטוקהולם למחקרי שלום היא הייתה היעד ל־29% מהיצוא הביטחוני הישראלי בין השנים 2025-2021. על פי נתוני סיב"ט, האגף ליצוא ביטחוני, סך עסקאות היצוא להודו עמד על כ־20.6 מיליארד דולר בחמש השנים החולפות.