מזניחים את המרחב הפתוח

האם כאן יש תשובה? כל הליכה במסלול קצת לא שגרתי בוונציה, ברצלונה, רומא או ליסבון תחשוף לעיני המהלך מגוון כמעט אינסופי של פינות חמד מלאות חיים, שמתוחמות על ידי מבנים רגילים מאד. כל הערים הללו זרועות, כמובן, באדריכלות מהממת, אך הן עשויות מהחשיפה ומהשפע של המרחבים העירוניים, מפיאצות נהדרות לשטחים קטנים שהוקצו איכשהו לשימוש ציבורי באמצעות דשא, ספסלים, דוכני שווקים, פסטיבלים או "פאסאג'יאטה", המילה האיטלקית לתיאור התערובת של עיר ותושביה.

ארכיטקטים מהעולם האנגלו-סקסוני חולמים על המקומות הזכורים לטוב הללו, ומנסים לחקותם גם בקומפלקסים הממוסחרים הבנאליים ביותר, באותם מגדלי הפלדה והזכוכית, שמשקפים את שמי התכלת האחד כלפי השני.

מה שהמרחבים הציבוריים הפואטיים בצורה פרדוקסלית אך השגרתיים הללו חושפים, הוא שהארכיטקטורה אינה הכל. פינות נהדרות יכולות להיווצר גם על ידי בניינים בנאליים.

ה"עיר הבלתי נראית"

מוולטר בנימין, עם הפסיכואנליזה של החברה המערבית, דרך רחובות פאריס בשנות ה-30, עד ג'יין ג'ייקובס, שהדגישה את חשיבות פינות הרחוב, שכמעט נעלמו בתחילת שנות ה-60 מנוף הערים בארה"ב, המאה ה-20 נהנתה ממודעות גוברת ל"עיר הבלתי נראית" של פינות המרגוע בחיי היומיום. הערים הקדישו עשרות שנים להסתגלות לרעיון שחללים ציבוריים הם דבר חשוב, כשהכוונה לא רק לכיכרות התיירותיות הגדולות, אלא גם לגינות הירוקות שבהן אוכלים עובדי המשרדים את הסנדביצ'ים שלהם.

באותה תקופה בה יצא לאור ספרה רב ההשפעה של ג'ייקובס, "מותן וחייהן של ערים אמריקניות גדולות", ב-1961, שעודד את האמריקנים לחשוב שוב על מראה הרחובות הראשיים שלהם, כבר עסקה עיריית קופנהגן בהפיכת כל מרכז העיר למדרחוב גדול אחד. כמה עשרות שנים לאחר מכן, ברצלונה ניערה מעליה את מורשת הגנרל פרנקו באמצעות תוכנית מדהימה להחייאה מחדש של שטחי ציבור. כל שכונה קיבלה פארק או כיכר ירוקים ואטרקטיביים, מה שתרם לכך שהעיר הזו היא אחד המרכזים האורבניים ושופעי החיים ביותר על פני כדור הארץ.

ואז הפכה פאריס שכונת שוק מתפוררת למרכז פומפידו, והבטיחה שהשטח הציבורי יהיה חשוב לא פחות מהמבנה. כעבור כמה שנים, מועצת לונדון רבתי הפכה את קובנט גארדן ליעד תיירותי. כך עשו גם הרשויות בבוסטון בפאנוויל היל.

כל אלו היו פרויקטים שהעניקו ערך למרחב באותה מידה כמו לאדריכלות. הבניינים היו חשובים, אך הם שימשו גם כתפאורה ל"תיאטרון הרחוב". בכמה דרכים, הפריחה האדריכלית בשנים האחרונות הסבה נזק גדול לאמנות יצירת השטחים הציבוריים. עלייתם של האייקונים החשובים בעיני עצמם, כל אותם הבניינים שזועקים "הביטו עלי", משכה את תשומת הלב לארכיטקטורה, והתעלמה מן התוכן או ההקשר.

בניינים במקום רחובות

הבניינים הגדולים יותר מקבלים, כמובן, יותר שטחים בקומת הקרקע, או באמצעות הטבות תכנון (שטח או מתקנים ציבוריים תמורת היתרי בניה לגובה) או באמצעות כוונות ליצור סביבה מרהיבה בחזית הבניין, כדי שניתן יהיה להתבונן בו ולהתפעל.

כל זה יפה מאד, אך עלול לגרום נזק לרשת הרחובות שבבסיס הבניין. בניין גרקין המפורסם, של לורד פוסטר בלונדון, הוא מבנה נהדר, אך הוא יושב מבודד בצורה בלתי שגרתית על פיאצה מוגבלת. קיימות הרבה דוגמאות גרועות יותר. זו הסיבה לכך שלמרבה האירוניה דווקא ברצלונה וניו יורק, עם הרחובות הערוכים כמו רשת מעצבנת, יכולות להציע את השטחים הציבוריים הטובים ביותר.

לונדון מגיבה אמנם באיטיות, אך באחרונה היא רושמת התקדמות ניכרת לקראת פיתוח מרחבים ציבוריים נורמליים. התוכנית השאפתנית של ראש העיר, קן ליבינגסטון, ל-100 שטחי ציבור, מתחילה לעשות הבדל שבאמת מרגישים בו. הפיכת כיכר טרפלגאר מאי תנועה למרחב ציבורי היא דרמטית. גם שחרור טיילת התמזה - הנהר של לונדון, שהיה תמיד יותר אזור תעשייה מאשר פנורמה ציורית - היה יכול להיות רב רושם אלמלא האדריכלות הנוראה הקיימת במקום.

אך גם השטחים הללו הם במקרים רבים פסאודו-ציבוריים. הם נשמרים על ידי שירותי אבטחה פרטיים ומצלמות טלוויזיה במעגל סגור, וזרועים במכשולים נגד סקייטבורדים. אלה הם פניה החדשים של העיר התאגידית, הקניוניזציה, הקמת מרכזי הקניות. יחד עם זאת, גוברת ההכרה בכך שהשטחים בחזית הבניינים חשובים יותר משטחי הלובי של הבניינים. החזית היא זו שמקרינה על הסביבה החיצונית את הארכיטקטורה של הבניין, את הדימוי התאגידי ואת המיתוג. היא יוצרת את הרושם החיצוני הראשון.

התוכניות למשחקים האולימפיים בלונדון ב-2012 כבר היקצו שטחי ציבור ופארקים כחלק קריטי מתוכנית ההתחדשות העירונית, בייחוד התוכניות לפארק העירוני הגדול באירופה שישרת את הציבור מאה שנים. לונדון, עיר של רחובות זועמים ומדרכות צרות, של גנים ציבוריים מגודרים וסגורים, מוצאת את עצמה בעיצומו של מרוץ להחייאה מחדש של חייה הציבוריים. הסכנה היא שהוויכוח המתמשך על קו הרקיע של העיר ישכיח את מראה המדרכות שלה.