חברות הבנייה מנסות להשתלט על ייבוא העובדים

על-פי הצעת האוצר, יועבר כל הטיפול בעובדים הזרים לידיהן של 15 חברות כוח אדם, שבאחריותן לייבא את העובדים, לדאוג לשלומם, לתנאי מחייתם, ובראש ובראשונה לכך שלא יעברו מיד ליד.

לכאורה, רעיון שמשמעותו הכנסת סדר בכל הנושא הטעון הזה. בפועל, התוצאה היחידה תהיה מתן רשיון לחברות כוח אדם לגזור קופון שמן על גבם של העובדים.

אך זו לא הצרה היחידה. הקבלנים, כידוע, לא יניחו להזדמנות טובה לחמוק מידיהם, וכבר עתה מתחילות בשוק התארגנויות של חברות הבנייה הגדולות להקים חברות כוח אדם וליצור שיתופי פעולה עם חברות כוח אדם קיימות, מתוך כוונה להשתלט על פלח שוק זה.

ובעצם - מדוע לא? עובדים מיומנים פירושם כוח והגברת הסיכוי לזכות במכרזים. חברת נדל"ן גדולה שתצליח להתארגן בזמן, ולהקים לעצמה גם חברת כוח אדם קטנה, מבטיחה לעצמה בכך יתרון גדול על מתחרותיה. ומה יהיה בגורלם של הקבלנים הקטנים, או קבלני השיפוצים, שגם הם רוצים חלק בחגיגה? לכך אין לחוק תשובה.

מנכ"ל התאחדות הקבלנים, יהודה שגב, אינו מרוצה. לדבריו, החוק החדש יביא ליצירת חברות כוח אדם גדולות וחזקות, שישלטו דרך אוליגרכית ואף מושחתת בשוק המגלגל מיליארדים. עוד אומר שגב, שמדובר בתרגיל תיאורטי בלבד שאין לו תקדים באף מדינה מערבית, וכי ההצעה מנותקת לחלוטין מבעיות עולם הבנייה המעשי.

מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה, שברבעון האחרון של 2003 שהו בארץ 215 אלף עובדים זרים. עובדים אלה, שעלותם נמוכה, גרמו לדחיקת רגלי העובדים הישראלים מענפי החקלאות, הסיעוד והבניין. הם גרמו לכך שענף הבנייה לא עבר תהליכי תיעוש ולכך שמלאי ההון הממוצע לעובד בענף הוא רק 75% מהמקובל במדינות ה-OECD.

חתן פרס ישראל לכלכלה, פרופ' אריאל רובינשטיין, נחרץ הרבה יותר. לדבריו, כל תקנה המובילה לכך שעובדים, מקומיים או זרים, מועסקים באמצעות מתווכי כוח אדם, תורמת ישירות להחלשת כוחם הכלכלי, שכן תפקידם המרכזי של סרסורי העובדים הוא לחסוך מהמעבידים עלויות העסקה ולשמר את כוח המיקוח החלש שלהם.

עוד אומר רובינשטיין, שמחויבותה הבסיסית של כל ממשלה, גם בכלכלת השוק החופשי ביותר, וגם אחרי שהיא מסיימת להפריט כל מה שיש לה להפריט, הוא לקבוע חוקי משחק נאותים למגרש המשחקים הכלכלי.

"לכן, תיטיב הממשלה לעשות אם במקום להחליש את העובדים קשי היום, תספק להם שירותי תיווך יעילים, ותיצור שוק עבודה בה יוכלו לנצל את ערכם הכלכלי כמנוף להעלאת שכרם. "סרסורי כוח האדם הם בעיקרם גורמי תיווך מיותרים".