הצעת האוצר לטיפול בעובדים הזרים בענף הבנייה: לא נלמד הלקח

כך, יוכל כל קבלן לשכור את שירותיהם של עובדים זרים מחברות כח האדם, כל עוד הוא נכון לשאת בעלות הכרוכה בכך מתוך מצאי העובדים הקיים בארץ. עוד קובעת ההצעה, כי העובדים יוכלו לעבור, בכל עת, מעבודה בעבור קבלן אחד לעבודה בעבור משנהו.

הצעה זו דומה, באספקטים רבים, לתוכנית שקיבלה הממשלה בשנת 2001 בהקשר להעסקת עובדים זרים בחקלאות באמצעות חברות זכייניות. בסופו של יום, רק לאחר שכבר נבחרו חברות זכייניות, ורק לאחר שהמדינה נאלצה להתמודד עם מספר רב של עתירות לבג"ץ, הגיעה הממשלה לידי הכרה כי שיטת הזכיינות איננה ישימה, וביטלה אותה.

גם החלטה זו לא היתה בבחינת סוף פסוק, וכעת מתמודדת המדינה ושר החקלאות דאז (באופן אישי) עם תביעות כספיות של החברות הזכייניות, ואילו שר העבודה דאז מצוי בחקירה משטרתית בחשד שקיבל שוחד מאחת החברות הזכייניות שהתמודדו באותו מכרז. לצערי, מנסחי ההצעה לא למדו את לקחי הכישלון הרבתי של מכרז הזכיינות בענף החקלאות, וכעת הם חוזרים, באופן עקבי, על אותן הטעויות שהביאו לכישלון הקודם.

ועתה, שוב מוצעת שיטה להעסקת עובדים זרים באמצעות חברות זכייניות, מבלי שקדמה לה בדיקה אחראית ומקיפה של צרכי הענף, לרבות צרכי כח האדם בו. כך, למשל, מונחתת שיטה "מהפכנית" להעסקת עובדים זרים על ראשיהם של הקבלנים, מבלי שקוים איתנו דיאלוג של ממש.

לתוכנית זו תהיינה השלכות הרות אסון על ענף הבנייה בישראל: ענף הבנייה, שגם כך נאנק תחת קשיים ניכרים, לא יוכל לשאת תרגילים תיאורטיים כאלה שאין להם דוגמה באף מדינה מערבית בעולם, שכן ההצעה כפי שהיא תביא לשינוי מהותי במבנה ענף הקבלנות, וחיסול מאות פירמות הבונות את הארץ הזאת, וזאת לטובת 15 "אוליגארכים" שעשויים לשלוט בדרך של שחיתות על מיליארדי שקלים.

ואלו הן הסיבות: העברת השליטה, דה-פקטו, בתחום העובדים הזרים בענף הבנייה לידי מספר מצומצם של חברות כח אדם, תוך שהקבלנים מתחרים ביניהם על הזכות להעסקת אותם עובדים, תביא, כמעט כתוצאה בלתי נמנעת - לסוג של "קניבליזם קבלני". קניבליזם זה יביא לפגיעה אנושה במאות קבלנים וליצירת שכבה דקה (כ-15) של חברות - האוחזות בנתח מכריע של ענף הבנייה, ורק הן יזכו במכרזים לעבודות בנייה אזרחיות.

על פניו ברור, כי יישום ההצעה יביא לכך שמספר מועט של חברות, להן עוצמה כלכלית עודפת וניכרת על-פני הקבלנים האחרים, תוכלנה להשתלט בקלות רבה על נתח הארי של העבודה בישראל, בלי קשר להיקף העבודות הצפוי להן. כך, הלכה ולמעשה, יוצרו צעדיהם של הקבלנים האחרים תוך פגיעה קשה ביכולת התחרות וההישרדות שלהם.

זאת ועוד: מתן שליטה למספר מצומצם של חברות כח אדם על נתיב קריטי וחיוני לעוסקים בבנייה - כח האדם, הינו מהלך מסוכן ושגוי. שליטה שכזו תאפשר לאותן חברות כח אדם לקבוע אילו קבלנים יזכו במכרזים (וכמובן יהיו אלו הקבלנים אשר יובטח להם כח אדם זמין), תאפשר להן לנצל מצוקות כח אדם של קבלנים, ותהווה פתח למעשי שחיתות.

השפעה קשה נוספת שיש להצעה על ענף הבנייה הינה עיקור יכולת התכנון העסקי של הקבלנים. ככל בעל עסק, יכולת התכנון העסקית של קבלן נבנית על סמך המשאבים העומדים לרשותו. יישום ההצעה חושף את הקבלן לסיכון שחברת כח האדם תחליט, במפתיע, למי יהיו עובדים ומתי. מצב עניינים כזה, החושף את הקבלן למצב של חוסר ודאות בדבר עמידת כח האדם המתאים לרשותו בעת בו יידרש לבצע את הפרויקט, פוגע באופן משמעותי ביכולתו של הקבלן לתכנן את היקף הפרויקטים שיטול על עצמו, וביכולת הקבלן לוודא כי יסיים במועדם פרויקטים אלו.

בהתאמה, צפוי מצב זה של חוסר ודאות עסקי לפגוע פגיעה של ממש בנכונותם של גופים פיננסיים להעמיד לקבלנים ליווי פיננסי לצורך ביצוע פרויקטים. השפעה שלילית נוספת שיש להצעה על הענף הנה ירידה חדה בתפוקה שניתן לקבל מהעובד הזר, וזאת כתוצאה מחוסר זמינות, יציבות ומקצועיות של העובדים בפירמה.

ההצעה במתכונתה הנוכחית הנה הצעה שלכל היותר הנה בבחינת תרגיל תיאורטי מעניין. ההצעה מנותקת לחלוטין מקשיי ומבעיות עולם הבנייה המעשי, ואינה ישימה בעליל. חשוב לציין, כי ההתאחדות לא מתנגדת למטרות שעומדות בבסיס השיטה, אלא אך לדרך השגתן. ההתאחדות סבורה, כי את המטרות העומדות בבסיס השיטה ניתן להשיג, במלואן, בדרכים חלופיות, שאינן כרוכות בפגיעה כה קשה בענף הבנייה בכללותו.

הכותב הינו מנכ"ל התאחדות הקבלנים והבונים בישראל.