הבלוגים הטכנולוגיים בארה"ב משגשגים

אז אתה מסכים עם ההשערות הרווחות - חברות אינטרנט רבות עתידות להיסגר?

מרשל: "מרבית חברות הווב 2.0 יהיו במאבק לא פשוט ואף ייסגרו. אבל חשוב לזכור שבכל מקרה 80% מחברות הסטארט-אפ ייעלמו מהעולם - בין אם מדובר בתקופה טובה או רעה. בתקופה רעה התהליך הזה פשוט מואץ ומתעצם, ומייצר הרבה יותר כאב, שכן המייסדים וצוותי העובדים נתפסים לא מוכנים וקשה להם להסתגל למצב החדש בקלות".

מרשל (41) מבסס את ההצהרות הפסימיות לא רק מתוך הסתכלות על המתרחש במסכים האדומים בוול-סטריט ובאירופה. הוא נמצא היום בצומת ראשי שאליו מתנקז הרבה ידע בנושא, בבלוג הטכנולוגי העצמאי שלו. VentureBeat הוא עדיין בלוג צעיר ונישתי, שבו עובדים שמונה אנשים. הוא לא בליגה של הבלוגים הגדולים בתחום, כמו Techcrunch, שהקים מייקל ארינגטון, או GigaOm, שהקים אום מאליק. אולם עבור תעשייה שמעוניינת לקבל דיווח ישיר על הנעשה בעולם של קרנות ההון סיכון וחברות הטכנולוגיה - הוא בלוג שלא ניתן לפספס ויזמי אינטרנט ומשקיעים רבים מקדישים זמן מדי יום לקריאת הפוסטים שמועלים בו.

לדברי מרשל, כיום מבקרים בבלוג שלו כ-450 אלף גולשים שונים בכל חודש, פי שלושה מכמות הגולשים שהיו בתחילת השנה, לצד 100 אלף גולשים שקוראים את הבלוג באמצעות עדכוני RSS. בספטמבר, לדוגמה, הוא רשם יותר מ-1.2 מיליון דפים נצפים בחודש. על-פי Google Trends, כ-22 אלף גולשים שונים מבקרים באתר בכל יום.

מרשל מנהל בעצם סטארט-אפ שבמקרה הוא עיתון. יש לו משקיעים - Access Angel Investors, זרוע ההשקעות של Sun בסטארט-אפים ומשרד עורכי הדין פנוויק אנד ווסט - בעלי מניות שהוא אמור להשיא את השקעתם, עובדים ותוכניות עתידיות.

הקריירה שלו החלה ב"וול סטריט ג'ורנל", המשיכה ב-"Mercury News" - עיתון מקומי בעמק הסיליקון, וב-2005 החל להתבשל בראשו הרעיון היזמי לעזוב את העיתון ולהקים חברה עצמאית, שכן גילה כי במדיום המודפס והמסורתי, חדשנות לא נתפסת בברכה. מעניין לציין שהדוקטורט שלו הוא בכלל בממשל - לא קשור בשום צורה לטכנולוגיה.

"היו לי הרבה רעיונות לשינויים שכדאי לעשות בעיתון אבל בכירי העיתון ב- Mercury News גילו אטיות רבה במוכנות שלהם להשתנות", הוא מספר. במקביל, החלה הירידה בהיקף צריכת העיתונים, מגמה שמתגברת בשנים האחרונות לאור הפופולריות הגואה של המדיום המקוון.

בספטמבר 2006 נפלה ההחלטה: להקים בלוג טכנולוגי עצמאי. "התחלתי לכתוב בלוג עוד בזמן שעבדתי בעיתון, אבל זה לא מצא חן בעיניהם. בעיתון ביקשו ממני להקדיש את כל הזמן שלי לעיתון ולהפסיק לעדכן את הבלוג. הם פשוט לא הפנימו את החשיבות שבבלוגינג, ולא השכילו להבין כי הרגלי צריכת המידע משתנים".

מרשל לא הסכים לוותר, והמשיך לעבוד בזמנו החופשי בעדכון הבלוג מהמחשב הביתי. אולם החיכוכים עם בכירי העיתון, שהתקשו לעכל את עבודתו העצמאית, נמשכו. במקביל החל מרשל לקצור את הפירות מהעבודה הסיזיפית: הטראפיק בבלוג החל לעלות, והוא הבין במהרה שאת מרבית הזמן שלו ייאלץ להקדיש לבלוג ולכן שעליו לעזוב את העיתון, כמו כל יזם שמבין שלא יוכל לקדם את הסטארט-אפ שלו אם ימשיך לעבוד במקום אחר, אפילו במשרה חלקית.

הדרך שעמדה בפניו לא הייתה קלה. מרשל גילה במהרה שלעבור לזירה המקוונת זה טוב ויפה, אבל לייצר מזה כסף ולהתבסס על כך כמקור הכנסה יציב - זה כבר דבר אחר. "ראיתי שמפרסמים מוכנים לשלם פחות לעומת מה שהתרחש בענף הפרסום בעיתונות המודפסת", הוא מגלה. היום, שנתיים לאחר שהוקם הבלוג, מרשל כבר נהנה מהיקפי פרסום נאים, מספונסרים, ומבלוג רווחי.

אתה מסקר את התעשייה אבל מקבל גם מימון מגורמים בענף. אין ניגוד אינטרסים?

מרשל: "המצב שלנו דומה למצב של כל חברת מדיה אחרת, ואני מניח שגם 'גלובס' נתקל בזה. אנחנו עושים הפרדה 'בין דת למדינה'. כלומר, יש לנו אדם שהוכשר לטפל בכל הצד העסקי, במטרה ליצור הפרדה בין הכותבים לבין הפרטים העסקיים, כמו גם ביני לבין הספונסרים. גייסתי כסף רק מאנשים שפנו אלי והביעו את רצונם להשקיע, והצהרתי על כך באתר. לא פניתי לאף קרן הון סיכון במטרה שתשקיע בנו, ולכן אין ניגוד אינטרסים ואין לנו בעיה לסקר את ענף הקרנות. בעתיד, אני מעריך שאמשיך לגייס כסף מהמשקיעים הקיימים ולכן אני לא צופה בעיות בתחום הזה".

לדבריו, יש לו תחרות מכל הכיוונים - גם מהעיתונאים שעובדים בעיתונות המודפסת וגם מהבלוגים הרבים שמתמחים ומסקרים את התחום. "אנחנו מתחרים בכל סוגי המדיה, גם בעיתונות המודפסת, אם כי בתחום הזה אין להם אותה כמות סקופים שיש לבלוגים", יורה מרשל חץ לעבר מה שהוא רואה כדינוזאור.

מרשל טוען עוד כי קיימת מערכת יחסים של עזרה הדדית בין הבלוגרים המובילים בתחום, אך לא חסרים ביניהם גם מתחים. "בגלל שכל הבלוגרים עובדים מהר במטרה להשיג את הסיפור ראשונים, אנחנו לפעמים מפנים לבלוג אחר ואחרים מפנים אלינו. אבל היו מקרים שבהם בלוגרים שברו את כללי המוסר. למשל, בין הבלוגים Mashable ל-Techcrunch הייתה מתיחות. גם אנחנו כעסנו על Mashable, שהעתיקו סיפורים שלנו ונתנו לנו אזכור קטנטן בתחתית הפוסט, אבל לאחר שפנינו אליהם הדבר הסתדר. אנחנו גם הולכים לאירועים של בלוגים אחרים ומסקרים את זה".

אם שופטים את כמות הבלוגים שמסקרים את ענף הטכנולוגיה וההיי-טק נדמה שמדובר בעבודה קלה: כל מה שצריך לעשות זה להעלות מדי פעם פוסט או שניים, והגולשים כבר יגיעו מאליהם. אבל בתחילת הדרך עבד מרשל מסביב לשעון, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, כמו כל יזם מתחיל שמטפח את הסטארט-אפ שלו ומוצא את עצמו מזניח כל תחום אחר בחייו. "בשנה הראשונה הייתי בהלם עד כמה זה קשה לתחזק בלוג טוב. היום זה כבר יותר קל.

"לא יצאתי לחופשה כבר שנתיים, והיום אנחנו מעלים 15-20 פוסטים ביום. אני, לעומת זאת, מעלה פוסט אחד ביום בלבד ומתמקד בעיקר בניהול הצוות והחברה. זה הבייבי שלי ואת זה אני רוצה לטפח ולהרחיב".

בין לבין, משתדל מרשל למצוא זמן גם לעיסוקים אחרים כגון ריצה וקריאה, אבל גם בעניין זה, הוא מודה, לעידן האינטרנט יש השפעה רבה, ולא כל-כך חיובית. "אני מאוד אוהב לקרוא, אבל אני מגלה שאני לא מצליח להקדיש לזה זמן רב כמו פעם. המוח שלנו משתנה, ויש לנו היום הרבה פחות כוח להתמקד ולהתרכז בניסיון לספוג טקסטים ארוכים וסיפוריים".

מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר: כותב, קורא בלוגים של מתחרים, או שותה קפה וקורא עיתון?

"אני עדיין משתדל לשתות קודם קפה, ורק אז מתיישב על המחשב ובודק אימיילים - זה מקור המידע הכי טוב".

מרשל שייך כנראה לדור אחר, לאלה שלא מחוברים בכל שעות היממה למכשיר הסלולר שלהם. "אני סוגר את מכשיר הסלולר שלי בלילה, ואז יש סוג של פאניקה בבוקר, ואני ממהר לוודא שלא פספסתי סיפור טוב. יש הרבה לחץ בעבודה מהסוג הזה, אבל למזלי, הצוות המסור שלי, שבחלקו עובד עד השעות הקטנות של הלילה, מסייע לי בסיקור כמעט שוטף, ואני משלים את החלק שלי בשעות המוקדמות של הבוקר".

על איזה בלוגים אתה ממליץ?

"אין בלוג מסוים שאני משתדל לקרוא באופן קבוע. אני די מנותק מאתרי היעד שכן אני ניזון מהפידים שמגיעים ב-RSS, ויש כל-כך הרבה מקורות מידע. הסקופים מגיעים בדרך-כלל באמצעות הדואר האלקטרוני, לצד פגישות וטלפונים עם אנשים שאיתם אני מתחזק את הקשר כל הזמן".

האם העובדה שיש כל-כך הרבה בלוגרים בתחום תורמת, לפחות במידה מסוימת, להיווצרות בועה בתחום האינטרנט וההיי-טק?

"יש הרבה רעש בתחום הזה, ובשל העובדה שיש הרבה בלוגים שמכסים אותו והרבה כנסים שמתרחשים בו-זמנית, יש חברות שזוכות לסיקור תקשורתי אף שלא תמיד הן ראויות לכך. הניו-יורק טיימס, למשל, לא היה מכסה חברות מסוימות ש-Techcrunch בוחר לכתוב עליהן, אבל זה מה שעשה את Techcrunch לכזה גדול: הוא מייצר במה גם לחברות קטנות מאוד, וזה משרת מטרה טובה. אום מאליק, לעומת זאת, נוקט גישה שונה: הוא כותב רק על הדברים הגדולים באמת".

מאחר שתיבת האימייל של מרשל היא אינדיקטור למה שקורה בתעשייה, מעניינת דעתו על השאלה אם יש בועה באינטרנט או לא. התשובה הסופית שלו היא "כן", אף שהוא מתנסח באלגנטיות ובזהירות עד שהוא מגיע אליה. "תמיד תהיה בועה, כי תמיד יהיו חברות שיקומו ויפלו. אבל כן, יש יותר מדי חברות שמפתחות היום אפליקציות נחמדות ופיצ'רים פשוטים. גם היום להקים חברה זה די קל. יש ותהיה האטה בשוק האינטרנט, אבל לא בהכרח מדובר בבועה הגדולה שחווינו בשנות ה-2000".

מרשל סבור כי העובדה שלא היו הנפקות של חברות אינטרנט בתקופה האחרונה תורמת לכך. "היום קל יותר להירכש מאשר להנפיק בבורסה, ולכן כולם מפתחים אפליקציות בתקווה שיום אחד יירכשו. הרבה חברות לא חושבות בכלל באופן אסטרטגי ולא מחשבות את היכולת שלהן להצליח קדימה. זו עיקר הבעיה".

מה מדאיג אותו באמת? הזליגה של המשבר הפיננסי לכיוון תעשיית הפרסום המקוון. בארה"ב כבר מדברים על ירידה בהיקפי הפרסום באינטרנט, ועל שיעורי צמיחה נמוכים יותר מאלו שנרשמו בשנים האחרונות. לכך, לדברי מרשל, עתידה להיות השפעה מכרעת על עתיד הסטארט-אפים. "יש יותר מדי חברות אינטרנט שמסתמכות על מודל הפרסום, וזה בעייתי שכן תעשיית הפרסום תהיה בבעיה בשנה וחצי הקרובות. כבר רואים שצרכנים מוציאים פחות כספים און-ליין ומותגים מקטינים את היקפי הפרסום שלהם".

לירידה בהיקפי הפרסום המקוון צפויה להיות השפעה גדולה יותר על חברות קטנות ובינוניות - כאלו שמאפיינות את ענף האינטרנט מצד אחד, ומרבות לפרסם עצמן באתרים אחרים מצד שני. "אם מישהו מתכוון להקים חברה על בסיס מודל האדסנס של גוגל, כמו שחברות רבות בחרו לעשות בשנים האחרונות, כדאי לו להפנים שהמודל הזה פשוט לא מתאים יותר", הוא מתריע.

מרשל לא מתכחש לכך שלכדור השלג הזה יכולות להיות גם השפעות על מצבה של החברה שלו. "גם הבלוג שלי מסתמך על פרסומות, אבל אני מחפש כל הזמן מקורות הכנסה נוספים - לדוגמה, קיום אירועים. אני מאמין שאנחנו עושים משהו בעל ערך ואני מקווה שהמפרסמים ימשיכו להשקיע בזה אף שאין לי ספק שהיקפי הפרסום יקטנו".

במסגרת הניסיון להגדיל את קהל הקוראים של הבלוג חתם מרשל על הסכם סינדיקציה עם האתר של ה"ניו יורק טיימס".

הסכם כזה מהווה מעין גושפנקה לחשיבות של VentureBeat - מעכשיו הוא משחק במגרש של הגדולים, שכן במקביל חתם הניו יורק טיימס על הסכמים דומים עם GigaOm ו-ReadWriteWeb, בלוג פופולרי נוסף בתחום.

מה לגבי גיוסים? המצב לא נראה מזהיר בצל המשבר.

"קרנות ההון סיכון אינן מהססות להשקיע. יש הרבה מאוד כסף שאפשר עדיין לגייס, אבל מה שנראה בעיקר זה ירידה בשוויים. משקיעים מתחילים להוריד את השוויים שנתנו לחברות, ולא מחלקים אותם בנדיבות כמו לפני שנה. אבל הכסף עדיין נמצא, גם אם השווי ייחתך בחצי".

ההשקעה של מיקרוסופט, שרכשה בשנה שעברה 1.6% ממניות פייסבוק תמורת 240 מיליון דולר, שהעניקו לרשת החברתית שווי שוק של 15 מיליארד דולר, היא לדעתו דוגמה למשהו שכבר לא יכול לקרות במצב הנוכחי.

"פייסבוק זו דוגמה לשווי מוגזם לחלוטין. מיקרוסופט שילמה סכום זה על מנת ליצור הסכם שיאפשר לה לפרסם באתר, ועבור זה היא הייתה מוכנה לשלם יותר ממה שפייסבוק שווה באמת. זה לא אומר שמכך ניתן לגזור את שווי השוק של החברה".

מה אתה חושב על ישראל? אתה כותב לא פעם על חברות כחול-לבן.

"יש חברות מדהימות שיוצאות מישראל, לצד מהנדסים מוכשרים מאוד. חלק מזה קשור, להערכתי, לעובדה שאתם משרתם בצבא, וזה מאפשר ליצור גם חברות ביטחוניות מאוד טובות".

ל-Techcrunch יש בלוגר ישראלי שמסקר את תעשיית הסטארט-אפים המקומית. מה איתכם?

"אנחנו בלוג יותר צעיר ויש לנו פחות משאבים, אבל ברגע שזה יתאפשר פיננסית אני אעשה זאת".

לישראל עוד לא הגעת.

"זה בגלל הלו"ז הצפוף שלי. היו לי תוכניות בעבר אבל הן התבטלו. אני מתכוון לבקר". *

מאט מרשל

גיל: 41

השכלה: דוקטורט בממשל מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, ותואר שני בלימודי גרמניה ואירופה מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. כתב דוקטורט בנושא הבדלים בין תרבויות וממשלים שונים

היסטוריה: עיתונאי בתחום הטכנולוגיה בMercury News- ובוול סטריט ג'ורנל. כתב גם עבור הוושינגטון פוסט. ב-2002 זכה לתואר "עיתונאי השנה" על-ידי קהילת העיתונאים המקצועית של צפון קליפורניה ובתואר חופש המידע ע"ש ג'יימס מדיסון ב-2003

כיום: מנכ"ל הבלוג הטכנולוגי Venture Beat, שהקים ב-2006

עוד משהו: ב-1999 הוציא לאור ספר שעסק באופן שבו מדינות שונות באירופה הצליחו להתגבר על המחלוקות ולשתף פעולה ליישום מערכת מוניטרית אחידה