ככל שמתפתחת בארץ הרגולציה הפיננסית, כך הולכות ומתעוררות השאלות לגבי נחיצותה וגבולותיה. המהלך הראשון שיש לעשות כדי לענות על שאלות אלה הוא להגדיר מה מטרתה של רגולציה. נראה לי, שאפשר לומר כי רגולציה היא קביעת כללי פעולה ודרכי התנהלות במטרה להגן על אינטרסים משותפים של הציבור ושל הפרט, ושלא ניתן להגן עליהם בדרך אחרת.
דוגמה לרגולציה טובה הקיימת בשוקי ההון בעולם היא הכלל המחייב הנפקה של ניירות ערך לציבור לצד תשקיף וכללים הקשורים בשימוש במידע פנים. דרישה זו הכרחית כדי להגן על אינטרס הציבור, לדעת ולקבל מידע לגבי ההשקעות שלו.
הצד השני, של רגולציה לא טובה, הוא מציאות שבה הרגולציה שוכחת את מטרתה ויוצרת כללים אשר מזינים את עצמם ואת המנגנון המחזיק אותם, וכן מצב שבו הרגולטור מאמין שהוא יודע ומבין יותר מהפרט מה טוב לו, ומכוחות השוק - מה ייטיב עם התפתחות המדינה. כשהרגולטור מנסה להחליף את שיקול דעתו של הפרט, ולבוא במקום כוחות השוק הכלכליים, יוצא שכרנו בהפסדנו.
למבוגרים שבינינו, זכורה התקופה שבה היו מגבלות ייבוא רבות. מהיבואנים נדרשו אישורים שונים כדי לייבא מוצרים, המיסים היו גבוהים, ונקבעו חסמים נוספים. בעקבות מדיניות שהציע בשנות ה-90 הממונה על הכנסות המדינה דאז, יורם גבאי, הוסרו כמעט כל המגבלות, וראו זה פלא, לא רק שלא נגרמו נזקים, אלא אף יצאנו נשכרים מהקטנת הביורוקרטיה ומהגדלת מבחר המוצרים שאנחנו יכולים לקנות בחנויות.
דוגמה נוספת לרגולציה אשר גרמה לכך שרבים מאיתנו היו עבריינים, היא איסור הוצאה ואחזקת מט"ח על-ידי תושב ישראל, ללא אישור. בהיותה הוראה שהציבור לא יכול לעמוד בה, רבים הסתירו בחו"ל מט"ח, ועם הסרת הפיקוח התברר שהמנגנון הזה היה מיותר. ישראל לא איבדה את עודפי המט"ח שלה, להיפך, מטבע-חוץ נכנס לארץ.
לאחר התפוצצות פרשת ההונאה של בכירי חברת אנרון, יזמו גורמי האכיפה והפיקוח בארה"ב כללי פיקוח נוקשים, שנודעו ככללי "סרביינס אוקסלי", הנוגעים בתהליכים הקשורים להתנהלות הכספית של חברות ציבוריות.
כללים אלה מחייבים פעולות רישום, תיעוד ובקרה רבות כל-כך, עד שלעיתים מרוב נטל המכביד במיוחד על חברות קטנות, עלה הסיכון שבאי-ציות להם על התועלת, ואיתו הסיכוי למעילה נוספת.
לפיכך נראה, כי יש להיזהר מלהפוך את הביורוקרטיה והפרוצדורה למטרה, לעיקר העסק, במקום להשאירן כטפל לפי מטרתן - נלווה, לעיקר. בארה"ב כבר הפנימו את הנזק מעודף פיקוח, ונתנו הקלות ביישום כללי פוסט-אנרון, בעיקר לחברות קטנות ובינוניות.
בתחום שאותו אני מכירה היטב, מיסים, קבע המחוקק, כי תכנוני מס - במטרה להפחיתם - חייבים בדיווח (דהיינו, ציון מיוחד בדו"ח), ובכך העמיס נטל נוסף על המדווחים. מה שקרה בפועל הוא, שתכנוני המס לא פחתו אלא רק הפכו למורכבים יותר, כדי שלא תחול עליהם חובות דיווח.
זמן רב מושקע מצד הכול בניסיון לחמוק מהפיקוח, וזאת דוגמה נוספת להתערבות הרגולטור, שתועלת מעשית לא צמחה ממנה. נהפוך הוא: היא רק גרמה לבזבוז משאבי זמן וממון של המעורבים ביצירתה ובהחלתה, ושל הנאכפים שעושים הכול כדי שלא ליישמה. *
הכותבת היא יו"ר דירקטוריון etrader, זירת המסחר באופציות דיגיטליות ולשעבר נציבת מס-הכנסה