"לא רוצים להתעסק עם פועלים, סגרים, מכסות ושביתות"

הבנייה הטרומית היא למעשה שיטת בנייה מתועשת, שבה מביאים לאתר הבנייה קירות יצוקים, מוכנים להעמדה ולחיבור זה לזה, לשם יצירת מעטפת בניין וקירות פנימיים. בנייה בשיטה זו נועדה לקצר את תהליך הבנייה, שהופכת זולה יותר, מהירה יותר, וכמו שכולנו יודעים, יפה פחות. הבנייה הטרומית ספגה עם השנים ביקרות נוקבת וכמעט נעלמה מהמציאות הישראלית.

עברו מאז כמה עשורים, והבנייה הטרומית חוזרת, אבל במתכונת מעט שונה. אומנם לא קוראים לזה בנייה טרומית, אלא בנייה מתועשת, אבל העיקרון דומה. בנייה טרומית מספקת לאתר בנייה רכיבים טרומיים המיוצרים במפעל או באתר עצמו, במפעל שדה למשל. תיעוש הבנייה הוא שינוי בתהליך הבנייה. כעקרון בשיטת הבנייה המתועשת נבנים קירות או חלקי קירות במפעל הייצור, ומורכבים באתר הבנייה.

ענף הבנייה בארץ אינו מהמתקדמים בעולם, לצערנו. משך ביצוע בנייה למגורים, על-פי סקרי משרד הבינוי, מגיע ל-22 חודשים בממוצע. קצב זה נחשב לשיא עולמי שלילי, ויש לכך משמעויות שליליות מבחינת עלויות מימון, מחזור ההון והוצאות ניהול.

מאז מלחמת ששת הימים, עם כניסת פועלים מהשטחים לענף, חלה נסיגה ואף הידרדרות בטיב הביצוע, במשך ביצוע, בהשקעות הון בענף ובשילוב דור חדש של בעלי מקצוע - תופעות שאנו סובלים מהן עד היום. גודל השוק של ישראל, אי ודאות ומדיניות קצרת ראייה של הממשלות השונות, גרמו לחוסר פיתוח טכנולוגי בענף. רמת התיעוש בישראל ביחס לעולם המערבי נמוכה מאוד. התפוקה לעובד בענף הבנייה בישראל מורה על תמורה הנמוכה בכ-50% ממדינות המערב.

לאחרונה, עם ריבוי בניית צמודי קרקע ותחילת הקמת מבני משרדים ומגורים בגובה רב, חל שינוי מסוים בענף: כניסה של בנייה מתועשת לא קונבנציונלית, דהיינו, שלדי פלדה, מחיצות גבס ואלמנטים מתועשים אחרים, כתחליף לקבלני השלד הרגילים.

מול המצב הקשה והתחזיות הלא אופטימיות, הקפאת תקציבים, העדר השקעות וטענותיהם של קברניטי הענף, כי המחסור בידיים עובדות עקב הקטנת מספר העובדים הזרים המועסקים בענף מעכב את תפוקת הענף, בתחום תשומות הבנייה - מתחיל להסתמן מהפך. את המהפך מובילות כמה חברות בשוק, בהן סולל בונה, אשטרום וקבוצת אקרשטיין תעשיות.

מדובר בתיעוש ענפי הבנייה והתשתיות. אחד מהמהלכים שמנסה משרד הבינוי והשיכון להוביל מזה שנים, הוא תיעוש ענף הבנייה והתשתיות. מול "רצונות ושאיפות" המשרד, חלק מהשוק כבר אימץ את המגמה החדשה הלכה למעשה. לדברי סמנכ"ל אקרשטיין תעשיות, מיקי תורג'מן, המהפכה עליה מדברים ובאקרשטיין כבר מיישמים, ולא רק שם, תקטין את הצורך וההשענות הכמעט טוטאלית על ידיים עובדות זרות וזולות, תקצר את משך הבנייה, תשפר את איכות הבנייה ותביא לחסכון בעליות.

תורג'מן: "הדוגמה שלנו היא תמיד מערב אירופה. אחת המדינות המובילות היום בעולם בכל תחום התיעוש בענף הבנייה היא גרמניה, וזהו המודל שאנו שואפים לחקות. המחסור בידיים עובדות הוא לדעתי המחסור החמור ביותר, שהביא אותנו לחפש אחר פתרונות לא קונבנציונאליים. לצערי, ענף הבנייה תמיד יעדיף את הזול ביותר. אני חולק על כך, ולרוב אני אעדיף שמכונה תעשה את העבודה, ולא יד אנושית.

"יש החלטת ממשלה, הקובעת לתעש את ענף הבנייה בישראל. ההחלטה עדיין לא באה לידי מימוש באופן מלא בשל מספר גורמים שצריכים לקחת את היוזמה לידיים. משרד השיכון מנסה מפעם לפעם להכניס תיעוש, אבל הגורמים בשוק שמחפשים את הזול מונעים התפתחות של מהלכים מסוג זה".

המהפכה המשמעותית, לדברי תורג'מן, האחראי על תהליך התיעוש ופיתוח המוצרים המתועשים באקרשטיין תעשיות, היא בהסבת העבודות ה"רטובות" בתעשייה מתקדמת. "התיעוש כולל מגוון של טכנולוגיות, שיטות ואמצעים, המקטינים את תשומות כוח האדם בענף הבנייה ומקצרים את טווחי הזמן תוך שאיפה לשיפור איכותה. מחישובים שלנו מדובר בחסכון של 12% בתשומות כוח האדם, וקיצור משך הבנייה ב-25%. בנוסף, מדובר בהפחתה בכמות העבודה המושקעת ב-22% בהשוואה לבנייה הקונבנציונאלית".

- מהי התועלת והצורך בתיעוש ענף הבנייה?

תורג'מן: "המחסור בידיים עובדות בענף הבנייה גורם לשיבוש תהליך הבנייה והתייקרות במחירי הדירות. כתוצאה מתלות ענף הבנייה בכוח אדם חיצוני, קיימות בעיות משקיות וחברתיות. לאחרונה השקענו מיליוני שקלים במפעל בירוחם, שכולו ממוכן. זאת כמובן מול העדר השקעות, לרבות סגירת מפעלים והעברת הייצור אל מדינות מעבר לים, של לא מעט חברות במשק.

"יש לנו אמונה גדולה בתעשייה המקומית. המפעל בירוחם גדל ל-120 דונם ויש לנו עתודות קרקע נוספות לפיתוח עתידי. הדבר הביא להוספת מקומות עבודה בפריפריה".

- מהו המצב כיום בפתרונות מתועשים לענפי הבנייה ותשתיות?

"המטרה שלנו היא להטמיע את השיטות של תיעוש הענף בארץ. במרבית המקרים אנחנו רוכשים ידע בחו"ל ומחדירים אותם כאן בארץ, אבל לא תמיד זה מצליח ולעיתים התהליך ארוך מאוד. מי שיכול להוביל את התיעוש בצורה הטובה ביותר הם המתכננים. החלטה ממשלה זה טוב כתמיכה, אבל אנשי המקצוע יכולים להוביל ולהקפיץ את הנושא שנות דור. במשק שלנו על פיהם יישק דבר, והכדור מונח לפתחם. כל פרויקט הנדסי, בין אם בתשתית או בבנייה, מתכנן יושב ובעצם מכין על הנייר את הפתרון לבעיה.

"עקב מצוקת כוח אדם מקצועי ודלדול העובדים הזרים, חובה על ענף הבנייה והתשתיות לעבור לתיעוש רב יותר. פרויקטים של הנדסה אזרחית כבר מתוכננים מאלמנטים מתועשים, הדבר בא לידי ביטוי בקירות תומכים במרבית הפרויקטים, התכנון מראש מאופיין בפתרונות מתועשים. אלמנטים מתועשים מיוצרים במפעל ומובלים לאתר, דבר הגורם ליעילות מרבית בתהליך העבודה. עקב הקושי באספקה שוטפת וסדירה של אבן טבעית, תהליך התיעוש מעניק פתרונות מידיים ועקביים ובמגוון מוצרים וטקסטורות".

- היכן תיעוש הבנייה נראה הלכה למעשה?

תורג'מן: "הפרויקט הבולט שלנו שסיימנו ממש לאחרונה הוא בניית בסיס מג"ב, שכולו נבנה בבנייה מתועשת. מאחר ומדובר בבסיס הממוקם מעבר לקו הירוק, ומקבלי ההחלטות קבעו כי יתכן והבסיס יועבר בעתיד בהתאם להחלטות המדיניות, הוחלט על בנייה מתועשת של הבסיס כולו, כך שניתן יהיה לשנע אותו. ברגע שזו היתה ההכתבה מלמעלה, הדרך לפרויקט מתועש היתה סלולה. אין כל מניעה לבנות בצורה זו, החל ממבני ציבור דוגמת כיתות לימוד וכלה בבתי מגורים, בסטנדרטים חדשים שלא מוכרים בבנייה מתועשת".

לדברי גיורא אקרשטיין, הבעלים של אקרשטיין אחזקות המחזיקה באקרשטיין תעשיות, בזמנו היתה ביקורת נוקבת על התיעוש: "אנחנו למדנו מהטעויות ופיתחנו מערכת שלמה המתאימה את עצמה לתחומי ההנדסה האזרחית וענף הבנייה והתשתיות. הכל מתחיל ונגמר במפעל שמייצר את המוצר, והוא מגיע לשטח ומוצב על משטח שהוכן מבעוד מועד, מחברים את החשמל והמים - וזהו. חלק גדול מהיזמים כבר הבינו את זה והם מבקשים פתרונות טרומיים. הם לא רוצים להתעסק עם פועלים, סגרים, מכסות ושביתות.

"היום אנחנו מסוגלים לפתור על שולחן התכנון את כל הבעיות שפעם היו מגלים אותם רק בשטח. החזון שלי הוא להביא את התיעוש לכל המשק, החל מבנייה טרומית של כיתות לימוד וכלה במנהרות ועבודת תשתית בים, הכל אפשר לבצע בשיטות של תיעוש. התוצאה הרבה יותר מדויקת, חוסכת זמן וכסף".