נגד מסקנות ועדת ענבר: "מספיק לטהר את הקולחים לרמה שניונית"

שובל היה חבר בוועדה מדעית של ארגון הבריאות העולמי, בה היו חברים 35 מדענים, שבדקה את הנושא במשך 15 שנה. שובל הוא אחד המומחים המובילים בעולם בתחום ההיבט הבריאותי של מיחזור מים וניצולם לחקלאות, ומשמש כיועץ לבנק העולמי.

מסקנתה החד-משמעית של הוועדה, בה היה חבר שובל, היו שמספיק לטהר את הקולחים לרמה שניונית, בה 1,000 חיידקי קולי ל-100 מיליגרם קולחים וכי אין כל צורך לטהר את הקולחים לרמה שלישונית, בה 10 חיידקי קולי ל-100 מיליגרם.

לדעת הוועדה הטיהור השלישוני מחמיר מדי, אינו מספק כל הגנה בריאותית משמעותית נוספת ומהווה הוצאה כספית מיותרת.

לדעת שובל, התקנות המחמירות, הממליצות על טיהור שלישוני, נקבעו בארץ ובעולם, על-ידי ועדות שהושפעו מלחצים של מהנדסים ויועצים המועסקים גם על-ידי חברות פרטיות. מהנדסים ויועצים אלה דחפו את הוועדות להחליט על הצורך הדחוף לשדרג מתקנים קיימים ולהקים מתקנים חדשים גדולים יותר, מתוך אינטרס ברור, שאין לו שום קשר עם צרכים בריאותיים.

לדבריו, מי שקבע את התקנות בארה"ב הייתה חברת ייעוץ, שעוסקת בהקמת מתקני טיהור, ולכן אין להתפלא על כך שאלה היו מסקנותיה.

שובל מדגיש, שגם בארץ, בין חברי ועדת ענבר, היו הרבה מומחים שזהו תחום עיסוקם, וגם הם כמו עמיתיהם מעדיפים תמיד מתקנים גדולים יותר ויקרים יותר, המעמיסים הוצאה מיותרת על הקופה הציבורית.

ועדת ענבר קבעה לפני למעלה מחמש שנים, שיש לשדרג את כל מכוני הטיהור בארץ, כך שיטהרו את השפכים לרמה שלישונית, ולא לרמה שניונית המקובלת כיום.

חברי הוועדה הסבירו את החלטתם בכך, שרוב הקולחים בארץ משמשים להשקיה חקלאית, ולכן יש למנוע חזרתם לקרקע של מרכיבי זיהום רבים. טיהור שניוני כולל שיקוע מוצקים וטיפול ביולוגי בבריכת חימצון או באגנים אינארוביים. הטיפול השלישוני כולל סינון, אגירה עונתית, חיטוי והכלרה.

בריכות החימצון זולות ופשוטות להפעלה, אך דורשות שטחים גדולים וזמני טיפול ממושכים, ולכן הן יעילות רק ביישובים קטנים שבהם פחות מ-10,000 תושבים. בערים הגדולות נהוג להקים מתקנים מכניים קומפקטיים, שעלותם גבוהה ולתפעולם יש צורך בכוח אדם מיומן.

כיום השפכים המטוהרים לרמה שניונית, משמשים להשקיית גידולי שדה בלבד ואינם משמשים להשקיית גידולים בהם למים יש מגע ישיר עם העלווה. קולחי השפד"ן, המטהר את כל שפכי גוש דן, המהווים 25% מכלל השפכים בארץ, מטוהרים לרמת טיהור שלישונית ומוזרמים לנגב.

מיד עם פרסום התקנות הן עוררו ויכוח נרחב. מתנגדי התקנות טענו שמדובר בטיהור מיותר, בהוצאה מיותרת שתוטל על הרשויות, ושאין צורך לטהר את כל הקולחים לרמת טיהור גבוהה כל כך.

לדעת המתנגדים, ישנם אזורים רבים בארץ, במיוחד כאלה שאין מתחתם אקוויפר, בהם ניתן להסתפק ברמת טיהור נמוכה יותר. המלצותיו של ארגון הבריאות העולמי תומכות בדעה זו.

היקף טיהור השפכים בארץ הוא מהגבוהים בעולם. לא רק זאת, ישראל היא מהבודדות בעולם המתכננת להשיב לחקלאות את מלוא פוטנציאל הקולחים שלה. על-פי הערכה, צריכת המים העירונית היא של 800 מיליון מ"ק מים בשנה ופוטנציאל הקולחים הוא של 500 מיליון מ"ק בשנה. 300 מיליון מ"ק אינם נאספים או מתאדים.

לדברי שובל, ארגון הבריאות העולמי הדגיש, שאין מדובר בתקנות שנועדות למדינות עולם שלישי בלבד, וכי לדעת הארגון, גם מדינות עשירות צריכות לבחון את עצמן ולהסתפק ברמת טיהור נמוכה יותר.

יחד עם זאת הוא מדגיש, שבמקרים של הזרמת קולחים לים, כפי שהדבר נעשה בערים כמו עכו, הרצליה ועוד, אסור בשום אופן להזרים קולחים ברמת טיהור שניונית קרוב לחוף.

לדבריו, יש להקים צינור באורך של קילומטר לפחות, ולהזרים דרכו את הקולחים המטוהרים. בהעדרו של צינור כזה, יש לשדרג את הקולחים לרמת טיהור שלישונית ורק אז להזרימם לים, אמר.