גבעת הפועל אינה עונה

המועצה המקומית אישרה תוכנית המשנה את ייעוד השטח מציבורי למגורים, ומבקשת לאשר ליזם נדל"ן לבנות על שני שלישים משטח הגבעה, שכל שטחה דונמים ספורים, שכונת מגורים קטנה בת 7 וילות, תוך הריסת רוב המבנים ההיסטוריים בגבעה. תחילה התוכנית קבעה את הריסת כל המבנים, אך כהצעת פשרה החליטה המועצה לשנות את התוכנית ולשמר את בית ההסתדרות הישן, ששימש כבית ספר. בבית ספר זה, אגב, למד ראש הממשלה, אהוד אולמרט. המועצה לשימור אתרים מתנגדת בתוקף לתוכנית זו, ומציעה להפוך את המבנים שעל הגבעה, הנושקת לביתו של אהוד מנור ז"ל, לקריה מוסיקלית לשירה העברית לזכרו.

מצבה העכשווי של הגבעה בכי רע: פרט להידרדרות מצב המבנים ופגעי הזמן והוונדליזם, לאחרונה, במכוון או שלא במכוון, הפך המקום למזבלה והרי הזבל וגרוטאות שבין הבתים אומרים את הכל.

לדברי רכז האזור במועצה לשימור אתרים, רן חדוותי, שימור של בניין אחד בגבעה הוא חסר משמעות, וכוחו של המתחם הוא בשלמותו. רק שימור של ארבעת המבנים, תוך עשיית שימוש מסחרי מתאים בהם, יהפוך את הגבעה לפנינה היסטורית שתשתלב בטיולים באזור. לדברי חדוותי, אין אפשרות לשילוב של מגורים ושימור על קרקע כל כך קטנה. יצוין, כי מבחינה הנדסית ניתן בהחלט לשמר את המבנים בצורתם המקורית, וכבר בוצעו פרויקטים של שימור במבנים במצה קשה הרבה יותר.

מושבה מתוכננת

בתחילת שנות ה-20 שהה בבנימינה גרעין פועלים, שעבד באופן קבוע עבור פיק"א. פועלים אלה עבדו בייבוש ביצות כבארה, בסלילת הכביש לזכרון יעקב, בחוות הניסיונות בזרעוניה ובגן הפרחים של פיק"א.

תיאורים מפורטים על הקמת בנימינה וראשיתה מצויים בספרות ובעיתונות התקופה. כשהושלמו עבודות הפיתוח והתשתית - ייבוש הביצה, סלילת כביש, מסילת ברזל ומערכת השקיה הוקמה המושבה ונשלמה באוקטובר 1922, כשחנוכתה התקיימה בט"ו בשבט 1923. היתה מחלוקת על מיקומה - האם להקימה על הגבעה או במישור בקרבת הרכבת. במידה רבה המיקום נקבע במישור משום ששם נמצאו מים בבאר.

בנימינה היתה חידוש בולט בהתיישבות, בשל בניית כל היישוב לפני אכלוסו. הוקמו מבני מגורים ומשק, מבני ציבור, מחלבה משוכללת משותפת, מערכת מים, הוקם שירות עזרה ראשונה, ונפתח סניף של "המשביר".

ביישוב החדש התיישבו מרבית חברי "קבוצת שוני", אליהם הצטרפו יוצאי הקבוצה הקליפורנית וההולנדית (כקבוצה עדיין), וכן מספר מתנחלים עצמאים שהשקיעו מכספם וכמה מבני זכרון יעקב. סך הכל נמנו בראשית היישוב 33 יחידות משקיות, כשלכל מתיישב כ-100 דונם קרקע, מחולקת על-פי הסוגים השונים, וכוללת כ-20 דונם עם השקיה.

על מידת החידוש וההצלחה בהקמת בנימינה יעידו התיאורים מלאי ההתפעלות, ואף הקנאה, בדבריהם של עיתוני הפועלים. "במשך שנתיים-שלוש הלך ונוצר יישוב זה, כאילו במטה קסם, במקום שרק לפני שנים אחדות היה מקור של ביצות, יתושים וכל מיני מחלות רעות. דבר גדול נעשה כאן, והכול נעשה ביד רחבה, ברצון להביא לידי שלמות. בכוונה למפרע למסור למתיישב בסיס בריא שיוכל מהשנה הראשונה להיכנס לעבודה במשק, להתמסר אליו ולגדול... המושב החדש סודר כאילו בטיפוס של מושב-עובדים, וגם האלמנט של המתיישבים מוצלח. כמעט כולם עובדים או מילדותם או מנעוריהם בחקלאות, ויודעים על בוריה עבודה זו".

אמנם היתה באותה התקופה גם ביקורת, ועיקרה בחשש שלא יתמידו בעבודה עברית ובטענות נגד ההרכב החברתי הלא מגובש, אך אין בה כדי לטשטש הרושם החיובי העז שעשתה הקמת בנימינה גם על ציבור הפועלים.

בשנת 1929 הקימה פיק"א על הגבעה ארבעה מבנים מוארכים, בהם התגוררו קבוצות פועלים זמניות, שפנו לאחר הכשרתם בבנימינה להקמת יישובים שונים ברחבי הארץ. שנה אחר כך הקצתה פיק"א לפועלים מגרשים ראשונים, עליהם נבנתה ב-1934 שכונת גבעת הפועל. על הגבעה ניטעו דקלי וושינגטוניה, האופייניים לאותה תקופה, והיא מתוארת בשירי אהוד מנור, שבילה בה את ילדותו.

בראשית שנות ה-50 שכן במבנה המערבי שעל הגבעה ביה"ס התיכון של בנימינה, אך המקום לא התאים ליעדו בשל רעש הרכבת ולבסוף נסגר. התלמידים נקלטו בביה"ס האזורי בפרדס חנה. לאחר מכן שימש המקום במשך תקופה קצרה את בי"ס אורט, ואז ננטש.

את תגובת המועצה המקומית בנימינה לא ניתן היה להשיג. "