דיבידנד המהווה עיסקה במקרקעין

במקרה שנדון בפסק הדין, החזיקה העוררת 25% ממניות חברת גרז' בן יהודה (להלן: "חברה הבת"). חברה הבת מכרה מגרש שהיה בבעלותה, בתמורה לסך של כ-2.5 מיליון שקל (לאחר מס). לאחר המכירה הוסכם בין העוררת לבין בעלי המניות האחרים בחברה הבת על חלוקת התמורה שקיבלה חברה הבת, כך שהעוררת קיבלה סך של כמיליון שקל.

העוררת טענה, שכל הסכום שקיבלה הינו דיבידנד, ופטור ממס. לעומת זאת, פקיד השומה הצביע על כך שלא סביר שהעוררת, המחזיקה רק ב-25% ממניות חברה הבת, קיבלה סכום כה גבוה כדיבידנד. לדעת פקיד השומה, יש לצפות לחלוקת דיבידנד בהתאם לאחוזי ההחזקה במניות, ולפיכך יש לסבור שלפחות חלק מן התמורה שולמה עבור משהו אחר.

פקיד השומה אף טרח ומצא, כי בהסכם בין בעלי המניות, לפיו חילקה החברה הבת את התמורה בגין המקרקעין, נכתב, כי חלק מהסכום שניתן לעוררת ניתן לה כשיפוי עבור השקעתה בנכס של החברה הבת. לפיכך, טען פקיד השומה, כי הסכום שחולק היה שיפוי עבור אותה השקעה, וביקש לחייב אותו במס.

בית המשפט קיבל את עמדת העוררת, לפיה כל התמורה בגין המגרש שנמכר (2.5 מיליון שקל) חולקה לבעלי המניות, וזאת בהתבסס בין היתר על קביעה בהסכם בין בעלי המניות, לפיה מלוא הסכום יחולק ביניהם.

לאור האמור, נדרש בית המשפט לקבוע איזה חלק מתוך הסכום שקיבלה העוררת (1 מיליון שקל) נתקבל אצלה כדיבידנד, ואיזה חלק נתקבל כשיפוי עבור השקעתה במקרקעי החברה הבת. בית המשפט קיבל את עמדתה של העוררת לפיה החברה הבת נשאה בנטל המס של יתר בעלי המניות של החברה הבת, ולפיכך יש להתחשב בכך בקביעת הסכום שחולק כדיבידנד.

נקבע, כי הסכום שחולק ליתר בעלי המניות של החברה הבת הוא כמיליון וחצי שקל. בנוסף, נשאה החברה הבת בנטל המס של בעלי מניות אלו בסך של 375 אלף שקל. כך, קיבלו למעשה בעלי 75% מהמניות סך של 1,875,000 שקל מהחברה הבת. סכום זה מייצג 75% מהדיבידנד שחולק, כך שלמעשה סכום הדיבידנד שחולק לכל בעלי המניות הוא 2.5 מיליון שקל. חלקה של העוררת בסכום הדיבידנד הוא 25% מתוך הסכום שחולק, כלומר 625 אלף שקל.

לאור העובדה שהעוררת קיבלה מהחברה הבת מיליון שקל, ולא רק את סכום הדיבידנד בסך 625 אלף שקל, קבע בית המשפט כי ההפרש, בסך 375 אלף שקל, מהווה שיפוי החייב במס בגין השקעתה של העוררת בנכס המקרקעין.

עם זאת נקבע, כי יש להפחית מהשומה סך של 310 אלף שקל. זאת, לאור העובדה שלאחר חלוקת הדיבידנד ותשלום הפיצוי היתה החברה הבת חייבת לעוררת כספים, אולם היא הפסיקה את פעילותה. כתוצאה מכך נוצר לעוררת הפסד הון בסכום של 310 אלף שקל, אותו יש לקזז מסכום הפיצוי בגין ההשקעה במקרקעי החברה הבת, אשר העוררת חויבה במס בגינו.

לאור האמור, חויבה העוררת במס בגין סך 65 אלף שקל, במקום בסך של 725 אלף שקל, כפי שביקש לחייבה פקיד השומה. המסקנה הינה, כי במקרים בהם מקבל בעל מניות חלק בדיבידנד הגבוה משיעור החזקתו בחברה, קיימת חשיפה לכך שיראו בו כרוכש זכויות במניות או במקרקעין.