"להפוך את מקורות לחברה עסקית זה קשה, אבל אפשרי"

כאשר כיהן רונן וולפמן כסגן הממונה על התקציבים במשרד האוצר, הוא היה אחד המתנגדים והטוענים העקביים, כי אין צורך לפעול להתפלת מים דחופה בישראל וכי ניתן לדחות את מיזמי ההתפלה. אבל היום, לאחר שוולפמן מכהן כבר יותר משנה וחצי בתפקיד מנכ"ל מקורות, הוא מכריז על עצמו כמי ש"מאוהב" במשק המים. לא רק שוולפמן תומך נלהב בהתפלת מי-שתייה, הוא גם מאלה שמאמינים כי צריך להתפיל גם את מי הקולחים לפני החדרתם לקרקע. מחשבה, שעד לא מזמן איפיינה את נביאי הזעם של משק המים. הדברים האלה מוכיחים בין היתר, כי דברים שרואים מכאן הם לא הדברים שרואים משם.

מחזור הכספים של מקורות הוא כ-2.6 מיליארד שקל בשנה. וולפמן מונה לתפקיד מנכ"ל מקורות, כמחליפו של המנכ"ל היוצא דאז, עמוס אפשטיין, לאחר תקופה סוערת במקורות, שבמהלכה פיטר שר התשתיות דאז, יוסף פריצקי, גם את יו"ר החברה דאז, אורי שגיא, ובמקומו מינה ליו"ר את בוקי אורן. על וולפמן ועל אורן הוטל להוציא סוף-סוף אל הפועל את השינוי המבני בחברה, שעליו החליטה הממשלה כבר לפני עשר שנים, אך אישרה אותו לפני כשנה וחצי בלבד.

אמנם במאזן ההישגים שלו וולפמן כבר סופר רשימה לא קצרה של נושאים, אך רק ביצוע חלקי של השינוי המבני בחברה. לפי שעה, הוא עמד במשימות של פיטורי 200 עובדים ושיפור המאזן של מקורות. וולפמן "עיצב" שדירה ניהולית חדשה, איחד חמישה אגפים ו"ייצר" את הזרוע של מקורות-ביצוע, שתהפוך בקרוב לחברה. יתר המשימות - הכוללות את הקמת החברה-האם, מקורות-אחזקות ואת הקמת החברות-הבנות, בהן מקורות-חברת-מים ומקורות-ייזום - מתנהלת בעצלתיים.

בין הסיבות לכך, שהשינוי במקורות אינו מתקדם בקצב המצופה, ניתן למנות את העובדה שהממשלה טרם מינתה דירקטורים לחברות החדשות. הממשלה מנסה גם להכניס שינויים בהסכם, בין השאר, בנושא מינוי יו"ר דירקטוריון לכל אחת מהחברות. זאת בשעה שבהסכם המקורי נקבע כי יו"ר מקורות יהיה גם יו"ר יתר החברות. לאחרונה נעשו אמנם מספר ניסיונות גישור בנושא זה, אך הם טרם הסתיימו. אולי גם מפני שהצדדים מבינים, כי השינוי הארגוני הזה הוא בעייתי מאוד, ולכן איש לא ממהר לפתור את הפלונטר.

המרחבים התנהגו כמו אויבים

"את ארבעת החודשים הראשונים שלי בתפקיד ביליתי בלימוד", אומר וולפמן. "אחר-כך הבנתי, כי במקורות, בדומה להרבה חברות ממשלתיות, יש הרבה ניסיון מקצועי ומעט הסתכלות עסקית. כך לדוגמה גיליתי, כי לחברה יש בעיות תזרים קשות, הנובעות מאי-תשלום בעבור המים מצד רשויות מקומיות, ובעקבות סכסוכים משפטיים רבים.

"היקף החוב של הרשויות הגיע כמעט לחצי מיליארד שקל, כאשר חובן של חלק מהרשויות הגיע ליותר מ-6 מיליון שקל. בעקבות הליכי בוררות ואכיפה, הצלחנו לצמצם את החוב. מהלך נוסף היה חקיקה, שחייבה את הרשויות להכניס את תקבולי המים לחשבון סגור. מכשיר זה לבדו הביא לפתרון של 70% מהבעיות".

* האם אתם עדיין סוגרים מים ליישובים?

"אנחנו לא סוגרים את המים באופן מלא, אלא רק מצמצמים את האספקה, ובעיקר מאיימים בסגירה. הבעיה היא, שברוב הרשויות הגזברים מנסים למתוח את החוב עד לרגע האחרון. אני חייב לומר, ש-80% מהרשויות משלמות בזמן, וכי אסור לשכוח כי הרשויות גובות מהתושבים מחיר כפול למ"ק מים מזה שהן מעבירות לנו.

"אם רשות גובה חמישה שקלים למ"ק מים והיא מעבירה לנו רק 2.5 שקלים למ"ק מים, הרי שיש לנו את כל הלגיטימציה לגבות את החוב.

"בחלק מהמקומות הגענו לפריסת החוב ל-12 עד 24 חודשים, אך בשום מקום לא ויתרנו עליו. כתוצאה מכל המהלך הזה, ההכנסות שלנו עולות על ההוצאות. ב-2004 סיפקנו 1.38 מיליארד מ"ק מים שפירים. מ-2005 הממשלה אינה משלמת לנו סובסידיות, ואנחנו משלמים לממשלה כ-600 מיליון שקל היטל הפקה. כל זה הודות להתייעלות".

בעיה קשה לעבור בשטחים

* ומה קורה עם השינוי המבני בחברה?

"לפי שעה עמדנו בכל מה שהיה תלוי בנו. פיטרנו כ-12% ממצבת העובדים בחברה. איחדנו חמש יחידות, צמצמנו את שכבת הניהול, הקמנו אגף ביצוע, שיהפוך בסופו של התהליך לחברה הפעילה במשק המים. אבל השינוי הגדול ביותר היה בהנהלה. לקחתי אנשים, שעבדו במקורות עשר וגם עשרים שנה באותו תפקיד, 'הזזתי' אותם מהכיסא, והעברתי אותם לתפקידים אחרים. אני מגיע מארגונים שבהם מקובל 'להזיז' אנשים אחרי ארבע שנים בתפקיד, והגעתי למסקנה כי זו השיטה הטובה ביותר גם כאן.

"כך לדוגמה, סמנכ"ל הנדסה עבר להיות סמנכ"ל פיתוח; מנהל חבל ירדן הפך לסמנכ"ל הנדסה ועוד. בנוסף, החלפתי בין מנהלי המרחבים, מתוך אמונה שברגע שאתה מעביר מנהל ממרחב למרחב אתה גורם לו גם להעביר ידע ממקום למקום. שגיא קבע פעם מונח, שלפיו מקורות בנויה מארבע אגודות מים 'ידידותיות' זו לזו. במילים אחרות, המרחבים התנהגו כמו אויבים, למרות שכולם היו באותה חברה".

* איזה עוד שינויים נעשו בחברת מקורות?

"אנחנו משקיעים כ-500 מיליון שקל בנושא פיתוח, מרחיבים צנרת, מוסיפים משאבות. מיניתי מנהל יחידת פיתוח חדש וסמנכ"ל פיתוח חדש. אנחנו בהחלט רואים בכך נושא מרכזי בחברה. תחום נוסף שטיפלנו בו הוא הביצוע. צמצמנו את האגף ב-25%, ומעתה נצמצם אותו בהדרגה. אם בעבר הביצוע גדל בכל שנה בכ-20% - מ-500 מיליון שקל ל-600 מיליון שקל ול-750 מיליון שקל - כיום אנחנו מגדילים את ההסתמכות על קבלנים. אם ב-2003 רק כ-10% מהעבודות בוצעו על-ידי קבלנים חיצוניים, כיום 35% מהעבודות יוצאת החוצה. מדובר בעיקר בעבודות חפירה ובעבודות תשתית. יתר העבודות נשארות בחברה.

"בנוסף לשינויים הפרסונליים אנחנו מתכוונים ליישם כלי ניהולי חדש - סרגל הישגים מאוזן - שכולל בתוכו תפיסה של מדידת תוצאות. מדד הוצאות אנרגיה, מדד פחת, מדד תקלות ועוד. כל דבר יימדד וייבדק, כדי להביא למקסימום תוצאות".

* האם כל התוכניות האלה בכלל אפשריות בחברה שהיא ממשלתית?

"אני מאמין, שזו תרבות שניתן להנהיג אותה, שתביא לייעול ולשיפור לא פחות מאשר בגופים פרטיים. בתחילת הדרך היו לנו מאבקים לא פשוטים מול ועד העובדים, אך בסופו של דבר נוצרה מערכת של יחסי אמן. לארגון העובדים יש יכולת לשתק ארגון. אם מצליחים לרתום אותו, ניתן לגייסו לטובת העניין, אפילו בחברה ממשלתית".

* אחת הבעיות הגדולות של משק המים בארץ היא חוסר בתכנון לטווח ארוך. האם אתה מסכים עם הטענה הזו?

"לצערי, אין למשק המים תוכנית-אב סדורה, שניתן לגזור ממנה תוכניות סטטוטוריות. יש לנו בעיה קשה של לעבור בשטחים כדי להניח צינורות. מצב זה מקשה מאוד".

* איך זה שאין תוכנית מתאר למשק המים?

"בנציבות המים עובדים על זה כבר הרבה שנים".

קשה ליישם כשהחקלאים מתנגדים

* האם גם אתה מאמין כי ב-2020, כ-75% מהמים העירוניים יבואו מהתפלה?

"מי שאומר זאת לוקח בחשבון מצב שבו הכינרת תעבור לסורים, ולנו לא תהיה ברירה אלא להתפיל מים. אני לא שותף לדעה זו. למרות זאת, גם אני מעריך, שעד לסוף העשור נגיע למצב שבו לפחות 40% מהצריכה העירונית תסופק על-ידי מים מותפלים. ב-2020 הכמות תגיע ל-50%, שכן ב-2020 הצריכה העירונית תגיע ל-1.3 מיליארד מ"ק מים, וזאת בלי לקחת בחשבון את הפלשתינים, שגם אצלם הצריכה עולה כל הזמן.

"לכן, האתגר שלנו הוא לא רק בהתפלה, אלא בעיקר בהשבת מי קולחים. אם כיום אנחנו משיבים לחקלאות 75% מהקולחים, כ-300 מיליון מ"ק מים מתוך 400 מיליון מ"ק, המטרה שלנו היא להגיע ל-100% השבה, ולשחרר בכך מים שפירים לצריכה עירונית. לדעתי, לאור הנתונים האלה אנחנו צריכים לדבר על תוכנית מתאר לא לעוד 15 שנה, אלא להסתכל 25 שנה קדימה. אנחנו חייבים לתכן עד 2030 לפחות".

* מי זה צריכים?

"מינהל התכנון, נציבות המים, ומקורות כגורם קצה. צריך להתחיל לאתר שטחים שעליהם ניתן להקים מתקני התפלה והשבה. אין לנו ברירה אלא להסתכל פאזה אחת קדימה".

* צריך עוד מתקני התפלה בישראל?

"לא בטווח המיידי. אך אין ספק שצריך להתחיל לתכנן את המתקנים הבאים".

* מדוע לא להגדיל את המתקנים הקיימים?

"קשה לומר כיום איך ובכמה צריך להגדיל את הכמות. לדעתי, צריך ללמוד את הנושא הזה, כדי לראות כיצד נערכים למשק המים. 50% התפלה זה אתגר ששום מדינה עוד לא התמודדה איתו. אחד הלקחים הראשונים שכבר נלמדו הוא, שיש להגדיל את יכולת האיגום. מתקני התפלה ללא איגום יוצרים בעיה תפעולית קשה מאוד".

* דו"ח ועדת גרונאו (להסדרת תעריפי המים בתאגידי המים והביוב) ממליץ להשוות את מחיר המים והביוב לכל הצרכנים כולל החקלאים. האם אתה תומך בכך?

"אני חושב, שהכיוון הוא נכון, אך יהיה קשה מאוד ליישם את ההמלצה בשל התנגדות החקלאים. לדעתי, לחקלאות לא תהיה ברירה אלא להתבסס על מים שוליים, ובעיקר מי קולחים מטוהרים לרמה שלישונית (רמת טיהור הקרובה לזו של מי השתייה). באזורים שבהם יש מעט מי קולחים, כמו לדוגמה בגליל ובנגב, ניתן יהיה להשקות במים שפירים. אני מאמין גם, שלחקלאות התעשייתית, זו שמגדלת גידולים על מצע מנותק, וזקוקה למים איכותיים, לא תהיה בעיה לשלם עבור מים שפירים".

* תמיכה בחקלאות מאפיינת את כל העולם המערבי. אתה תומך בסבסוד המים לחקלאות, כפי שהדבר נעשה כיום, או בסבסוד החקלאות?

"מדינת ישראל יכולה לתמוך בחקלאות באמצעות אספקת קולחים במחירים נמוכים. זו תהיה תרומתה של הממשלה".

כרגע המדיניות לא להפריט

* השקיה בקולחים פוגעת בסופו של דבר בקרקע ומעלה את המליחות. איך ניתן יהיה לפתור זאת?

"את הנושא הזה תפתור ההתפלה. היא זו שתוריד את רמת המליחות הממוצעת, ותגרום לכך שרמת המליחות תהיה נמוכה יותר. יחד עם זאת, אני מאמין, כי בסופו של דבר לא יהיה מנוס מהתפלת הקולחים, כפי שהדבר קורה כבר כיום בקליפורניה ובאריזונה. כבר כיום אנחנו עורכים באתר השפד"ן בראשון-לציון פיילוט להתפלת הקולחים, מתוך מטרה ללמוד את הנושא ולאמוד את העלויות. אנחנו בודקים גם את כדאיות התפלת הקולחים של הרצליה, המוזרמים כיום לים, והחדרתם לקרקע. בקליפורניה מדברים אפילו על התפלת מי קולחים למי-שתייה. אבל אני לא מאמין שנגיע לכך, כי אצלנו יש מספיק דרישה לקולחים מצד החקלאות, אך לא יהיה מנוס גם מהתפלה שלהם".

* ממתי להערכתך נתחיל להתפיל קולחים?

"אני מאמין, כי בחמש השנים הקרובות, אחרי שנסיים את הפיילוט, נתחיל בהתפלה כזו. נציבות המים רואה בכך מהלך חשוב".

* ומי יעשה את זה, מקורות או המגזר הפרטי?

"גם וגם. בעיית המליחות היא חמורה מאוד, ולכן יש להתמודד איתה מכל הכיוונים. בנושא זה, לאחרונה חנכנו שני פרויקטים - פרויקט גרנות להתפלת מי קידוחים, שכן האקוויפר שם הומלח כל-כך עד שלא ניתן היה להשתמש יותר במים; ופרויקט כליות ליד קריית-מלאכי, שגם בו אנחנו מתפילים מי קידוחים.

"אם עד היום, משק המים היה עסוק בכמות המים, עתה אין מנוס מלאמץ אג'נדה חדשה של התמודדות עם איכות המים. מתקן הסינון של מי המוביל הארצי יתחיל לפעול בסוף 2006. לאחר הפעלתו נתחיל לנקוט מדידות רצופות של איכות המים. אם עד היום נהגנו למדוד את האיכות אחת לכמה זמן, מעתה נכניס טכנולוגיות חדשות, שיאפשרו לנו מדידה רציפה".

* היכן להערכתך נמצא 'הדור הבא' של משק המים הישראלי?

"אני מאמין, כי העתיד של משק המים בישראל טמון בשילוב בין טכנולוגיות U.V (אולטרה-ויולט) לטיפול במזהמים, לבין ממברנות לסילוק מלחים. כבר כיום אנחנו מפתחים טכנולוגיות המשלבות בין שני התהליכים".

* ייצור המים בארץ נכנס כבר לשלבים מתקדמים של הפרטה. האם נראה לך שניתן יהיה להפריט גם את ההולכה?

"גם בארה"ב רק חלק קטן ממשק המים מופרט, והרוב לא מופרט; וגם באנגליה ההפרטה אינה מלאה. הכול תלוי במדיניות הממשלה. כרגע המדיניות היא לא להפריט.

"יחד עם זאת, אני מאמין שחברה ממשלתית יכולה להיות יעילה גם אם אינה מופרטת. אמנם אני ער לכך שלהפרטה יש יתרונות, במיוחד בתחום הניהולי, אך אין ספק שאפשר יהיה להפוך את מקורות לחברה עסקית, גם כשהיא ממשלתית, למרות שזה קשה. קשה - אבל אפשרי". *