"חלק גדול מחובות הקבלנים לא מגובה"

נשיא התאחדות הקבלנים, אהרון כהן, צריך להנהיג בתקופה של אווירה עגומה בענף. את הניסיונות שלו להגיע להישגים בדרך של שיח תרבותי עם גורמי האוצר והתמ"ת, הוא מסכם במילים "אין לי פרטנר לדבר איתו". מתחילת הקדנציה שלו נהג כהן בדרכי נעם ובסגנון הרבה פחות תוקפני מקודמיו בתפקיד, אבל בהתכנסות קבלנים בשבוע שעבר נראה היה שהוא נוטה להחריף את הסגנון.

גלובס: אתה מזהיר מפני גל קריסות נוסף של קבלנים?

כהן: "זה נכון. השרים וחברי הכנסת צריכים להבין, שמשק הבנייה בישראל קורס ולתהליך הזה יש השלכות מרחיקות לכת גם על מצבה הכלכלי של ישראל. כיום, הקבלנים בישראל חייבים למעלה מ-140 מיליארד שקל לבנקים השונים. מדובר בחוב עצום, והנורא הוא, שחלק גדול מהחוב הזה לא מגובה בפרויקטים חיים אלא בפרויקטים תקועים מהעבר ומההווה, שקבלנים לא מסוגלים לסיים. כיום, יזם הנכנס לפרויקט אינו יודע איך ייצא ממנו.

"בשל האטימות שמגלים פקידי האוצר בכל הקשור למצוקת כוח העבודה המקצועי בענף הבנייה, נוצר עיכוב בהקמת פרויקטים לאומיים, וקיימת סכנה שקבלנים יפסיקו לגשת למכרזים. למעשה אנו כבר נתקלים בתופעה זו. למשל, בשבוע שעבר מנכ"ל אינטל בישראל הרים אלי טלפון וטען, שמבירור שערך לא נמצאו קבלנים אשר ירצו לבנות את הפרויקט של המפעל בקרית מלאכי, בטענה למחסור בכוח אדם".

- אתה טוען שהממשלה לא מכבדת הסכמים, במה מדובר?

"התאחדות הקבלנים חתמה בחודש דצמבר אשתקד עם משרד האוצר ומשרד התמ"ת על הסכם, לפיו מכסת העובדים הזרים לענף הבנייה תעמוד על 17,500 עובדים. בפועל נקלטו בתאגידי כוח האדם כ-12 אלף עובדים בלבד, כך שנכון להיום קיים פער של 5,500 עובדים. אנו מלאנו את מרכיבי ההסכם, לרבות העברת העובדים הזרים לתאגידים, תשלום היטלים ומיסים, שהכפילו את מחיר העסקת העובדים, וטיפלנו בנושא ההעסקה הבלתי חוקית. הראיה ליעילות הטיפול הינה במבצע אכיפה שביצעה לאחרונה משטרת ההגירה: ב-1,300 אתרי בנייה ובקרב כ-10,000 עובדים זרים נמצא מספר זעום של עובדים לא חוקיים. אולם, משרד האוצר מסרב למלא את חלקו בהסכם ולהשלים את המכסה כפי שסוכם.

"מי שמקבל כיום את ההחלטות הם נערי האוצר ולא השר, וזה חבל. על השר הממונה לקבל החלטות תוך ראיה בפרספקטיבה רחבה של הדברים, ולא להעביר את יכולת ההכרעה לפקידים, המסתמכים אך ורק על נוסחאות אקדמיות המנותקות לעיתים מהמציאות.

"פקידי האוצר מתגאים בפרויקטים עתידיים בתחום התשתיות, בהיקפים של עשרות מיליארדי שקלים, אך הם לא לוקחים בחשבון כי אין מי שיקים את הפרויקטים. אנו פועלים להכשרת עובדים ישראלים, אך גם על-פי התחזיות האופטימיות ביותר הכשרתם של כ-1,000 עובדים השנה תחשב להצלחה כבירה, כך שלצורך השלמת הפער יידרשו מספר שנים".

עם כניסתו של כהן לתפקיד, הוא נאלץ להתמודד עם צרות מבית. קבוצה של כ-60 קבלני תשתית ופיתוח, בעיקר מאזור הדרום, קראה תיגר על ההתאחדות והכריזה, כי בכוונתה להקים גוף עצמאי משלה תחת השם "התאחדות קבלני תשתיות ארצית".

חברי הקבוצה טענו, כי ענייניהם לא טופלו כראוי ע"י ההתאחדות, ולכן בחרו להקים גוף עצמאי משלהם. "ענף התשתית והפיתוח נמצא רגע לפני התרסקות מוחלטת, בעיקר בשל היעדר מכרזי תשתיות ברמה מספקת, ועלייה במחיר הסולר. למרות שחומרי הגלם התייקרו, החשב הכללי באוצר החליט כי הקבלנים לא יפוצו בגין התייקרויות, עד 18 חודשים מתחילת הפרויקט", אמרו.

טענה נוספת של קבלני התשתיות היתה, כי מחירי רכישת המכרזים הרקיעו שחקים והפכו למקור הכנסה למזמיני העבודה. לדבריהם, "תנאי הסף הנקבעים למכרזים אינם משקפים את מחיר העבודות, ומזמיני העבודה מנצלים את מצב הענף ומצבם של הקבלנים, והתוצאות במכרזים ברורות - הצעות נמוכות מאוד וקבלנים הממשיכים להפסיד".

- האם ההתאחדות לא דאגה לאינטרסים של קבלני התשתיות?

"בוודאי שכן, אך כוחה של ההתאחדות מוגבל. לצערי, המדינה הולכת וממעיטה בהשקעותיה בתשתיות. למשל, בשנת 2004 נאמדו השקעות המדינה בפועל בתשתיות, עבודות הנדסה אזרחית, כבישים, מסילות ברזל, ועוד, ב-6.5 מיליארד שקל לעומת 7.2 מיליארד שקל ב-2003, ירידה של 16%. נתון זה מתייחס לכלל ההשקעות בתשתית, אשר נעשו על-ידי גופים שונים: מתקציב המדינה, הרשויות המקומיות, גופי תשתית כמו הרכבת, רשות הנמלים, רשות שדות התעופה, וכן עבודות פיתוח תשתית במסגרת מכרזי קרקע של מינהל מקרקעי ישראל.

"לגבי קבלני התשתיות, הרי שבימים אלו אנו מנהלים מגעים עימם וקוראים להם לחזור חזרה הביתה. בכל מקרה, התאחדות הקבלנים עומדת כיום על סף של רה-ארגון הכולל איחוד סניפים, ביטול חטיבות, וצרוף גורמים נוספים העוסקים בתעשיות הנלוות למשק הבנייה.

"לדאבוני, התקציב מקוצץ מבלי שאיש יגן על האינטרסים החשובים של המשק, כמו הגדלת ההשקעה בתשתיות לעידוד הצמיחה ושיפור איכות החיים של תושבי המדינה. אני קורא לשנות את סדרי העדיפויות בקביעת תקציב המדינה, ולהגדיל את תקציבי התשתיות באופן משמעותי, כגורם מעודד לצמיחת המשק. היקף ההשקעות בתשתיות ב-2004 היה הנמוך ביותר מאז 1992.

"עם זאת, הצלחנו לרשום לאחרונה הישג משמעותי במאבקנו נגד העלאת מחירי המלט בישראל. כוונתה הראשונית של חברת נשר היתה להעלות את מחירי המלט כבר ב-1 בדצמבר בשיעור של 8%, ובעקבות התערבות ההתאחדות הצלחנו להביא לעלייה בשיעור של 6% ולדחייה של כחודש ימים בגזר הדין. יש לזכור, כי העלאת מחירי המלט משפיעה על מחיר הדירה בשיעור של 3%-4%.

מתחילת השנה עד חודש אוקטובר עלה מדד המחירים לצרכן ב-2.7%, וזאת לעומת עליה של 7.5% במדד תשומות הבנייה באותה תקופה.

- איך ניתן להתמודד עם הפערים שבין מדד תשומות הבנייה למדד המחירים לצרכן?

"מדד תשומות הבנייה עלה מתחילת השנה בשיעור הגבוה כמעט פי 3 מהעלייה במדד המחירים לצרכן. הקבלנים כבר לא יכולים להמשיך ולספוג את העלויות הגבוהות הכרוכות בעליית מחירי הסולר, הברזל, המלט, הביטומן, וכמובן העלייה החדה במחירי העסקת עובדים. עיקר הנזק נגרם בתחום התשתיות, אצל קבלנים שהתחייבו לביצוע הפרויקטים מבלי יכולת לצפות את ההתייקרויות החריגות במחירי תשומות הבנייה, ולכן יש ליצור באופן מיידי מנגנון של פיצוי ממשלתי על התייקרויות חריגות. בתחום הבנייה למגורים, אם מחירי תשומות הבנייה ימשיכו לעלות בשיעורים דומים, לא יהיה מנוס מהעלאת מחירי הדירות".

- מה להערכתך יכול להעיר את הענף?

"להערכתי, מה שיעיר את הענף אלו פרויקטים שלB.O.T ו-P.F.I , פינוי-בינוי והתחדשות עירונית. בזמנו, שהתחלנו לדבר על מושגים אלו, איש לא ידע ולא שמע. כעת אם תבוא לילד ותשאל אותו מה זה פינוי-בינוי, הוא יגיד לך בדיוק במה מדובר, ואני רואה בכך הישג. בנושא פינוי-בינוי קידמנו לאחרונה את חוק "הדייר הסרבן", לפיו די שיזם ישיג את חתימותיהם של 80% מהדיירים בבניין המעוניינים להיכנס לפינוי-בינוי. בשורה התחתונה פרויקטים אלו מהווים ניצול יעיל יותר של הקרקע העירונית, תוך תכנון מחודש.

"הנחת העבודה של ההתאחדות היא, שקיימים בענף ביקושים כבושים שיש להעיר אותם, ובמקביל יש צורך לבצע חשיבה ארוכת טווח, שתיצור ביקושים באמצעים שונים, בין השאר התחדשות עירונית. אנו בהתאחדות רוצים להכריז על 2006 כעל שנת פינוי-בינוי בכל הערים, תוך פיתוח תשתיות תחבורה ובשיתוף השלטון המקומי".

- משום מה, תוכניות פינוי-בינוי כמעט ולא מתבצעות בפועל.

"אין ספק שתוכניות פינוי-בינוי הן העתיד של הענף, אך גם הן לא יגיעו לכלל ביצוע ללא סיוע אמיתי מצד המדינה, הכולל פטור מהיטלי השבחה. בטבריה נתקע פרויקט פינוי-בינוי בעקבות ויכוח על היטל ההשבחה, והתוצאה היא הפסד ליזם, אך בעיקר הפסד לעיר ולתושבים, שהיו יכולים ליהנות מפרויקט משופר, במקום ההזנחה שמאפיינת כיום אזורים רבים בארץ".

- מה להערכתך צפוי לענף בשנה הקרובה?

"לאור המגמות הניכרות בענף בחודשים האחרונים, בשנה הבאה תימשך העלייה במחירי הדירות, העלייה בביקושים לדירות באזורי הביקוש במרכז הארץ ובירושלים, וכן תהיה עלייה בהתחלות בנייה באזורים אלו. כמו כן צפויה עלייה הדרגתית בריבית על המשכנתאות, שתביא אף היא לעלייה בביקושים. לצערי, שיעור העלייה במחירי הדירות ייקבע לא על-ידי הקבלנים, אלא על-ידי מדיניות הממשלה בכל הקשור לענף הבנייה".

- מה צריכה להיות המעורבות הממשלתית?

"אם ההתעלמות וחוסר המעורבות של הממשלה בענף הבנייה תמשך, ובעיקר אם תמשך מדיניות השיווק הכושלת של קרקעות לבנייה, אנו עלולים לראות מצב שבו מחירי הדירות יעלו בשיעורים הגבוהים מהשינוי בתשומות הבנייה. אולם, אם תונהג מדיניות שיווק קרקעות מאוזנת, העלייה במחירי הדירות תהייה מתונה יותר וציבור נרחב יוכל לרכוש דירות חדשות.

"שר הביטחון, שאול מופז, הודיע שעל-פי החלטת הממשלה, ב-2008 לא יעבדו יותר כלל עובדים פלשתינים בענף. אם החלטת הממשלה תקוים, ואם התחזיות של גידול בהתחלות בנייה תתממש, הרי שמחסור בעובדים מקצועיים יביא לעליית מחירי העסקתם שתשפיע על מחירי הדירות לצרכנים".

- האם לדעתך הגבלת החריגה של אשראי במשק תביא לפגיעה בחברות הקבלניות?

"ההיפך הוא הנכון. בתחילת 2006 הבנקים יגדילו את מסגרות האשראי של החברות, כך שלמעשה מרבית החברות לא יחרגו מהמסגרת ולא ישלמו ריבית חריגה הגבוהה בשיעור ניכר מהריבית הרגילה. מרבית הפרויקטים מתבצעים תחת מסגרות אשראי מאושרות. חוק מגבלת האשראי נועד יותר למשקי הבית ולא לחברות היצרניות במשק".

- לאחרונה, ממשלת ישראל יצאה בקמפיין "הגליל קרוב אליך", המנוהל על-ידי המשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, והרשות לפיתוח הגליל, במימון משרד הפנים, משרד השיכון והסוכנות. פרס הצהיר, כי למעלה מ-1,800 משפחות הביעו רצון להגיע לגליל ולנגב. זה סימן חיובי בעיניך?

"לדעתי, סיוע בסך 25 אלף שקל שהממשלה נותנת כיום לרוכשי דירה בגליל ובנגב אינו מהווה שום סוג של תמריץ. אם הממשלה היתה נותנת 100 אלף שקל לכל משפחה, הדבר היה יכול להביא למכירת 3,000-5,000 דירות בפריפריה. זה היה מביא את הענף לתהליך צמיחה, ובעיקר היה מונע ממשפחות להיכנס למעגל המצוקה".

- האסטרטגיה של הממשלה היא לתת למשק הבנייה להתעצב מעצמו במסגרת ההיצע והביקוש, האם אתה מסכים לשיטה זו?

כהן: "אי התערבות הממשלה בענף הבנייה כמוה כהתערבות מסיבית. היא גורמת לכך, שכל פעילות הענף מתמקדת במרכז הארץ תוך הזנחת הפריפריה. אין מדובר כאן בבעיה של הקבלנים, אלא של המדינה כולה. התוצאה היא התגברות התופעה לפיה הארץ מחולקת לשתי מדינות - מדינת אזור המרכז, שבו מתמקדים הביקושים והוא מתאפיין בעליות מחירים, ומנגד הפריפריה, שבה נמשכות תופעות שליליות של העדר ביקושים. לדעתי, הפתרון האפשרי היחיד הוא בהתערבות הדרג הממשלתי, שרק הוא יכול לתקן את המצב באמצעות השבת הסיוע והמענקים לפריפריה. דרישתנו היא לא רק ליתר מעורבות ממשלתית, אלא גם לשינוי מבני יסודי בגופים הממשלתיים שיש להם זיקה לנושא התכנון והבנייה, במטרה ליצור אחידות, שכן הפיצול והפירוד המאפיינים את הענף גורמים לבירוקרטיה וסירבול, עד כדי שיתוק הפעילות.

"אפילו הגופים האחראים על שיווק קרקע לא עובדים תחת משרד ממשלתי אחד. המינהל, שנמצא תחת שליטת משרת התמ"ת, משווק קרקעות במרכז, ואילו רוב קרקעות הפריפריה משווקת על-ידי משרד השיכון. התוצאה היא איבוד שליטה טוטאלי. לא רק זאת: מינהל מקרקעי ישראל, שצריך לפעול מתוך ראיה ממלכתית, פועל כמו סוחר, שכל מטרתו למקסם את הרווח על חשבון הענף".