אינטרבילדינג: שתי דרכי החישוב

הלכת אינטרבילדינג מבטאת את הגישה המקלה בייחוס הוצאות מימון על ידי קבלנים, אולם רבים מהם עדיין אינם מיישמים את ההלכה

יישום הלכת אינטרבילדינג עשוי להפחית משמעותית את חבות המס של הקבלנים על ידי ייחוס הוצאת מימון להכנסותיהם ממכירת פרוייקטים, בהתאם ליחס ספציפי, השונה מהנוסחה הקבועה בסעיף 18(ד) לפקודה.

כך יכולים הקבלנים ליהנות מניכוי הוצאות מימון בגין הפרוייקטים שבוצעו על ידם, גם אם רכשו קרקעות בעלות גבוהה לקראת סוף השנה. ואולם, קבלנים רבים עדיין אינם מיישמים את הלכת אינטרבילדינג בחישוב הכנסתם החייבת במס.

הדיון המשפטי בעניין אינטרבילדינג בא בעקבות טענת רו"ח דוד הלדנברג, שיישום סעיף 18(ד) לפקודת מס הכנסה כלשונו, במקרה של חברת אינטרבילדינג, יוצר עיוות מס, שלפיו החברה נדרשת לשלם מס גבוה יותר מהמתחייב על פי החישוב ההוגן והנכון של רווחיה הכלכליים האמיתיים בשנת המס.

באותו מקרה סיימה חברת אינטרבילדינג פרוייקט בנייה עתיר הוצאות מימון, ורכשה לקראת סיום שנת המס קרקעות בהיקף גדול. הואיל ורכישת הקרקעות היתה בסמוך למועד סיום שנת המס, וממילא היקף הוצאות המימון בגינן היה קטן בשל קוצר הזמן - טרם נדרשו על ידי החברה הוצאות מימון כלשהן בגין הקרקעות.

יישום הנוסחה השרירותית הקבועה בסעיף 18(ד) לפקודה ביחס להכנסותיה של חברת אינטרבילדינג באותה שנה, היה יוצר עיוות, שלפיו רכישת קרקע בסוף השנה היתה שוללת מהחברה הכרה בחלק מהוצאות המימון הלגיטימיות, שהוצאו על ידה במסגרת הפרוייקט והייתה מהוונת אותן לקרקע, אף שהן לא שולמו בגין הקרקע כל עיקר.

רו"ח הלדנברג יצא נגד העיוות הנ"ל בטיעון, שנחשב אז לחסר סיכוי סביר, וביקש כי יותרו לחברת אינטרבילדינג הוצאות מימון לפי נוסחת ייחוס ספציפית, המבוססת על קשר סיבתי מוכח, המביאה לניכוי הוצאות מימון שהוצאו בייצור הכנסה ממכירת דירות הפרוייקט כנגד הכנסות מהפרוייקט, ולא ייוחסו לקרקע על פי הנוסחה הקבועה בסעיף 18(ד) לפקודה.

השופטת ברכה אופיר תום, אשר דנה בתיק בבית המשפט המחוזי בעמ"ה 153/95, לא קיבלה את הטיעון לעיל וקבעה, כי יש ליישם את מילותיו הברורות של החוק, ונוסחת סעיף 18 (ד) לפקודה, וזאת אף שכתוצאה מכך נוצר עיוות כלכלי.

בבית המשפט העליון (ע"א 1527/97, מיסים יג/2, ה-4) התהפכו היוצרות. בדעת רוב של השופט ח' אריאל, שאליו הצטרף הנשיא אהרון ברק, וכנגד דעת מיעוט של השופט ש' לוין נקבע שם, כי סעיפי הנוסחאות בפקודה לא באו להחליף את השכל הישר, ומקום שבו ניתן לבדוק אילו הוצאות מימון הוצאו בבניית פרוייקט הדירות, הרי שיש להתירן בניכוי מאותו פרוייקט, אף אם לפי נוסחת הייחוס שבסעיף 18(ד) לפקודה לא ניתן להכיר בהן.

הבקשה לדיון נוסף שהוגשה ע"י המדינה באותו עניין נדחתה ע"י בית המשפט העליון.

כתוצאה מפהס"ד בעליון, על כל רו"ח לערוך שתי דרכי חישוב של הוצאות המימון, האחת לפי סעיף 18(ד), והאחרת ספציפית לפי קשר סיבתי קונקרטי, בהתאם להלכת אינטרבילדינג.

ואולם, לפי פסיקת בית המשפט העליון, יכול גם פקיד השומה לייחס את הוצאות המימון ספציפית, דבר שיכול להביא למס גבוה יותר במקרה של נכסים קבועים ותיקים ופרוייקט צעיר יחסית שנמכר זה עתה.

ובכל מקרה, לפי הלכת חזון (ע"א 4639/91, פ"ד מח (3) עמ' 156), מפי הנשיא (דאז) מאיר שמגר, אשר קבע, כי "זכותם ואף חובתם של מומחים בענייני מיסים לתכנן עיסקאות משפטיות כך שלא תהיינה עתירות מס", על רו"ח של הנישום לייעץ לו, במקרה מתאים, לסטות מהנוסחה הקבועה בסעיף 18(ד) לפקודה, ולאמץ את שיטת הייחוס הספציפית, לפי הלכת אינטרבילדינג.

* עורך המדור: ד'ר אבי אלתר. מרצה למיסים באונ' ת"א. נציג לשכת עו"ד לכנסת ויו"ר ועדת מיסים - לשכת התאום של האירגונים הכלכליים. לשעבר: יועמ"ש וסגן נציב מס הכנסה, יו"ר איפ"א ישראל, ויו"ר ועדת מיסים לשכת עוה"ד. האמור ברשימה הינו על דעת המחבר בלבד ואינו מייצג עמדת גורם רשמי כלשהו.