ברשימות קודמות "המלצנו" לכל משפחה ישראלית, בעלת נכסים, לגדל לפחות תושב חוץ אחד, לשימוש עצמי. ברשימה זו נפרט מספר אפשרויות להפחתת מס (בישראל), הפתוחות לכאורה בפני משפחות שכאלו.
נאמנות יוצר תושב חוץ
נאמנות יוצר תושב חוץ (נית"ח) היא נאמנות שבמועד יצירתה ובשנת המס כל יוצריה הם תושבי חוץ (או שבשנת המס כל יוצריה וכל הנהנים בה הם תושבי חוץ). נית"ח תיחשב לצרכי מס כתושב חוץ (בין אם הינה נאמנות הדירה ובין אם הינה נאמנות בלתי הדירה), יראו את נכסי הנאמן כנכסים המוחזקים בידי תושב חוץ ואת הכנסת הנאמן כהכנסה של יחיד תושב חוץ.
עולה מכל אלה, כפי הנראה, שלא יוטל מס (בישראל) על הכנסותיה של נית"ח, ככל שהופקו מחוץ לישראל, ואם עסקינן בהכנסות שהופקו בישראל הרי שלא יוטל המס בישראל על הכנסות שפטורות ממס בדרך כלל בידי תושבי חוץ (ריבית המשולמת על פיקדון במטבע חוץ; רווחי הון במכירת ניירות ערך הנסחרים בבורסה בישראל; הכנסות הפטורות ממס מתוקף אמנות מס בינלאומיות, ועוד). חממה פיסקאלית זו מאפשרת לכל יחיד תושב חוץ (גם אם הוא בן למשפחה ישראלית עתירת הון) להקים בישראל נית"ח שהנהנים בה, כולם או מקצתם, יהיו קרוביו.
הפסדי הון מניירות ערך הנסחרים בישראל
כפי שצוין, תושב חוץ פטור ממס בישראל (בדרך כלל) על רווחי הון ממכירת ניירות ערך הנסחרים בבורסה בישראל, אם רווח ההון אינו במפעל הקבע שלו בישראל. ומה כאשר המימוש הצפוי כרוך בהפסד הון?
במקרה כזה פתוחה בפני תושב החוץ (בהנחה שהוא יחיד שיש לו קרובים בישראל) להעביר את השקעתו הכושלת במתנה לקרובו, שהוא יחיד תושב ישראל. הקרוב הישראלי, מתוקף הוראה מפורשת הכלולה בסעיף 88 לפקודת מס הכנסה, נכנס לנעליו של נותן המתנה. כתוצאה מכך, מימושה של ההשקעה "יניב" לקרוב הישראלי הפסד הון לצרכי מס (שכן אילו היה רווח הון היה הרווח חייב במס בידי הקרוב הישראלי), על כל המשתמע מכך (קיזוז כנגד הכנסות מריבית מניירות ערך, או מדיבידנד, או קיזוז כנגד רווחי הון, החייבים במס).
ייצוא טובין, נכסים ושירותים
לפי חוק מס ערך מוסף, יוטל מס בשיעור אפס (בין היתר), על כל אלה:
* מכירת טובין, אם הותר לגביהם רשימון ייצוא (או מסמך אחר שאישר המנהל).
* מכירת נכס בלתי מוחשי לתושב חוץ.
* מתן שירות בחוץ לארץ, בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל.
הוראות אלו מותירות פתח למשפחות עתירות הון, הכוללות (לפחות) תושב חוץ אמיתי אחד, לרכוש מעוסקים ישראלים נכסים ושירותים, המיועדים לשימוש בלתי עסקי, מבלי שיוטל בישראל מס ערך מוסף על הרכישות הללו (עסקאות בדויות, כמובן, אינן נחשבות בגדר יצוא טובין, נכסים ושירותים, ועלולות אף להביא להטלת סנקציות שונות).
הפעולות שנסקרו ברשימה זאת (שגם אנו מתקשים להחליט אם להגדירה כסוריאליסטית או כריאליסטית) כפופות, כמובן, לנורמה האנטי-תכנונית (ראה סעיף 86 לפקודת מס הכנסה וסעיף 138 לחוק מע"מ), שמכוחה רשאי פקיד השומה/המנהל להתעלם מכל עסקה או פעולה, אם הוא סבור שהיא מלאכותית או בדויה, או שאחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס בלתי נאותות.