תרגיש בבית – על השטחת התרבות הארגונית
מאת: רון בר-אל
אחת ההשפעות המעניינות של עבודה מרחוק (שכנראה תישאר פה פוסט קורונה) היא על 'התרבות הארגונית' ● מהו הדבר שאבד בדרך מהמטבח הארגוני למטבח הביתי שחברות חייבות לתת עליו את הדעת? בעולם בו כל הזומים נראים ומרגישים אותו הדבר, איך משכנעים עובדים ש'אצלנו יש אווירה אחרת'? על היום בו חברות התרוקנו באחת מ'הנכסים הארגוניים' שלהן שכל כך התגאו בהם טרום המשבר
רון בר-אל / צילום: אלעד מלכה
בורסת ההימורים בנוגע לשינויים שיישארו פה אחרי הקורונה עובדת שעות נוספות בכל עיתוני העולם. אחד ההימורים הבולטים הוא שהעבודה מרחוק תהפוך ללגיטימית ותהיה לאופציית העסקה שגרתית. חברות רבות נחשפו לראשונה ליתרונות הגלומים בשיטה, ושוקלים לשלב אותה כחלק אינטגרלי בחיים הארגוניים. בהיי טק עבודה מרחוק באמצעות שיחות וידיאו היתה נחלתם של חברות רבות עוד טרום המשבר (למשל אצל האקסית שלי אאוטבריין), מה שהקל במידה את המעבר לימי סגר וריחוק חברתי.
אחת ההשפעות המעניינות של העבודה מרחוק (ויש רבות כאלה) היא על 'התרבות הארגונית' של חברה. כיצד יוצרים לכידות חברתית ותחושת שליחות משותפת כשאנשים מנותקים פיזית זה מזה? איך משמרים קודים חברתיים ייחודים ומאופיינים? איזו משמעות יש כעת לעיצוב משרדי החברה המפונפנים ול'אווירה המיוחדת' אצלנו, כשהעובד נמצא בבית? מה איכפת לי אם אפשר להביא כלבים לעבודה, אם אני בעצמי לא מגיע לעבודה?
העבודה מרחוק מפשיטה את החברות מ'הנכסים הארגוניים' שכל כך התגאו בהם, ובמקרים מסוימים גם בידלו אותן מהמתחרים, ערב המשבר. בעולם בו כל שיחות הזום דומות זו לזו, איזו משמעות יש לעבודה בארגון א' לעומת ארגון ב'. אני קורא לזה 'השטחת התרבות הארגונית'.
בשנים האחרונות פרץ לעולם משאבי האנוש תחום 'מיתוג המעסיק'. לראשונה נדרשו אנשי ה-HR לאמץ כישורים ומתודולוגיות שהיו נחלתם של עמיתיהם במחלקת השיווק וללמוד את רזי עולם ה'מיתוג'. יצירה וקצירת ביקושים לארגון כמקום עבודה בקרב הלקוחות, קרי עובדים פוטנציאליים ועובדים קיימים, הפכו לפרקטיקה נדרשת. התחום פופולארי במיוחד בענף ההיי טק, בו התחרות על טאלנטים הפכה לאכזרית. במסגרת 'מיתוג מעסיק' ויצירת נחשקות לארגון כמקום עבודה, מזהה החברה את 'נכסיה הארגונים' העונים על הצרכים והרצונות של קהלי היעד שלה. עדיפות כמובן ניתנת לנכסים ארגוניים מבדלים בזירה תחרותית קשה.
'תרבות ארגונית' ייחודית וסביבת עבודה קולית ומעוצבת הם כמובן לא השיקולים הבלעדיים של עובד בבחירת מקום עבודה. צמיחה מקצועית ולמידה; התנאים הכספיים; עבודה מעניינת ומאתגרת; אנשים חכמים לעבוד איתם; תחושת השפעה; אוטונומיה מקצועית; בוס נחמד; ביטחון תעסוקתי; איזון בית-עבודה - נמצאים גם הם גבוה ברשימה ברוב המחקרים.
עם זאת, העבודה מרחוק מחייבת את החברות לקיים חשיבה מחודשת על הנכסים הארגוניים שלהן. חלק מהדגלים אותם הניפו טרום המשבר, הם פחות רלוונטיים בעולם בו העובד שוהה בבדידות בחדר עבודתו האישי.
מה יהיה הניצוץ המבדל והנחשק של חברה כשעובד פוגש את עמיתיו בעיקר דרך המסך? מהו הערך האמוציונאלי שאבד בדרך מהמטבח הארגוני למטבח הביתי שהחברה צריכה לתת עליו את הדעת, כיום יותר מתמיד? במלה אחת: הסיפור, הנרטיב הארגוני. הצורך לחבר את העובד למשהו שהוא משמעותי וגדול ממנו הוא הכרח המציאות החדשה. סיימון זינק דיבר על פענוח ה why הייחודי של החברה. העובדים הקיימים והפוטנציאליים צריכים, עכשיו יותר מתמיד, להבין את הסיפור של הארגון. 'למה אנחנו קמים בבוקר?', 'למה שלמישהו יהיה איכפת?', מה התכלית של מה שאני עושה. אם העובד המרוחק והמבודד לא יידע, יבין ויתחבר לסיפור הגדול והמשמעותי של החברה בה הוא עובד, אז באמת שכבר לא יהיה הבדל בין משכורת מארגון א' לארגון ב'. בלי סיפור מעורר השראה ותנאי שכר דומים, כל הזומים נראים ומרגישים אותו הדבר.
*רון בר-אל הוא מייסד turba, מומחה ל-storytelling, אסטרטגית תוכן ומיתוג. לשעבר דירקטור באאוטבריין, ומנכ"ל BBDO IM, מקבוצת גיתם.
במתחם גלובסקול מוצעת סדנא של בר-אל לחברות "storytelling for corporates". לפרטים הקליקו>>