הביטוי הנפוץ ביותר בתקינה הבינלאומית הוא "השווי ההוגן". רכוש קבוע, נדל"ן להשקעה, מכשירים פיננסיים ונכסים בלתי-מוחשיים נרשמים לפי השווי ההוגן כהוראה מחייבת או כחלופה אופציונלית. רישום לפי השווי ההוגן גורם לדוחות הכספיים להיות יותר רלבנטיים ובני-השוואה לחברות אחרות בענף. שיקול זה גובר על פגיעה מסוימת במהימנות הדוחות הכספיים, לאור האפשרות שהשווי ההוגן יהיה מוטה לצד זה או אחר, שכן אין זה מדע מדויק.
דוגמה לשימוש בעקרון השווי ההוגן נמצאת בעסקאות עם בעל שליטה. עסקאות אלו עלולות להיות מושפעות משיקולים זרים של בעל השליטה, כגון שיקולי מס, פגיעה בזכויות בעלי מניות המיעוט, או הברחת נכסים מנושי החברה. לכן, עסקה עם בעל השליטה תירשם בדוחות הכספיים לפי שוויה ההוגן, כאילו נעשתה במחיר ובתנאי תשלום שהיו נקבעים בין צדדים בלתי קשורים.
הלוואה ללא ריבית בין חברות-אחיות
דוחות כספיים נרשמים בהתבסס על חוזים שנחתמים לעריכת עסקאות. השיעור הראשון שעוברים משפטנים בדיני חוזים עוסק ב"חופש החוזים". הצדדים לחוזה רשאים לנסחו כרצונם. ניקח לדוגמה חוזה הלוואה. הלווה והמלווה רשאים לקבוע בהסכמה את שיעור הריבית, אופן ההצמדה, מועדי הפירעון, זהות הערבים ופיצוי מוסכם על אי-עמידה בתנאי החזר ההלוואה.
לכאורה, כאשר מדובר בשתי חברות הנשלטות על-ידי אותו בעל שליטה, "חופש החוזים" מאפשר לנסח חוזה שלפיו חברה אחת מעבירה לאחותה הלוואה ללא ריבית, ללא הצמדה, וללא ערבים. כיצד יש לרשום עסקה זו בדוחות הכספיים?
לפי התקינה הבינלאומית נדרש לשאול מדוע הסכימה החברה המלווה להעניק הלוואה ללא ריבית והצמדה, בשעה שהייתה יכולה להפקיד סכומים אלה בבנק, בפיקדון הנושא ריבית. התשובה לכך היא, שבעל השליטה או נציגו, ישבו בישיבות שבהן מתקבלות החלטות, והחליט כי צורכי קבוצת החברות בכללותה גוברים על טובת החברה הבודדת.
וכאן עולה השאלה אם חופש החוזים יגבר על עקרון השווי ההוגן?
סכין המנתחים של ה-IFRS חודרת מבעד למסך הצורה המשפטית, תוך חתירה למגע עם המהות הכלכלית של העסקאות. לפיכך, נדרש לשאול "מדוע בוצעה העסקה" ולא באיזה אופן היא נערכה. כאשר נחתמה עסקה בין חברות-אחיות, שתנאיה נקבעו שלא לפי השווי ההוגן, יש לעקוב אחרי נתיב האינטרס הכלכלי, העובר דרך בעל השליטה: ראשית, ההלוואה ניתנה לבעל השליטה, ובשלב השני, הוא העביר את סכומי ההלוואה לחברה-האחות. בהתאם לכך, יש לפצל את העסקה ל-3 עסקאות: דיבידנד, הזרמת הון, והלוואה בתנאי שווי הוגן.
החלק הראשון של הנתיב הכלכלי משקף הטבה שניתנה מהחברה המלווה לבעל השליטה. מתן הלוואה ללא ריבית לבעל שליטה כמוה כניתנת הטבה בשווה כסף, ולכן יש לרשום חלוקת דיבידנד בספרי החברה המלווה בגובה הריבית הרעיונית שהייתה מתקבלת בתנאים רגילים. במקביל, נדרש לרשום את עסקת ההלוואה לפי השווי ההוגן. שווי הוגן של הלוואה מחייב רישום הכנסות מימון בדוח רווח והפסד.
החלק השני של הנתיב הכלכלי משקף הטבה שניתנה מבעל השליטה לחברה-האחות. מתן הלוואה ללא ריבית מבעל שליטה לחברה שבשליטתו, מהווה הזרמת הון בשווה כסף, ולכן החברה-האחות נדרשת לרשום פרמיה בספריה, ובכך להגדיל את הונה העצמי בגובה הריבית הרעיונית שהייתה משולמת בתנאים רגילים. בנוסף לכך, עליה לרשום את ההלוואה שקיבלה לפי שוויה ההוגן, כלומר, להכיר בהוצאות מימון.
* הכותב הוא ממשרד שיף הזנפרץ ושות'.