זכות בר רשות ניתנת להעברה

התובע והנתבע הינם אחים אשר הוריהם החזיקו בנכס השייך לכנסיה של המנזר הלטיני. התובע דרש את סילוק יד הנתבע שהינו אחיו, מחלק ממבנה ששימש למגורים, בטענה שקיבל את זכות השימוש מאמא שלהם וכי הנתבע פלש אל החלק של התובע. בית המשפט קיבל את התביעה בקובעו כי לאם היתה זכות בר רשות והיא העבירה אותה לתובע

זכות בר רשות הינה מן הזכויות המעניינות בתחום המקרקעין. המדובר בזכות שאינה נמנית עם חמשת סוגי הזכויות במקרקעין (בעלות, שכירות, משכנתא, זיקת הנאה, זכות קדימה). יחד עם זאת, מדובר בזכות הרווחת בחיי יומיום באופן גורף.

הסיבה היא כי לעיתים אין לבעל המקרקעין רצון להקנות זכות מעוגנת במרשם מקרקעין לחברו, אך יחד עם זאת גם אין עניין כי החבר שיחזיק בנכס יחשב כפולש או מסיג גבול.

אשר על כן, במשך שנים רבות פותחה ההלכה בעניין בר רשות והזכויות הקשורות לכך. אין בחקיקה הוראה מפורשת הקובעת את המסגרת של בר רשות, או את דרכי העברה של זכות מסוג זה. אך במהלך השנים הפסיקה פיתחה טכניקות לזיהוי סוג זה של זכות ואת התנאים להעברתה לצד ג'.

לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים נדרש לסוגיה זו של בר רשות והתנאים להעברתה, עת דן בסכסוך בין אחים במסגרת תמ"ש 27103/04, פלוני נ' פלוני, בפני השופט איתי כץ.

בעניין דנן המדובר במבנה המשמש למגורים. הבעלות במבנה שייכת ל"הקסטודיה דה טרה סנטה" (משמר הארץ הקדושה), השייכת ככל הנראה למנזר הלטיני. המבנה ניתן לחסידי הכנסייה לשימוש למגורים, באשר המדובר במוסד דתי כנסייתי שפועל לצרכי צדקה, ומאפשר מגורים בנכס ללא תמורה.

המבנה מחולק לשתי יחידות, באחת התגוררו התובע ומשפחתו, ובשנייה התגוררו האם והנתבע. האם עברה לגור בחו"ל, והעבירה את ההרשאה שלה מן המנזר לתובע, אך לטענת התובע, הנתבע השתלט על חלק זה ומשתמש בו ולא מאפשר לתובע להחזיק בחלק זה.

התובע דרש את סילוק יד הנתבע, ואף הגיש בקשה לפיצול סעדים בכדי שיוכל בבוא העת לדרוש שכר ראוי על השימוש של הנתבע. בית משפט לענייני משפחה בירושלים קיבל את התביעה בקובעו כי אכן האם העבירה את הרשות שקיבלה מהמנזר לתובע, חרף היות זכות בר רשות "זכות אישית".

בעניין זה, השופט כץ קובע: "האם רשאי מי שבידו זכות של בר רשות לעשות דיספוזיציה בזכותו, היינו, להעבירה לאחר בין החיים ובין מחמת מיתה? התשובה לכך היא חיובית, שכן גם זכותו של בר רשות גרידא ניתנת עקרונית להעברה, והכל בכפוף להסכמת הצדדים בעת יצירת הרישיון". ובנוסף, הממונה מטעם הכנסייה העיד כי לתובע חוזה אישי עם המנזר הלטיני, וכי המנזר מעוניין ששני האחים יגורו יחדיו במבנה.

לעניין פיצול סעדים, השופט כץ מחליט לדחות את הבקשה, באשר על פי קביעתו ממילא הזכות של הנתבע הננה ללא תמורה, ועל כן "המסקנה העולה מן הדברים היא, כפי שטען בצדק ב"כ הנתבעים בפני בסיכומיו, כי אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, לכן יש לבדוק כל מקרה לגופו".

פסק דין זה ממחיש את הגמישות של זכות בר רשות, אשר מטבעה מתאימה את עצמה לנסיבות - והכל תלוי בכוונת נותן הרישיון המקורי ומקבל הרישיון.

ראו מאמר נוסף בנושא "בר רשות" בעמוד הבא.

הכותב הינו מומחה לדיני מקרקעין ותכנון ובנייה.