1. היום כולם שואלים את עצמם מה לעזאזל חשבו בארגנטינה כשהחליטו למנות את דייגו מראדונה למאמן הבא של הנבחרת שלהם. הרי כל ניסיון האימון שלו כולל שתי קדנציות קצרצרות בשתי קבוצות ארגנטיניות, וגם זה היה מזמן, באמצע שנות ה-90'. והוא כמובן איש לא יציב, שסובל משורה של בעיות אישיותיות ובריאותיות. הוא תומך בפידל קסטרו, זנח את בנותיו ואשתו, נוטה להסתבך עם החוק, וסובל כבר שנים מבעיות של התמכרות לסמים, השמנת יתר, הרזיית יתר, לב שלא ממש מתפקד, והשד יודע מה עוד.
אבל יש אלמנט אחד שצריך לקחת בחשבון כשמדברים על ארגנטינה והקשר שלה עם מראדונה. והוא גם מסביר את העובדה כי המינוי הזה בעצם לא מגיע ממקום רציונאלי. בעוד בכל שאר העולם מוערך מראדונה כאגדת כדורגל, הרי שבארגנטינה הטיעונים בכלל לא מגיעים ממקום של כדורגל. מראדונה זה מותג, מראדונה זה המלך, מראדונה זה דת. מראדונה הוא סוג של אלוהים בשביל מרבית תושבי ארגנטינה.
הם לא רואים בו כאדם רגיל שמתהלך ביניהם; מבחינתם, מספר 10 הוא ישות נשגבת. כשדייגו היה על סף מוות לפני ארבע שנים, בעקבות התקף לב פטאלי, תחנת הטלוויזיה הגדולה במדינה, "נוטיסיאס", שדרה עדכונים מדי חצי שעה על מצבו. המדינה כולה דיברה רק על הלב של מראדונה.
2. ובכל זאת, חוליו גרונדונה הוא איש רציני, לא אחד שנסחף להערצה במימדים כאלו. הוא משמש כנשיא ההתאחדות הארגנטינית משנת 1979, והוא כבר ראה הכל. גרונדונה הוא האחרון שיחשדו בו כי אינו בוחר את מאמני הנבחרת בצורה רציונאלית.
אז מה הם הטיעונים ההגיוניים למינוי הזה? קודם כל, צריך לזכור שחוסר ניסיון באימון הוא לא בהכרח אינדיקציה למידת ההצלחה העתידית של המאמן. בעיקר כשמדובר בשחקן עבר גדול. קלינסמן הביא את גרמניה לחצי גמר מונדיאל 2006 תוך כדי הצגת כדורגל סוחף. סלאבן ביליץ' העלה את קרואטיה ליורו 2008 (על חשבון אנגליה), שם הוא נעצר רק ברבע הגמר. ואן באסטן השמיד כליל את האינטריגות המפורסמות בתוך נבחרת הולנד, הצעיר את הנבחרת והחזיר לה את הכדורגל היפה שאפיין אותה בעבר.
מראדונה הוא דמות שעליו יסתכלו השחקנים הארגנטינאים בהערצה עיוורת. הם הרי כולם גדלו עליו. לא צפויות בעיות מוטיבציה, התמרדויות או סכסוכים כלשהם. וכדי להשלים את הפערים בכל הקשור לידע הטקטי, יעבוד עם מראדונה קרלוס בילארדו, שאימן אותו באותו מונדיאל ב-1986, ומביא איתו לתפקיד ניסיון של כמעט 40 שנה.
וחוץ מזה, גרונדונה גם יודע שהמינויים מתוך היגיון לא עובדים לארגנטינה כבר שני עשורים. באסילה, פקרמן, ביילסה ופסארלה, כולם הגיעו עם קבלות, אף אחד מהם לא הצליח להביא זכייה במונדיאל. אפילו בקופה אמריקה לא הצליחה ארגנטינה לזכות מאז 1993.
אז במקום שבו ההיגיון והעולם כפי שאנחנו מכירים אותו נכשל, למה לא לתת צ'אנס לדת, למראדונה, לאלוהים?
sharon-b@globes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
