סוד העצירה של גלגל המיתון

פיזיקה אינה ממש הצד החזק שלי, ועם זאת לפני כמה שנים יצא לי התעניין במודל הפיזיקלי המכונה "גלגל תנופה" (Flywheel) בכדי להמחיש התפתחות של חברה עסקית או של כלכלה שעשה עלי רושם עמוק.

גלגל תנופה משמש כאמצעי לאגירה או אחסון של אנרגיה מחזורית - rotational energy. מסתבר שלדבר יישומים רבים בחיינו כיום ושאנשים השתמשו בעקרונות גלגל התנופה כבר לפני עשרת אלפים, בתקופה הניאולוטית הנחשבת לזו שבה החלה התפתחות החקלאות, לשם יצירת כדים וטווית בד.

גלגל התנופה בדרך כלל כבד מאוד וקשה להתחיל לגלגל אותו, אבל עוצמתו היא דווקא במשקלו וככל שאנחנו מצליחים להעביר אליו יותר כח ולדחוף יותר חזק, הוא צובר תאוצה, עד שבנקודה מסוימת הוא ממשיך להסתובב ולהסתובב ולהסתובב בכח האנרגיה שהשקענו מבלי שנצטרך להמשיך ולהתאמץ. למעשה בשלב זה נהיה מאוד קשה לעצור אותו.

ככל שהגלגל כבד וגדול יותר כך האנרגיה הנדרשת לשינוי כיוונו גדולה יותר ויותר קשה לעשות זאת מבלי לגרום נזקים.

לכלכלה ולגלגל התנופה יש כמה מאפייני דמיון, בייחוד בכך שכשהיא צוברת תאוצה, קשה מאוד לעצור אותה.

נסו לחשב למשל, כמה אנרגיה הושקעה בכל העולם בכדי לעצור את הצמיחה ולגרום לגלגל הכלכלה לשנות כיוון. יותר משנה (ויש הגורסים 7 שנים) של דרמות לא פשוטות והמשבר הפיננסי החמור ביותר בתולדות הכלכלה המודרנית, נדרשו על מנת לעצור את גלגל הצמיחה הגלובלית ועדיין הוא לא השתכנע לגמרי לשנות כיוון.

החשש הגדול של הכלכלנים, הממשלות והבנקים המרכזיים הוא שהגלגל יתפוס תאוצה לכיוון השני - כיוון ההאטה והמיתון הכלכלי. כל עוד הגלגל מתנדנד, ארה"ב במיתון אבל האבטלה גדלה אך במעט. לסין היה רבעון קשה, אבל עדיין שיעור הצמיחה בה גבוה מ-8% , משימת העצירה של הגלגל והחזרתו לכיוון הנכון נראית אפשרית אבל הכל מפחדים מהרגע שיצבור תאוצה לכיוון השלילי.

האמריקאים קרובים יותר מכולם לתסריט הפסימי: יש לאנשים פחות כסף, הם קונים פחות בתים ומכוניות, עובדי הקבלן המקסיקני מפוטרים וחוזרים הביתה למקסיקו ומתחילים לצרוך את הכסף שחסכו כשעבדו בארה"ב, פחות בתים נבנים ולכן הרבה פחות מוצרים אחרים נרכשים: פחות בטון, פחות צבע, פחות ברזל, זכוכית, מוצרי חשמל, רהיטים, אינסטלציה. הערך של תנופת בנייה, משמעותי הרבה מעבר להשפעה על תחום הנדל"ן. אם קונים פחות צריך פחות יצרנים, פחות פועלים, פחות חנויות, אנשי מכירות.

האנשים שהולכים הביתה מגדילים את מעגל האבטלה וללא ספק צורכים פחות. הם צורכים וודאי פחות מוצרי מותרות, מסעדות, מלונות, טיסות אבל גם עוברים למזון בסיסי יותר, פחות תקשורת, פחות דלק, פחות... כתוצאה מכך נסגרות חברות ועובדים שהולכים הביתה מגדילים את מעגל האבטלה וגלגל התנופה של הכלכלה נע במומנטום חזק לכיוון הלא נכון, נדרשת אנרגיה מרובה כדי לעצור אותו ולגרום לו לשוב ולשנות כיוון.

היתרון בכלכלה גלובלית הוא שלפחות באופן תיאורטי קיימת decupling - כלכלות סין והודו יכולות להמשיך לצמוח, גם כשהמשק האמריקני מאט ואולי גם אם הוא מתמוטט. בצד האופטימי, ייתכן אפילו שהמשך הצמיחה בכלכלות אלו ימתן את ההאטה במשק האמריקאי וימנע ממנו לצבור תאוצה בכיוון הלא נכון.

הבעיה היא שבשבועות האחרונים נראה היה שהתיאוריה הזו לא עומדת במבחן המציאות. החלו להצטבר נתוני מקרו המעידים שגם הודו וסין החלו להאט. קצת כמו בישראל הם יודעים שהייתה רעידת אדמה הרחק בים ולמשך זמן קצר אולי אפילו גדל להם החוף אבל כבר מתחילים לראות את הגלים צוברים תאוצה לכיוונם.

החסרון הוא שאם התיאוריה איננה עובדת וכלכלות העולם מתנהגות כגלגל אחד אנחנו צריכים להתמודד עם גלגל הרבה יותר גדול וכבד שהרבה יותר קשה לשלוט בו.

המזל הגדול הוא שגלגל התנופה עוד לא צבר תאוצה בכיוון הלא נכון. לי יש רושם שניתן להאט ואולי גם לעצור ולמנוע ממנו לפתח מומנטום לכיוון ההאטה.

ברוב העולם התגייסו ממשלות ובנקים מרכזיים והשקיעו את כל מרצם בלדחוף לכיוון הנכון, הן באמצעים מוניטאריים והן באמצעים פיסקאליים. למעשה אם תחשבו על זה: האמריקאים משקיעים הרבה אנרגיה בלדחוף לכיוון הנכון כבר כמעט שנה, ולפחות לפי הפיזיקה של גלגל התנופה, אם הם ידחפו מספיק חזק ובהתמדה, נוכל לנשום לרווחה.

במקומותינו, למרות שאנחנו הולכים לבחירות ונראה שיהיה קשה מתמיד לאוצר להעביר את התוכנית הכלכלית המרחיבה הנדרשת כיום על מנת למנוע מתעשיות מקומיות לקרוס, יש תקווה. מה שיקרה כאן תלוי פחות בקברניטי המשק המקומי ויותר בקברניטים האמריקאים והאירופאים והם, ללא ספק, מגויסים.