אין הטבות מס על נכס באילת

"חברה משפחתית", היא חברה, אשר לצורכי מס הכנסה מייחסים את הכנסותיה והפסדיה - בתנאים המפורטים בסעיף 64א לפקודת מס הכנסה - לאחד מבעלי מניותיה, המשמש כ"נישום" לצורכי מס הכנסה. סעיף זה אמור היה לעבור מן העולם עם הרפורמה ה"ישנה", מיום 1.1.03, אלא שהתחדשה עלינו רפורמה חדשה, ולא זכינו "ליהנות", עדיין, מכל פירות הרפורמה ה"ישנה".

חברת ברשף אילת בע"מ היא "חברה משפחתית" והנישום, לעניינה, הוא בני ברגר. לברגר זכות חכירה לדורות ממינהל מקרקעי ישראל על שטח קרקע בגודל של 2.9 דונם באילת, עליו הוקם מכלול של תחנת דלק, בנין משרדים, מכון לסיכה, עסק לשטיפת מכוניות וחנות פרחים. במשך כ-30 שנה הפעיל ברגר את התחנה עם בנו, לאחר שכרת הסכם בשנת 1969 עם חברת דלק, לפיו דלק תספק על חשבונה את הציוד והמחוברים הדרושים לצורך ההקמה וההפעלה של תחנת הדלק.

אולם, בשנת 1998 התקשרו חברת דלק וברגר, באמצעות חברת ברשף אילת, בהסכם חדש, לפיו החזקה הבלעדית במקרקעין הועברה לחברת דלק לתקופה של תשע שנים, כל עובדי התחנה פוטרו, הפעלת התחנה הועברה לידיה של דלק ועוד. מנגד, מקבלת ברשף אילת 44,000 דולר מדי חודש, ללא קשר להיקף המכירות או ההוצאות של התחנה וללא קשר למספר הלקוחות הקבועים בתחנה.

בשנים 1999 ו-2000 משך ברגר משכורות שהסתכמו בסך של כ-3.4 מיליון שקל ובנו משך משכורת בסך של כ-715,000 שקל. בני משפחת ברגר ביקשו ליהנות מזיכוי במס הכנסה בשיעור של 10% לו זכאים תושבי אילת, לפי סעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), קודם ביטולו, במידה שההכנסות המופקות על ידם הן הכנסות לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודת מס הכנסה (וככלל - הכנסות מעסק, משלח יד, עסק או עסקת אקראי בעלי אופי מסחרי או הכנסת עבודה).

פקיד שומה אילת שלל גישה זו, וקבע, כי הכנסות אלו הן הכנסות החברה המשפחתית (חברת ברשף אילת), אשר יש לייחסן לברגר (בהיותו ה"נישום" בחברה המשפחתית) כהכנסה לפי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה. הפועל היוצא של סיווג הכנסות אלו כהכנסות לפי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה, כגישת פקיד שומה אילת, הוא ביטול הזיכוי ממס הכנסה בשיעור של 10% מההכנסות האמורות.

השופט נתן זלוצ'ובר, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע, כי סיווגן הנכון של ההכנסות הוא לפי סעיף 2(6) לפקודת מס הכנסה, הכנסות פאסיביות מהשכרת המקרקעין, ולא כהכנסות אקטיביות לפי סעיף 2(1) או 2(2) לפקודת מס הכנסה. לפיכך, לא זכאיות הכנסות אלו להטבות מכוח חוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), ובית המשפט שלל את הזיכוי ממס הכנסה בשיעור של 10%.

השופט זלוצ'ובר מגיע למסקנה זו מכוח יישום ההלכה הפסוקה לעניין האבחנה בין הכנסות פאסיביות משכירות לבין הכנסות אקטיביות משכירות, כמו גם מכוח תכלית החקיקה הספציפית המעניקה זיכויים ממס באזור אילת.

בית המשפט קובע, כי ברגר "התעייף מהפעלת התחנה ורצה לנוח" וכי "הניסיון להציג את השכרת המושכר כעניין זמני שכוונתו לשוב במהרה להפעיל את התחנה על ידי המערערים, אינו מתיישב עם גילו של המערער, עם פרישת בנו, שהחליט לעסוק בתחומים אחרים, ועם תקופת ההשכרה הארוכה". השופט זלוצ'ובר מתייחס לניסיון זה באופן ברור וקובע, כי "זו טענה שאינה משקפת את המציאות ונועדה רק לצורכי כניסה מלאכותית למסגרת סעיף 11 לחוק אזור סחר חופשי באילת".

בפועל, ברגר והחברה המשפחתית ניתקו את עצמם, באופן מלא, מניהול התחנה והחזקה הבלעדית בתחנה ובמקרקעין נמסרה ל"דלק". מחד, לחברה המשפחתית ולברגר אין כל הוצאות בגין ניהול התחנה, ומאידך, הכנסות השכירות אינן תלויות בהיקף המכירות או ההוצאות של התחנה (ואף לא בשאלה אם לתחנה ייגרמו הפסדים). הגעתו של ברגר מפעם לפעם לתחנה מלמדת על הקשר הרגשי שלו לתחנה, הא ותו לא. כפי שקובע בית המשפט, "אין כאן עסק של השכרת תחנות דלק, אין המושכר מלאי עסקי, פעילותם של המערערים פאסיבית ואין כל מנגנון מטעמם להפקת ההכנסות".

בבחינת תכלית חקיקתו של חוק אזור סחר חופשי באילת מבהיר השופט זלוצ'ובר, כי חוק זה "לא כולל מתן הטבות לנישומים המפיקים הכנסות ממעמדם כבעלי נכסים", אלא כי "ההטבה ניתנת למפתחי האזור שמפעילים שם עסק הנחשף לסיכון ותורם בפעילותו העסקית לפיתוח האזור".

בית המשפט אינו דן, ספציפית, בהחלטתו של ברגר למשוך משכורות מהחברה המשפחתית, במקום להיות ממוסה כ"נישום" בחברה המשפחתית, אליו מיוחסות החברה המשפחתית. יחד עם זאת, הפעול היוצא של פסיקת בית המשפט הוא, כי ניסיון להפוך הכנסה פאסיבית להכנסה אקטיבית על ידי משיכתה כמשכורת בחברה המשפחתית לא יצלח.

פסק הדין עשוי לשמש, דווקא, את הנישומים, במקרים בהם הנישום הוא המבקש לטעון, כי הכנסות השכירות הן פאסיביות (ולא עסקיות) וליהנות משיעור המס המופחת על הכנסות אלו. כך, למשל, במקרים בהם הנישום משכיר דירות מגורים בישראל או מקרקעין מחוץ לישראל, על פי הנתונים הרלוונטיים לכל מקרה ומקרה (526/03). "