13 אלף איש התכנסו בפסטיבל מיפ מכל רחבי העולם בשביל לקנות, למכור, להתרשם או לגנוב את "הדבר הבא" בטלוויזיה. הבשורה הטובה, על-פי הנתונים שהוצגו כאן בפאנל "המדיה הדיגיטלית במפת הגדילה העולמית - לראות את התמונה הגדולה" היא ששוק הטלוויזיה העולמי ימשיך לגדול, למרות העלייה הדרמטית של האינטרנט והסלולר. פעם קראו להן כאן "הפלטפורמות המשלימות", אבל היום כבר נותנים להן מעמד של כבוד: נרשמו יותר חיזורים אחר אנשים עם תג של itune מאשר אחרי נציגי טלוויזיה מכובדים מאירופה.
ההשקעה בפרסום במדיה באופן גלובלי צפויה לגדול ב-6.6% במהלך 5 השנים הבאות. ההשקעה המרכזית עדיין תהיה בטלוויזיה אם כי הדגש יהיה במיוחד בשווקים המתפתחים (סין, הודו, מזרח אירופה ודרום אמריקה). מסתבר שבאזורים אלה מוציא בית אב ממוצע רק כ-3% מהתקציב שלו על בידור. במדינות מערביות דשנות ההוצאה היחסית עומדת על 6%, כך שלשווקים המתפתחים יש לאן לגדול.
אומרים שהטלוויזיה מתה, אבל בכל שנה רואים יותר טלוויזיה מהשנה הקודמת. יכול להיות שהטלוויזיה כפי שהכרנו אותה, מתה, אבל ישנה טלוויזיה חדשה וחזקה יותר. לפני 3 שנים, אנשים פחדו שיו-טיוב יהרוס את הטלוויזיה, אבל במקום זאת, יו-טיוב הגדיל את הפקות הווידיאו בכל העולם בצורה משמעותית ובכללן גם לטלוויזיה.
דור הרשת, כפי שמכנים את כל מי שנולד אחרי 1977, כבר לא נדהם מהטכנולוגיה, הוא פשוט משתמש בה. אנשי הדור הזה רואים טלוויזיה, תוך כדי שהם גולשים באינטרנט ומסמסים עם החברים שלהם בסלולר. הם צורכים יותר תכנים, ורוצים לקבל אותם כמה שיותר מהר ובכל מקום.
חוסר הסבלנות הוא גם זה שמשנה את הפרוגרמינג ומפרק את החבילות. כמו שבשוק המוזיקה כבר לא קונים אלבומים, אלא טרקים בודדים, כך גם הצרכנים רוצים לראות, לצרוך ואף לשלם רק על התוכניות האהובות עליהם.
חידושים והמצאות
הפאנל הפופולרי ביותר במיפ הוא "טלוויזיה טרייה מרחבי העולם", פאנל שמציג את הפורמטים והתוכניות המקוריות והחדשניות ביותר שמופקים כרגע בעולם. עם זאת, לדעתו של כותב טור זה, משנה לשנה קיים יותר פקפוק ב"טריות" התוכניות המוצגות, ובחדשנותן.
כך למשל הוצגה בפאנל תוכנית גרמנית "חדשה" המנסה למצוא כלה לרוזן גרמני ("דרושה רוזנת") שדומה בצורה חשודה לגרסת "מכל הנשים בעולם" או ל"ג'ו מיליונר". עוד הוצגו "טונה מזומנים", שהיא סוג של "המרוץ למיליון" שבו המתמודדים פשוט צריכים לסחוב על גבם את הכסף שלהם, ופורמט יפני בשם "מנגן", שבו אנשים צריכים לנחש מה ענו רוב האנשים על שאלות - מה שבעצם עובד על אותו עקרון של "תוצאות האמת", רק שהפעם המטרה היא למצוא את האדם ה"נורמלי" ביותר; כל אלה מעוררות תחושה כי יש ניסיון אמיתי לקדש את הבינוניות בטלוויזיה.
למגמה הזאת מיוחס כנראה גם טרנד השעשועונים שמבוסס על משחקי קזינו ("מלכוד 21", "צבע הכסף", "ספין סטאר") המשלב יותר מזל משכל, ונותן צ'אנס לכל אחד לזכות בכסף. מובן למה יירצו להשתתף בזה, אבל לא ממש מובן למה מישהו יירצה לצפות בזה.
עם זאת, ישנן גם תוכניות המנסות להעלות את הערך החינוכי של הטלוויזיה. המגמה הזו רווחת במיוחד בתוכניות בריטיות, ובפאנל היה אפשר לראות תוכנית ששולחת ילדים בריטים פרועים להתחנך אצל משפחות קשוחות בחו"ל; תוכנית שבה מיטב המורים לוקחים את הכיתה הגרועה במדינה והופכים אותה לכיתה הטובה ביותר במהלך סמסטר; ואפילו תוכנית ששמה למשך שבועיים בכלא 14 עבריינים צעירים יחד עם עבריינים מבוגרים ששוקמו בשביל שילמדו בשלב מוקדם שעדיף להם לא לחזור לשם.
והיו גם תוכניות חדשות באמת, חלקן מעניין וחלקן כה שונה שלא ברור מי חשב שזה יכול להצליח. במסגרת התוכניות ההזויות, אפשר למצוא תוכנית הולנדית ששולחת קבוצה של בני אדם לחיות לצד שבט של גורילות ולקיים את אורח החיים שלהן;, תוכנית אמריקאית ששולחת אנשי צווארון לבן לעבוד בעבודות הקשות ביותר בארה"ב; וריאליטי אימה.
התוכניות המסקרנות ביותר בעיניי היו reality bites back שעושה פרודיה על כל תוכניות הריאליטי באמצעות קומיקאים, opportunity knocks שעושה שעשועון טריוויה למשפחה אמריקאית בחצר ביתה; perfect recall שעושה טוויסט לשעשועוני הידע בכך שהתשובות נשארות כל הזמן קבועות אבל השאלות משתנות; ו-I know what you did last Friday שלוקח אנשים, מהפנט אותם כך שיישכחו מה הם עשו ביום שישי האחרון, ואז בודק עד כמה הם מנחשים את האמת.
* הכותב הוא מנהל חטיבת ההפקות של JCS