סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין הינו סעיף אנאכרוניסטי, שרשויות מס שבח סוטות ממנו לפי הגיונן כאשר הוא מביא לתוצאה בלתי צודקת (לדוגמא: התרת ניכוי מע"מ ע"י עוסק המוכר מקרקעין), אך משתמשים בו מאידך גיסא באופן שרירותי, כדי לחסום ניכוי הוצאות ראויות בניכוי כמו שכ"ט עו"ד בניהול עררים, שכ"ט שמאים, מודדים, דמי היוון, משפטי פינוי, פיצויים למסיגי גבול וכיו"ב הוצאות שאינן נזכרות מפורשות בסעיף 39.
עד היום לא צלחה שורת ההיגיון בידי הדוגלים בה, כדוגמת ח"כ אהוד רצאבי, שניסה לשכנע את רשויות המס לנהוג, כסיסמתם הם, באופן כלכלי, הגיוני וצודק, ולבטל את סעיף 39 לחוק על מנת להתיר כל הוצאה ראויה בניכוי שיצאה לשם מכירת המקרקעין, או הכרוכה בהחזקתם, פינויים, טיפול בהם, ולא הותרה בניכוי לצרכי מס הכנסה.
כאמור, תחינתו של ח"כ רצאבי לא צלחה, אך רשויות המס, כדי לרצותו, "זרקו" לו "פירורים" בצורת הרחבת סעיף 39 לחוק מיסוי מקרקעין, והתרתן של הוצאות מסוגים נוספים ושונים.
פליאתנו אם אין "טובה" זו שעשו רשויות המס לרצאבי לא תעלה כדי "ברכת בלעם", באשר הן תחסומנה הוצאות ראויות אחרות שלא נזכרו בהן. יותר מכך, ניתן לפרש את אותם "פירורים" של הוצאות חדשות ש"זרקו" רשויות המס כדי לרצות את רצאבי באופן מגביל (כפי שהן מפרשות את מכתב הארכת מועד להגשת דו"חות 2003 על הכנסות חו"ל עד סוף אפריל 2005 ללא נקיטת צעדים חוקיים נגד העבריינים), כך שהן תרוקנה מתוכנן.
לא נותר לנו אלא לסמוך על עו"ד זיו שרון (שסייע לרצאבי בניסוח התיקונים), כי כמו שזכה בהילכת ח.ל. השקעות בנושא התרת הוצאות המימון, תוך הרחבת לשון סעיף 39 מעבר לפרשנות המילולית, שיזכה לפרש את תיקוני ח"כ רצאבי לסעיף 39, כך שהתיקונים יפורשו בהתאם לכוונת המחוקק, ולא ללשונן המכשילה.
להלן סקירת התיקונים:
הרחבת הרישא לסעיף 39: עד היום הוגבל הסעיף להוצאות רכישה, מכירה והשבחה. אחרי התיקון תוקנה הרישא ונכללו בה הנחיות המוסיפות את הסעיפים הקטנים שאחריה בנוסף לעקרון הכללי. כך יוצא, שהרישא נותר פתוח להוצאות נוספות, כמו סעיף 17 לפקודה. זהו סעיף סל שניתן לכלול בו כל מה שעו"ד יכלול בהשגה למס שבח (חייב לציין מפורשות בהשגה), גם אם איננו נכלל בס"ק של ההוצאות. עקרון זה הינו חשוב, ויש להדגישו ולראות בו נושא ראשוני שיש למצותו בבתי משפט, כי ודאי שרשויות מס שבח לא יאבו להרחיבו.
דמי פינוי: עד היום הוגבלו אלו, ולא חלו על בעל חזקה (להבדיל מדייר מוגן). גם הפסיקה ברובה הלכה שבי אחרי טיעוני הפרקליטות, ולא התירה דמי פינוי שאינם לדייר מוגן (וגם לדייר מוגן פסלה הפסיקה דמי פינוי בגלל נסיבות, כך שהסעיף רוקן מתוכנו). כיום מותרים לפי סעיף 39(2א) דמי פינוי למחזיק מעל שנה שאיננו קרוב.
שכ"ט שמאי ומודד: עד היום לא הותרו אלו בניכוי, כי לא היה ניתן להוכיח שהשביחו את המקרקעין. עם זאת, לעיתים מי שערך שומה או מדידות ביחס לתוכניות משביחות תב"ע היו זוכים להכרה בהוצאותיהם במסגרת החובה של הוצאות השבחה (39(1)). כיום, לפי התיקון יותרו הוצאות של שמאי ומודד ששולמו בגין רכישת הזכות או מכירתה, גם אם לא השביחו את המקרקעין באופן מילולי של המילה.
הוצאות להוכחת הזכות: הורחבה זכותו של חוכר או בעל זכות במקרקעין להתרת הוצאות לשם הוכחת זכותו במקרקעין; התיקון נובע בשל מספר פסקי דין אבסורדים בהם לא הותרה הוצאה כאמור, אף שהיתה הוצאה גדולה ביותר וכל מטרתה היתה להוכיח זכות הבעלים מול אחר שטען לזכותו במקרקעין.
הוצאות חכירה, חכירה מהוונת, דמי היוון - לאור פסקי דין שופרסל ואחרים, החליטו בנציבות להסדיר בחוק את אשר פסק בית המשפט בניגוד לעמדתם והוא כי דמי חכירה, היוון חכירה וחכירה מהוונת יותרו כולם בניכוי. עדיין נותרה שאלה מה עם תשלום עבור דמי חכירה שוטפים שאינם מותרים בניכוי לפי חוזר שהוציאה הנהלת מס שבח בעקבות פסקי הדין, והעומד בניגוד לפסיקה הנ"ל.
נראה, שהסוגיה לא נפתרה והיא תמשיך ותנסר בחלל בתי המשפט גם בעקבות תיקון החוק, שכן מרכיב מימון שוטף לדעת מס שבח איננו דמי היוון, ולפיכך לא יותר בניכוי. התיקון לא מבהיר נקודה זו, אך נראה לנו כי השופטים לא יוכלו לאמץ גישת חוזר מס שבח בשל לשונו הפשוטה של החוק.
נציין עוד, כי בעקבות ח.ל. השקעות, חוזר מס שבח בנקודה זו כנראה שגוי.
הוצאות עו"ד, רו"ח ויועצי מס לניהול ערר מס שבח - עד היום הותרו הוצאות עו"ד ביחס לרכישה ולמכירה, תוך כדי קביעת תיקרה. כיום, לאחר התיקון, בברכת לשכת עו"ד הורחבו ההוצאות שיותרו בניכוי לכל מייצג על-פי פקודת מס הכנסה, קרי גם ליועצי מס ורו"ח, והיקף ההוצאה הורחב ויחול לא רק על הוצאות לרכישה ומכירה (אלו מוגבלות לעו"ד), אלא גם לניהול השגה, ערר וערעור.
נציין, כי הפסיקה קבעה גם, כי הוצאות אלו ביחס לערר מס שבח אינן מותרות בניכוי גם מכח סעיף 17(11) (המתיר הוצאות דומות במס הכנסה), אם מדובר בערר מס שבח.
דומה כי פסיקתו האנאכרוניסטית של בית משפט, שאסר ניכוי הוצאות אלו, תוקנה סוף סוף והוצאות השגה וערר יותרו בניכוי לעו"ד, רו"ח ויועצי מס.
נקודה יחידה בעייתית הינה ההפניה לסעיף 17(11) העוסק במס הכנסה ולא במס שבח, והאפשרות לטענה, כי התיקון מתיר את ההוצאות בעת הטיפול בשומת השבח במס הכנסה, ולא בעת הטיפול במס שבח.
קשה לחשוב כיצד רשויות מס שבח לא יתפתו לטעון טענה מסוג זה, אף שהיא סותרת את כוונת המחוקק, בהיותה פרשנות קסומה ויפה מבחינה מילולית, והתואמת בדיוק את הפסיקה שמנעה סוג זה של הוצאה עד היום. הנושא פתוח לתחרות הימורים...
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
