כנס נכסים קיבל, במסגרת מכרז למכירת דירה, דמי רצינות מאחד המציעים. כונס הנכסים
נעלם ועזב את הארץ. השאלה הנשאלת היא, האם הזוכה - שכונס הנכסים היה בא כוחו
- אחראי להשיב לזוכה את דמי הרצינות? ביהמ"ש המחוזי משיב על כך בשלילה.
מיסטר מאני ישראל בע"מ (להלן: "המערערת") רשמה משכנתא על נכס של ציון שמאי
(להלן: "החייב"). המערערת, עו"ד ב"כ דאז עו"ד יונתן מילר, הגישה בקשה למימוש
המשכנתא. לבקשת המערערת מונה עו"ד מילר, על-ידי ראש ההוצל"פ, ככונס נכסים למימוש
המשכנתא.
בעקבות מודעה שפרסם עו"ד מילר, פנה אליו שמואל מטלון (להלן: "המשיב") והפקיד
בידי עוה"ד מילר סכום של 12,500 דולר - כ-10% משווי הדירה על-פי הערכת המשיב,
כפיקדון להבטחת השתתפותו במכרז לרכישת הדירה, סכום המכונה בעגה המקצועית גם
"דמי רצינות".
זמן קצר לאחר קבלת הסכום האמור, עזב עו"ד מילר את הארץ, ועקבותיו נעלמו. הסכום
שהופקד בידי עו"ד מילר על-ידי המשיב לא הועבר לידי המערערת, ולא הוחזר למשיב.
משלא הוגשו הצעות אחרות לרכישת הנכס, ומשלא הושלמה רכישת הנכס לאחר שעו"ד מילר
ברח מהארץ, עתר המשיב להשלמת המכר, על-ידי ראש ההוצאה לפועל. כן עתר להכרזתו
כקונה הדירה ואישור המכר כנגד תשלום יתרת התמורה.
בתגובתה לבקשה טענה המערערת, כי יש להמשיך בהליכי הכינוס על מנת לקבל מחיר
מירבי עבור הדירה. עוד טענה המערערת, כי בריחת עו"ד יונה מילר מזכה את המשיב
רק בעילה כספית כנגד מי שיוכר עלידי בית המשפט כאחראי להחזר כספים שהיו ברשות
עו"ד מילר, אך לא מזכה את המשיב לזכות בדירה גופה.
ראש ההוצל"פ קבעה, כי היא רואה את המערערת כאחראית לסכום ששולם על-ידי המשיב,
והיא זו שצריכה לפצות את המשיב ולהחזיר לו את הסכום ששולם לכונס הנכסים, אם
ובמידה שיהא מקום לקבוע כך. כן היא קבעה, שהליך המימוש עדיין לא הסתיים והוא
רק בתחילתו, ושיש מקום להשלים את ההליך של ההתמחרות בטרם ייקבע שהמשיב הוא
רוכש הנכס.
לפיכך, לצורך המשך ההליך של הכינוס, יש צורך למנות כונס נכסים במקומו של עו"ד
יונה מילר. על החלטה זו הגישה המערערת בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א, בפני השופטת
שטופמן.
בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי כונס נכסים, המתמנה על-ידי בית משפט, או
ראש ההוצאה לפועל, הינו פקיד בית המשפט וכפוף להוראותיו בלבד. הלכה זו יסודה
בדין, בחוק ההוצאה לפועל, סעיפים -53 54. כן קבעה הפסיקה, כי כונס הנכסים אינו
סוכנו או שלוחו של הנושה המובטח או של הזוכה, אלא פקידו של בית המשפט (או ראש
ההוצל"פ) בלבד.
משכונס הנכסים הוא "עושה דברו של ראש ההוצל"פ" לעניין הכינוס הספציפי, וכן
יש לו חובת נאמנות זהה כלפי מי שזכאי ליהנות מפירות הכינוס, ועליו לפעול לקידום
האינטרסים של כלל הזוכים, הרי שאין הוא יכול, מטבע הדברים, להיות בו זמנית
שלוחו של זוכה אחד, ספציפי.
חובת הנאמנות של השלוח, הקבועה בחוק השליחות, כוללת את חובת השלוח להימנע מניגוד
עניינים - בין האינטרסים של שולחו לבין האינטרסים של אדם אחר. משכך, לא ייתכן
להניח שהחוק העמיד את כונסי הנכסים במצב תמידי של ניגוד אינטרסים. ברור, איפוא,
כי משנתמנה ב"כ זוכה לכונס נכסים בכינוס מסוים, נפסקים יחסי השליחות שבינו
לבין הזוכה לעניין הכינוס הספציפי.
וכך גם לענייננו, קובעת השופטת שטופמן - לא התקיימו יחסי שליחות בין הזוכה
לכונס הנכסים לעניין הכינוס המסוים, ולא ניתן להטיל על המערערת את האחריות
למעשיו של עו"ד מילר. עו"ד מילר אמנם שימש כבא כוחה של המערערת, היא הזוכה
בתיק הכינוס, אולם מעת שמונה על-ידי ראש ההוצל"פ לכונס נכסים בכינוס האמור,
ניתקו יחסי השליחות בינו לבין המערערת לעניין הכינוס הספציפי, גם אם המשיך
לשמש כבא כוח המערערת בעניינים אחרים.
מאחר שלעניין הכינוס המסוים, נשוא הערעור, נותקו יחסי השליחות בין המערערת
לעו"ד מילר, הרי שלא ניתן לראות בהעברת הכספים לעו"ד מילר העברתם לידי המערערת,
ואין בפעולותיו ומעשיו של עו"ד מילר בתיק הכינוס כדי לחייב את המערערת.
האבסורד שנוצר ברור במיוחד במקרה כבענייננו. כונס הנכסים שביקש לממש את הנכס
על דרך התמחרות, פרסם מודעה בה פנה למבקשים להשתתף בהתמחרות לרכישת הדירה.
הכספים נמסרים לכונס הנכסים על-ידי המשתתפים בהתמחרות הינם אך ורק כספי פיקדון,
"דמי רצינות", אשר מופקדים בקופת הכינוס, ומוחזרים על-ידי הכונס לכל המחרים
שלא זכו בהתמחרות. רק הפיקדון של המתחרה שזכה בהתמחרות ורוכש את הנכס, מועבר
בהמשך, בצירוף יתרת מחיר הנכס, לידי הזוכה, בהתאם להוראות ראש ההוצאה לפועל.
המקרה, בו מפקידים מתחרים רבים פיקדונות אצל כונס הנכסים והכונס נוטל את כספם
שלא כדין, מדגים ביתר בהירות את העוול העלול להיגרם אם תוטל האחריות למעשה
הכונס, על הזוכה, אשר לא היה אמור, כלל, לקבל את כספי הפיקדונות.
בענייננו, המשיב מסר כספים לידי עו"ד מילר, כפיקדון, "דמי רצינות", שאמורים
היו להבטיח את השתתפותו של המשיב בהתמחרות, אותה ניהל עו"ד מילר למכירת הדירה.
העברה זו נעשתה בתוקף תפקידו של עו"ד מילר ככונס נכסים "עושה דברו של ראש ההוצל"פ",
ולא כב"כ הזוכה.
על-פי דין, הכספים שהופקדו בידי עו"ד מילר, ככונס הנכסים, אמורים היו לעבור
לקופת הכינוס, ולא לידי הזוכה.
כאשר נטל עו"ד מילר, שלא כדין, את כספי הפיקדון של המשיב, ההתמחרות בגין רכישת
הדירה טרם הסתיימה, והמשיב לא הוכרז כזוכה בדירה. משכך, הכספים אשר הפקיד המשיב
בידי כונס הנכסים לא היו עדיין כספים המיועדים למערערת, ולא היתה למערערת כל
זיקה לכספים אלה. בהעדר כל זיקה בין המערערת לכספים שנטל עוה"ד מילר, ובהיעדר
יחסי שליחות בינה לבין עוה"ד מילר, הרי שאין כל עילה שבדין לחייב את המערערת
בהשבת כספו של המשיב.
התוצאה הסופית: הערעור נתקבל.
החלטתה של ראש ההוצל"פ, ככל שעניינה חיוב המערערת בהשבת הסכום שהפקיד המשיב
בידי עו"ד מילר - בטלה.
שאר החלקים האופרטיביים בהחלטת ראש ההוצל"פ - יישארו על כנם.
בר"ע 2130/02.
ביהמ"ש המחוזי בת"א .
השופטת: י. שטופמן.
בשם המערערת: עו"ד בניאן.
בשם המשיב: עו"ד גורן.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
