"אני פועלת יחד עם חבריי מהבריגדה התרבותית ומדור 1.5 להפיכת החגים, ההיסטוריה, והתרבות שממנה הגענו, לחלק מהתרבות הישראלית".
"שנים התביישתי במולדת שלי. כבר כילדה, עולה חדשה שניסתה לברוח מהגן, עשיתי הכול כדי להעלים את המבטא והשורשים שלי. רציתי להיות ישראלית, ועשיתי את 'מסע הכומתה' כולו. על פניו - החלום התגשם, אבל משהו נותר חסר. כשהתחלתי לחפור ולהבין למה - אחרי הכול, הדיכאון לא מרפה - הבנתי שרק דבר אחד חסר. אני. כשהתחלתי לחפש מי אני באמת, הגעתי לכתיבה על חוויות ההגירה שלי. סיפרתי בשירים על הילדה הקטנה שצחקו עליה, ועל ההתמודדויות של הוריי. כך הגיע ערב השירה הראשון שארגנתי - 'טוסובקה - שירת הגירה', פגשתי את השותף שלי, ברי רוזנברג, והקמנו את הבריגדה התרבותית".
"'נובי גוד ישראלי' היה פריצת הדרך הכי מרגשת. זה היה חג עמוס סטיגמות, שכולם קראו לו 'סילבסטר' וחשבו שהוא נוצרי, ותייגו את יוצאי בריה"מ החוגגים אותו כלא יהודים. הצלחנו בתוך שנה להגיע רק מקמפיין הפייסבוק לכמיליון איש, ולמתג את החג מחדש כחג משפחתי, חילוני וצבעוני. ההיענות הייתה מדהימה, הן של יוצאי בריה"מ שאירחו אלפי חברים שלא נחשפו לחג, והן של אלפי הישראלים שרצו להכיר את החג והתרבות שלנו. עכשיו כל יוצא בריה"מ מרגיש בנוח לשמוח בפומבי בחג, בלי להתבייש".
"השנה הראשונה לפרויקט 'מבצע וטרן'. הפרויקט הזה, שבו סבים וסבתות שלנו מספרים על הלחימה שלהם בצבא האדום במלחמת העולם השנייה - אמנם ריגש אותנו והיה לנו חשוב ברמה הערכית, אך היה הרבה יותר קשה להעבירו לציבור הישראלי, בעיקר כשההיסטוריה הישראלית כבר עמוסה כל כך בסיפורי שואה ובימי זיכרון ועצמאות. התרגלנו לתוצאות מיידיות, אבל אחרי שנה הבנו שתהליכים לוקחים זמן".
