רגע לפני ששבים לעבודה (פרס המדור לענייני תעסוקה, יוענק בטקס חגיגי למי שיספק נימוק הגיוני אחד לכך שחופשתם של תלמידי בתי הספר מתארכת ביום נוסף) כדי לבדוק האם הצילו חגי ישראל ומועדיו את שוק ההון המקומי מהתרסקות, או שמא רק דחו אותה, יש מי שמבקש להיפרד מאיתנו בחיוך. ספק אם הייתה קומדיה מדוברת כ"בוראט" בשנים האחרונות.
אני מודה שכמו צופים רבים לא ידעתי איך "לאכול" את הסרט הזה - סאטירה מתוחכמת על החיים בארצות-הברית, או שמא טמטום לשמו, מתחרה ראוי לסרטי המתיחות הישנים והרעים של יהודה ברקן?
כשיצא הסרט, שמתעד את מסעו כביכול של כפרי מערבות קזחסטאן לארצות-הברית של אמריקה, זעמו הקזחים על היוצר. בדיעבד הם דווקא מרוצים. התיירות לארצם עלתה בהתמדה מאז שם אותם בוראט (סשה ברון-כהן) על המפה.
אני מודה שלא אהבתי את הסרט, שעל כל רגע אחד של סאטירה עוקצנית, מספק חצי שעה של בדיחות פיפי-קקי. גם השנתיים שחלפו מצאתו, לא עשו לו טוב. לצחוק על ארצות-הברית הכובשת הלא-נאורה של עיראק, עם הנשיא הלא-חכם בראשה, הוא דבר אחד, להמשיך וליהנות מהבדיחות האלה כשמדובר באימפריה בסכנת הכחדה, הוא כבר דבר שונה לגמרי.
ובכל זאת, מדובר ביצירה קולנועית מאוד לא שגרתית שמספקת לצופה הישראלי גם הנאת-משנה ייחודית: חלק ניכר מהדיאלוגים שאמורים להיות בקזחית, הם למעשה בעברית שאותה רכש ברון-כהן היהודי, בתקופה הקצרה שבה חי בישראל. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
