גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

1 קופות גמל: משיכת הכספים מקופות הגמל בשבוע שעבר היא אחד הכישלונות הגדולים של מערכת הייעוץ הפיננסי/פנסיוני. לא צריך, לא כדאי ופשוט לא נכון לפדות את הכספים הללו (בהנחה שאין צורך בכסף בטווח הקצר, וזו הרי מהות החסכונות האלה).

בחירה במסלול המתאים על פי צרכי המשקיע, הגיל, טווח הזמן להשקעה, והנכסים האחרים של המשקיע - זה דבר שנכון לעשותו תמיד, לא רק כאשר השווקים משתוללים. אבל לפדות? צעד בלתי הפיך שמעביר את הכסף מאפיק ללא מיסוי (בתנאים מסוימים) לאפיקים חייבים במס - הוא טעות פיננסית קשה. במיוחד כשמדובר בחיסכון ארוך טווח בו אפקט הריבית דריבית הוא משמעותי.

אגב, גם עבור אנשים שהגיעו לגיל הפרישה פדיון של הקופות אינו בהכרח הפתרון הנכון. בממוצע, החיים נמשכים עוד שנים ארוכות לאחר היציאה לפנסיה, כך שצריך לנצל את הטבת המס עד כמה שניתן. בעולם בו הרוב המוחלט של מכשירי ההשקעה נתון למיסוי, מכשירים נקיים ממס צריכים להיות מקור ההון האחרון בתור.

חוסנו הפיננסי של הגוף המנהל את החיסכון הוא כמובן חשוב, אך קריסה של גוף זה לכשעצמה אינה מסכנת את כספי החוסך מאחר והכסף מפוזר על פני השקעות רבות ובכל מקרה אינו שייך לגוף המנהל. דווקא במקרה של פיקדון בנקאי, המשקיע חשוף יותר לחוסן הפיננסי של הבנק.

בימים בהם התערבות ממשלתית בשוק ההון כבר אינה בגדר מילה גסה, יש לשקול לאפשר לחוסכים אשר פדו את כספם מבלי לעצור לרגע ולחשוב על המשמעות, להפקיד בחזרה את הסכום שמשכו מבלי לפגוע בתנאים אשר צברו במשך שנים ארוכות. המדינה הרי נקטה בשנים האחרונות בשורה של צעדים על מנת לעודד אותנו לחסוך יותר לפנסיה, כך שפתיחת חלון זמן קצר בו יתאפשר לציבור אשר פדה את כספו לחזור בו, בשילוב עם הסברה מאסיבית, יכול בהחלט להיחשב כצעד סביר.

2 קרנות אג"ח: אם הייתי מנהל קרן אג"ח בישראל הייתי אמור להיות שמח מאוד. השנה האחרונה, ובמיוחד השבוע האחרון, סידרו לי את התשואה לשנים הקרובות. אולי לא מיד, כנראה שעוד יהיו מספר מהמורות בדרך, אך בעוד שנתיים שלוש אוכל להציג תשואות נאות מאוד בקרן האג"ח הקונצרני שלי.

הכי טוב כמובן יהיה לפתוח עכשיו קרן אג"ח חדשה, כך שבעוד שנתיים יוכל בית ההשקעות שלי לצאת במודעות ענק בעיתונים בהן הוא יתגאה בתשואות הפנטסטיות שהיא השיגה. אז, כשכבר יהיה מאוחר מדי מבחינת המשקיעים, ייכנס לקרן הכסף הגדול. את הקרנות הישנות והמאכזבות נצניע כמובן (בלאו הכי אף אחד לא יזכור). או יותר טוב, נשנה להן שם ומדיניות השקעה. וחוזר חלילה.

3 מוצרים מובנים: . איני יכול להעיד על עצמי שאני חובב נלהב של מוצרים מובנים. רובם הגדול לא מספיק טוב ללקוח, והכיוון אליו התפתח השוק הזה - צמיחה פראית ללא בקרה - הוא כמובן לא רצוי. אבל הרעיון הבסיסי של שימוש בנגזרים פיננסים לצורך עיצוב מוצר והתאמתו ללקוח אינו רעיון רע.

הבון טון החדש, קרוב לוודאי, יהיה לפקפק במוצרים בהם סכום ההשקעה הראשוני מובטח. הרי כשבנקים להשקעות קורסים, מי באמת מבטיח שהכסף יחזור? אבל אני מרשה לעצמי להניח שלמרות הכל, תמונת הסיכויים היא עדיין כזו בה הסיכוי לשרידותו של מנפיק שנתון לפיקוח נאות ונבחר בקפידה - גבוה משמעותית מהסיכוי לקריסתו.

התנזרות מוחלטת ממוצרים מובנים תהיה צעד לא נכון בדיוק כמו אימוצם המופרז. גם את החברות בתחום האינטרנט הספידו לאחר התפוצצות הבועה הקודמת, והנה, בכל זאת יש כיום מספיק חברות בתחום שיש להן מודלים עסקיים הגיוניים, והן מציעות שירותים ומוצרים שיש להם ביקוש.

גם למוצרים מובנים יש ויהיה מקום בתיקי השקעות. כמו תמיד, במידה. מה שכן, ראוי וצריך שאופן השיווק של המוצרים הללו יעבור רענון יסודי. אם הרשות לניירות ערך מסווגת מוצרים אלו כ"בעלי סיכון מיוחד", אולי כדאי לדרוש ממי שמשווק אותם לעבור הכשרה מיוחדת?

4 תקשורת: אמנם אני לא עיתונאי מן השורה, אך בכל זאת אני מרשה לעצמי לפנות לציבור הכתבים, העורכים והפרשנים. רבותי, בואו נוריד קצת את הווליום. אם אני שומע שדרנית בגלגל"צ שמדווחת על הפקקים ביציאה מכמה השקעות בבורסה, במקום על פקקים ביציאות מאיילון, כנראה שקצת נסחפנו.

דוד טמיר הוא מתכנן פיננסי בפיוניר קרנות תבל. אין לראות בכתבה המלצה לרכישת ני"ע, או תחליף לייעוץ השקעות אישי