"קיימת הצדקה כלכלית לאימוץ מדיניות של שמירה על מפלסים גבוהים בכנרת, שתגובה באספקת מים שפירים חלופיים למערכת הארצית, באמצעות התפלה". כך קובעת העבודה "היבטים כלכליים של מדיניות מפלסים בכנרת", שהוכנה על-ידי מכון כיוון, במימון קרן ברכה.
מטרת העבודה, שהוזמנה על-ידי החברה להגנת הטבע, הייתה לבדוק, האם יש תועלת כלכלית בשמירה על מפלס גבוה ב-2 מטר מהמקובל כיום, קו אדום תחתון של מינוס 213 לעומת קו תחתון של מינוס 215. הרקע לבדיקה היה ויכוח שניטש מזה זמן רב בין החוקרים בשאלה זו.
מחישובים שנעשו בעבודה עולה, שכל מטר במפלס הכנרת מייצג נפח של 170 מיליון מ"ק (מטר מעוקב) מים. כמות המסופקת על-ידי שני מתקני התפלה גדולים בשנה. אם נגרע כמות מים של 2 מטר מהמערכת הארצית, ייאלצו לפצות ב-340 מיליון מ"ק מים מותפלים, שעלותם 44 מיליון שקל בשנה. מנגד, התועלות במפלס הגבוה ב-2 מטר, כתוצאה מתיירות, עלייה באיכות המים ועוד הן של 74.8 מיליון שקל בשנה. מכאן שעלות התועלת נטו היא 30-45 מיליון שקל בשנה. עורכי העבודה מדגישים, שמדובר בהערכה מצמצמת כאשר הרווח בפועל יהיה גבוה אף יותר.
עורכי העבודה מצאו, שהתועלת העיקרית למפלס גבוה נובעת מהתיירות. מפלס גבוה מזמין נופשים ותיירים, כאשר מפלס נמוך, מרחיק אותם מהאזור לאתרי נופש אחרים. הסיבות לכך רבות. כך למשל, ירידת מפלסים גורמת לחשיפת קטעי חוף, גרוטאות ולכלוך, המרחיקים את הנופשים. מפלסים נמוכים גורמים לבריחת קו המים ומאלצת את הנופשים לעבור מרחק גדול עד לכניסה אליהם.
בנוסף, מפלסים נמוכים פוגעים בתדמית האגם בעיני הציבור, ומונעים ממנו את הביקור במקום. מהנתונים עולה, שבשנים של מפלסים נמוכים חלה ירידה של 70% במספר המבקרים באגם ובהיקף ההכנסות של בעלי העסקים מסביב לו.
באשר לאיכות המים באגם, העבודה קובעת, שמדובר בנושא מורכב, וכי לא קיימת הסכמה בקרב החוקרים באשר להגדרת הסיכון לאגם כתוצאה מהורדת המפלס. כך למשל, גם אם מניחים שמפלס נמוך מעלה את הסיכון לפגיעה אנושה באגם, אין מדובר בסיכון משמעותי.
עורכי העבודה רואים בהקטנת השאיבה מהכנרת יתרון משמעותי, בין השאר בשל העובדה שהיא תגרום להגברת ההתפלה, מים איכותיים יותר ממי הכנרת. הסיבה לכך היא שמי האגם מכילים כמויות גדולות של מלח וסידן פחמתי, הגורמים לנזק המוערך ב-3.6 מיליון שקל בשנה.
כך למשל, למרות הקמת המוביל המלוח, נחשבים מי הכנרת למלוחים, בעיקר בהשוואה למקורות מים אחרים. מליחות המים גורמת להמלחת קרקעות, כמו למשל קרקעות עמק יזרעאל שכבר כיום נחשבות למלוחות מדי ולכן אינן ראויות לעיבוד. הכנרת גם גורמת להמלחת אווקיפר החוף, עובדה שתחייב בקרוב את התפלתו, בעלות של 1 שקל לק"ג מלח. מליחות המים גורמת לכך שבקרוב לא ניתן יהיה להשקות באמצעותם מגוון רחב של גידולים.
באשר לסידן הפחמתי, קובעים עורכי העבודה, שהוא הופך את המים ל"קשים" יותר. סידן זה גורם לאבנית היוצרת סתימות בצנרת ובדודי חימום. הסידן הפחמתי יוצר כתמי ייבוש על כלי מטבח ופוגע בכביסה. כדי להתגבר על נזקים אלה צורכת התעשייה חומרים מרככים בעלות של 0.34 שקל למ"ק, כאשר שימוש במים מותפלים ימנע נזקים אלה.
גם הטבע ייהנה מעליית המפלס. עורכי העבודה לא כימתו עלות זו, אך מציינים שהיא קיימת. כך למשל, מפלסים גבוהים יחזירו לאגם את נופי הביצה בבקעת הבטיחה. מפלסים גבוהים יאפשרו לדגי האמנון להתרבות במים השקטים והרדודים של הלגונות, זאת בשעה שהמפלסים הנמוכים גרמו לצמצום שטחי ההטלה והדגירה.
למפלס גבוה יש גם ערך סוציאלי. חופשה בכנרת מהווה תחליף לחופשה בחו"ל בעיקר למעמדות הסוציואקונומיים הנמוכים, ופגיעה בה מונעת מהם את האפשרות לנפוש במחיר סביר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
