השיניים של הירוקים והדולרים של העסקים

איש העסקים אביגדור קלנר לחץ את ידו של ח"כ גלעד ארדן בחום. הוא גם הוסיף לזה ברכה משכנעת, חיבוק וחיוך חגיגי. מיד אחר-כך פנה לאחור והשתלב במאות החוגגים שהצטופפו במקום. זה היה לפני כשבוע וחצי, בחגיגה שערך ארדן לרגל הולדת בנו בכורו. "חצי מרכז ליכוד" חגג עמו ועם רעייתו, שלומית שור, את האירוע, פלוס מספר אנשי עסקים זריזים וכמעט כל שרי מפלגתו. כל זה התרחש באולם אירועים פופולרי באור יהודה.

כוכבו של ארדן דרך לפני שנים אחדות. הוא איש צעיר, חרוץ ומוערך. מקורב לאביגדור ליברמן, מתנגד להתנתקות וחבר בכיר בלהקת "המורדים" בראש הממשלה, אריאל שרון. חשוב מזה, ארדן הוא חבר נחשב בוועדת הכלכלה של הכנסת. לא מעט עניינים עסקיים עברו תחת ידיו בשנתיים האחרונות. אחדים מהם קשורים בתעשיית התקשורת. ערוץ 10, למשל. וגם המכרזים לערוץ 2. כך, כנראה, התיידד עם קלנר. ואולי נכון לא-פחות לומר, שקלנר התיידד עמו.

עשרות שנים מפרידות בין הפוליטיקאי הצעיר, לאיש העסקים המשופשף. אבל זה לא הפריע לאיש מהם. העובדה היא, שקלנר טרח והגיע לחגיגה שערכה משפחת ארדן לפני ימים אחדים. כאמור, היה זה באולם אירועים אופנתי, באור יהודה. ואולי דווקא בגלל זה.

קלנר, למי שזקוק לתזכורת, אמנם מכהן כיו"ר רשת ופעיל בפרטנר ובעסקי תקשורת נוספים, אבל מיטב זמנו מושקע עתה ביוזמת הבנייה של פולאר, להקמת אלפי יחידות דיור ממש שם, ליד אור יהודה, במה שנודע בימים האחרונים כפרויקט של פארק איילון.

החקלאים עושים כסף

רקע: לפני הרבה הרבה שנים, היתה הזרע חברה אגרו-טכנולוגית שהתמחתה בפיתוח זרעים לשווקים הגלובליים. הבעלים היו קיבוצניקים, מושבניקים ואנשי עסקים המקורבים אליהם, ביניהם פולאר השקעות. להזרע היו אחזקות מסורתיות בנדל"ן ברחבי הארץ. חלקן בשכירות עונתית, כמו אותם אלפי הדונמים שהיא מחזיקה ליד אור יהודה, וליתר דיוק בפאתי חיריה. אבל זהו רק ראשיתו של פרק המבוא לסיפורנו.

לפני שנים אחדות הלכה הזרע לבורסה של תל-אביב. אבל קודם להנפקתה, טרחה ופיצלה את נכסיה: החקלאות הלכה לציבור, ואילו הנדל"ן הוטמן בחברה פרטית ונפרדת. חלפו ימים. פולאר איבדה את עניינה בחקלאות הבורסאית, ומכרה אותה לחברת הענק האירופית, וויל מורן.

מחברת הנדל"ן שיצאה מהזרע, לעומת זאת, לא נפרדה. נהפוך הוא. עכשיו, התפנתה להוציא מים מן האבן הנדל"נית המופנמת שליד חירייה. זהו הסיפור שלנו. מאז, המניה של הזרע החקלאית (הזרע ג'נטיקס) פורחת. התוצאות משתבחות. ואילו הפוטנציאל הנדל"ני של הזרע הולך ומסתבך. הולך ומתרחק.

פולאר אמנם ידעה כבר לפני שלוש שנים, שהמדינה מתכננת להקים פארק בשטחים הנדונים. אבל היא ידעה כנראה גם דבר או שניים על סדרי השלטון במקומותינו, על יחסי הון ושלטון ועל היכולת לשנות החלטות כאלה.

הירושלמים באים

נניח לפרטים העסקיים. אומר רק כי פולאר, וקלנר בראשה, יצאו להילחם בתוכנית להקמת פארק רחב ידיים באזורים הנדונים. מלחמה כזו, מתבקש לומר, היא קודם-כל מלחמה פוליטית להחלשת הירוקים התומכים בהקמת הפארק. אותם ירוקים הנתמכים, אגב, על-ידי קרן ברכה שמנוהלת על-ידי מרטין ווייל, לשעבר מנהל מוזיאון ישראל, בירושלים.

פולאר הכינה עצמה למלחמה בדקדקנות. היא שכרה יועצים מקצועיים שיעידו למענה. רבים מהם, וזה כמובן לא מקרה, פעילים בכירים ומוערכים בחוגים "ירוקים". במקביל, חוממו הקשרים עם מקבלי ההחלטות של מינהל מקרקעי ישראל, כמו גם עם שר שמונה עליהם באחרונה, אהוד אולמרט. כך, למשל, חוממה שותפות הגורל עם עו"ד שרגא בירן המייצג את מקווה ישראל, המחזיקה אף היא באלפי דונמים באזור.

קשה להמעיט במידת האינטימיות השורה בין עו"ד בירן לשר אולמרט. שניהם ירושלמים, שניהם עורכי דין, שניהם חובבי נדל"ן ושניהם העידו לא פעם על יחסיהם הקרובים. שניהם מכירים מקרוב את ווייל.

אולמרט היה עתיד להשתדל הרבה למען יוזמת הנדל"ן שווייל נלחם בה.

פולאר המשיכו להשקיע בעניין. קלנר, שהפך בשנים האחרונות למומחה גדול ביחסי הון ושלטון, ידע שצריך לגייס גם מישהו שקרוב לשינוי. כי הליכוד זה לא מספיק.

כך, החליטו לשכור את שירותיו של עו"ד אלי זהר. זהר נהנה ממוניטין מקצועי ידוע. הוא היה, כזכור, מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אבל, יחד עם זאת, קשה להצביע על עסקאות נדל"ן כתחום ההתמחות האופייני לו - ממש לא. אבל, עו"ד זהר כן ידוע כפעיל מרכזי בצמרת מפלגת שינוי. יש לו מהלכים בצמרת. הוא קרוב במיוחד למנהיג המפלגה, שר המשפטים, יוסף טומי לפיד. זהו הנכס, וכזה הוא הידע שהביא לפולאר. פולאר, אם כן, שכרה את התותחים הכי כבדים בשוק. אבל, משהו בכל אופן לא עבד שם.

בסך הכל הירוקים

מי זה הירקרקים האלה? אמרו בוודאי לעצמם בפולאר. ומה כוחם בפוליטיקה הישראלית החדשה? הרי מדובר בסך-הכל בחבורה שינקינאית של אוהבי ציפורים, ברווזים וחסה. השינקינאים, הניחו, יהיו טובים בהקמת רעש ציבורי. יהיו להם מהלכים בתקשורת. הם יודעים להפגין, להתסיס ולהטמין מכשולים. אבל זה הכל, פחות או יותר. כי במי מדובר בסך הכל? בירוקים. רובם בכלל שמאלנים, "חברתיים" והוזים אידיאולוגים. אנחנו, אשפי הבורסה והסיטי של העיר הגדולה - אנחנו אנשי מעשה. אנחנו נדרוס את התמימים, עוד בטרם ינידו עפעף.

אבל ליתר ביטחון הלכו ושכרו משרד יחסי ציבור שמנהליו ידועים אף הם כ"ירוקים": מיכל עדן, שהיתה נציגת מר"צ במועצת העיר תל-אביב ומנהיגה בכירה של קהילת ההומואים והלסביות בעיר, ושותפה גלעד היימן, שעבד עד לאחרונה בחברה להגנת הטבע. עד עכשיו הכל נראה טוב. אז למה העסק הסתבך?

לא כל הירוקים שמאלנים

בפוסט-מורטם שעוד יעשו אצל קלנר, יחזרו ודאי ויאמרו שאיש לא התעלם מהירוקים. איש לא זלזל בכוחם. עובדה, הון תועפות הושקע בגיוס המומחים ויועצי התקשורת שבאו מתוכם. אבל לי נדמה ששכירת הירוקים הללו נעשתה בחצי לב. שלא לומר, תוך זלזול בכוחם. בפולאר כמו בסיטי הישראלי בכלל, מניחים שהשמאל הוא קטן, מרחף וחסר יכולות. השמאל אמנם קטן, אבל זרמים בו לרוב. וחוץ מזה, ואולי זה מה שחשוב, לא כל הירוקים שמאלנים. נהפוך הוא.

הנה, תראו את ח"כ עמרי שרון - הוא ירוק. גם אבא שרון ירוק. ח"כ יורי שטרן מהקצה הימני? ירוק. וח"כ גדעון סער? ירוק. ומה שהכי חשוב, שר הפנים, אברהם פורז - ירוק. שמאל וירוק - לא אותו הדבר.

את האסטרטגיה של הירוקים הובילו הלוביסטיות אורית לרנר ואורלי בן-שמאי, עם יועץ התקשורת אביב אלחסיד. שלושתם ירוקים. אלחסיד היה חבר מערכת הטור הסאטירי "דבר אחר" ב"ידיעות אחרונות", שנסגר באחרונה.

השבוע, הסביר לי את פעילותו כיועץ תקשורת של גופים ירוקים כתואמת את היכולות שהופגנו בטור ההוא. בסאטירה, אמר, אתה חושף את "התרגיל", וצוחק עליו. כיועץ תקשורת אתה חושף את התרגיל, ומסכל אותו באמצעים תקשורתיים-עסקיים. ממש כמו ב"דבר אחר", אבל בלי ההומור. וכן, תמורת הרבה יותר כסף.

אלחסיד לקח את המאבק הזה גם כצעד אידיאולוגי. הוא "חברתי" ובמידה רבה גם "שמאלני". לרנר ובן-שמאי, לעומת זאת, עובדות כבר שנים כלוביסטיות של החברה להגנת הטבע, ושל גופים ירוקים נוספים. לרנר מקורבת לשינוי, ובמיוחד לשר הפנים פורז. בן-שמאי מקורבת לליכוד ובמיוחד לשר צחי הנגבי. עד לפני חודשים אחדים, הן ניהלו את התיק של החברה להגנת הטבע עם מי שהיה שותפן, הלוביסט ניר קליינר, שמיד נחזור אליו.

האש של מורל וקליינר

לפני כחודש ימים, התברר כי לרנר ובן-שמאי מצליחות להכות בפולאר, בקלנר, בזהר ובבירן. העסק נתקע לפולאר במשרד הפנים של פורז. אז הזעיקו לקרב את יועץ התקשורת הוותיק, מוטי מורל. אמרת מורל? אמרת פרובוקציות. אמרת אש תקשורתית, ותמרות עשן.

מורל פרסם בימים האחרונים מודעות עם הסלוגן: "הירוקים דופקים את השחורים" כדי להדליק את תושבי השכונות הקרובים לשטח הנדון, ובכלל להדליק את העסק. המדורה אמנם פרצה. בשכונות אמנם החלה מהומה. העיתונים החלו לכתוב על הסיפור המורכב הזה. אבל בשבוע שעבר החליטה הוועדה לשמיעת התנגדויות במינהל התכנון ללכת עם הירוקים. שם יהיה פארק ללא בנייה. הירוקים ניצחו. קלנר הפסיד.

אבל, כאשר השטח כבר נדלק וכשהאש בוערת, נפתחות אופציות חדשות. זה, כנראה, מה שרצו ממורל. על-כן, צירפו באחרונה למורל את הלוביסט ניר קליינר. זוכרים? גם הוא ירוק, שעבד עם החברה להגנת הטבע עד לאחרונה. קליינר אף חיזק את "הירקרקות" שלו כשהפקיד מטעמו על התיק קיבוצניק העובד במשרדו, בוגר סיירת מטכ"ל, בשם דגן יראל. הירוק של העיניים.

הסיפור עוד רחוק מלהיות סגור. "הקטנים" אמנם ניצחו בשבוע שעבר. הירוקים גברו על אליטת ההון הישראלית. אבל כולם מניחים שזהו ניצחון זמני. הקרב הגדול טרם אירע. עכשיו, למשל, הגיעה שעתם של הקלנרים להכות. בדיוק בשביל זה שכרו את שירותיהם של מורל וקליינר בימים האחרונים.

ומה עכשיו? תשובה מתבקשת: פשרה, כמובן. או פיצוי. או סגירת עסקה לפיה, הוועדה תחזור בה מהחלטתה, ותאפשר להקים 1,500 דירות, ובתמורה פולאר תשקיעה בפיתוח הפארק מסביב. כן, ככל שהאש שמורל וקליינר הבעירו תתגבר, כך ייראו התביעות של פולאר לגיטימיות יותר. הרי לא יתכן שמישהו השקיע כל-כך הרבה כסף במאבק תקשורתי ופוליטי, בשעה שידע שאין לו קייס, נכון?

ובאיזה פיצוי מדובר? בהחלפת קרקעות, למשל. כי איך שלא נסתכל על זה, הסוף הוא תמיד לטובת החזקים. אז יכול להיות שמסביב לחירייה יהיה פארק. אבל תסמכו על קלנר שהוא כבר יוציא מזה משהו. ויכול בהחלט להיות, שהירוקים אפילו לא ידעו על זה. *