האופציות בין בוקרשט לפראג

ניתן לומר, כי לפי טבלה הרצ"ב, רצוי לבדוק השקעה ישירה מחברות ישראליות במדינות כמו פולין, הונגריה וצ'כיה, וייתכן שגם בסלובקיה (בהיכנס האמנה עימה לתוקף) וכן עם תורכיה. סך המס נטו שייחסך בדרך זו זהה וייתכן אף שיעלה על חיסכון בהשקעה דרך קפריסין וודאי על החיסכון בהשקעה דרך הולנד. המלצתנו זו מנוגדת לנוהג הקיים בעולם העסקים, אך לדעתנו, מתוך ניסיון, היא מקובלת יותר על רשויות המס ותזכה לברכתם, בניגוד למסלול ההולנדי.

אמנת המס בין ישראל למדינה זרה קובעת בדרך כלל את שיעור ניכוי המס במקור במדינת המשלם על הדיבידנד או הריבית, וכן באם יש זכות למיסוי על הכנסות אלה במדינת התושבות של המקבל. הגישה המקובלת בישראל הינה, כי אם מחלקת הדיבידנד הינה חברה זרה והדיבידנד מתקבל לראשונה בחו"ל, לא יהיה חיוב במס בישראל בגין חלוקת הדיבידנד. דין זהה חל על הכנסת ריבית בידי תושב ישראל, אשר מקורה משוייך לחו"ל. גם כאשר מנוכה מס במקור על פי האמנה בשל הכנסה שמקורה בחו"ל, צריכה שאלת קיומו של מקור חיוב בישראל להיבחן על פי הדין הפנימי (פקודת מס הכנסה).

שיעורי הניכוי במקור (המוגבלים ברוב המקרים), שתוארו בטבלה, אינם חלים על סיטואציה בה תושב ישראל מנהל עסקים במדינה מתקשרת אחרת, בה נמצא מקום מושב החברה המשלמת את הדיבידנד באמצעות מוסד קבע. שיעור הניכוי במקור המוגבל בגין רווח הון ממכירת מניות, אינו חל בדרך כלל על מכירת מניות של איגודי מקרקעין. במקרה זה, במרבית האמנות עליהן חתומה ישראל, תהא זכות מיסוי למדינה בה מצויים המקרקעין של האיגוד.

מתוך האמנות שהובאו לעיל, מן הראוי לעיין בחריג לכלל זה המצוי באמנה עם סלובקיה, שטרם נכנסה לתוקף. יושם אל לב, כי לעיתים תמלוגים נחשבים גם כתשלומים בעבור השימוש או הזכות לשימוש בציוד תעשייתי (ראו התייחסותנו לכך בטבלה). כך, יכולה להיטען טענה, כי ישראלי המקבל שכר דירה בשל השכרת בית חרושת (ולא מקרקעין "רגילים" המשמשים למסחר או מגורים) - ייתכן כי מן הראוי לסווג שכר דירה זה כדמי שימוש בציוד תעשייתי. במצב זה הכנסה זו תיחשב כ"תגמולים" כמשמעותם בחלק מהאמנות, ומכאן שתחוייב במס מוגבל במדינת המקור מחד (שלא כמו שכר דירה ממקרקעין), ומאידך, אי קבלת שכר דירה זה לראשונה בישראל בידי יחיד, טרם כניסת הרפורמה לתוקף, תמנע את מיסויו גם במדינת התושבות.

בניתוחינו דלעיל לא עסקנו במנגנוני מניעת כפל המס המצויים באמנות, אשר באים לידי ביטוי במתן סוגים מסויימים של זיכויים מהמס שתושב מדינה אחת משלם במדינה האחרת.

כדוגמה נביא מספר שיטות זיכוי בגין המס שנוכה במקור מדיבידנד:

א. זיכוי רגיל, על פיו מדינת התושבות של המקבל מפחיתה מן המס החל על הדיבידנד רק את המס שנוכה במקור בגינו (לא מוחזר מס במקרה של תוצאה שלילית). כדוגמה ראו סעיף 23 לאמנה עם הפיליפינים.

ב. זיכוי עקיף, על פיו ניתן זיכוי לא רק של המס שנוכה במקור מהדיבידנד במדינת המקור, כי אם גם של מס החברות ששולם בגין הרווחים ממנו הוא חולק (בהקשר לכך ראה את סעיף 23(2)(ב) לאמנה עם יפאן).

ג. זיכוי העולה על המס שנוכה במקור במקרים של תשלום מס מופחת במדינת המקור בשל תחולת חוקי עידוד מסויימים.

בהקשר לכך ראו את סעיף 22(2) לאמנה עם יוון, על פיו, דיבידנד אשר בגינו משולם מס מופחת בישראל (מדינת המקור) בשל היותו נובע מרווחיו של מפעל מאושר (15% במקום 25%), יוקנה לו ביוון, היא מדינת התושבות של המקבל, זיכוי עודף של 20% (5% יותר), וזאת על מנת שלא לפגוע בהשפעת חוקי העידוד בהטלת חבות מס מופחתת במדינת המקור.

יש לשים לב, כי סעיף כגון זה אינו קיים בכל האמנות, ולעיתים קרובות השפעת חוקי העידוד שבמדינת המקור מנוטרלת, שכן מנוכה אמנם מס מוגבל במקור על פי הדין הפנימי, אך במקביל, הזיכוי שניתן במדינת התושבות מוקטן באותו שיעור, כך שהמשקיע נותר במצבים אלה אדיש להטבות חוק העידוד (באשר למס על הדיבידנד).

האמור ברשימה הינו על דעת המחבר בלבד ואינו מייצג עמדת גורם רשמי כלשהו.

מרצה למיסים באונ' ת"א. נציג לשכת עו"ד לכנסת ויו"ר ועדת מיסים - לשכת התאום של האירגונים הכלכליים. לשעבר: יועמ"ש וסגן נציב מס הכנסה, יו"ר איפ"א ישראל, ויו"ר ועדת מיסים לשכת עוה"ד.