המחוקק הטמין נשק רב עוצמה בציקלונם של מפקחי המס. כוונתנו לדוקטרינה הקיימת, המאפשרת למפקחי המס להתעלם מכל פעולה - חוקית ככל שתהיה - אם אחת ממטרותיה העיקריות היא הימנעות ממס או הפחתת מס "בלתי נאותות".
קטני האמונה שבין הקוראים מוזמנים לעיין במו עיניהם בהוראות המפורשות שנכללו בסעיף 86 לפקודת מס הכנסה (ו/או בסעיף 84 לחוק מיסוי המקרקעין ו/או בסעיף 138 לחוק מס ערך מוסף), כדי שתנוח דעתם. במהלך השנים, מכל מקום, נתקבעה נורמה משפטית לפיה אין פסול בהפחתת המס כשלעצמה (שהושגה, כמובן, בדרכים כשרות), ובלבד שיש טעם מסחרי ממשי לפעולה שנעשתה, מלבד יתרון המס הגלום בה.
בנושא זה, יש לתת את הדעת, בין היתר, לקביעה מרחיקת הלכת (לטעמנו) שנכללה בפסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים (יהושע טוטנאהור נגד פקיד שומה ירושלים), לפיה על הנישום להוכיח כי לכל נסיבות העסקה קיים טעם מסחרי, שאם לא כן תונף חרב העסקה המלאכותית עליה.
אנו מתקשים שלא להעיר כי מדובר בדרך כלל בשיקול דעת סובייקטיבי, ועל כן הפחתת מס הנחזית לבלתי נאותה בעליל בעיניו של פלוני, עשויה להיחשב כנאותה למהדרין בעיניו של אלמוני.
יתרה מכך, מניסיון אישי נוכל לקבוע כי "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", וכי גם לגיל ולניסיון של המתבונן יש משקל רב בנדון.
בנוסף לכך, לא קיימת כל הוראה משלימה ומתבקשת (שניתן להגדירה כהוראה אנטי-אנטי-תכנונית), שמכוחה רשאי מפקח המס להימנע מהטלת מס בלתי נאותה.
מצב זה מהווה במקרים רבים תשתית להטלת מס בלתי נאותה, בין אם מדובר ברווחי שווא (שקיימים לצרכי מס בלבד) ובין אם מדובר בהפרשי עיתוי (שלא "מתהפכים" במהלך העסקים הרגיל).
אלה שסבורים כי מדובר אך ורק בנוסחאות פגומות, יתבשרו כי גביה בלתי נאותה מתרחשת גם בדרכים נוספות, ולהלן נתאר כמה מהן:
1. לרבי מותר
במקרים רבים, נגבים סכומים מיותרים מיתרות זכות מזדמנות שרשומות לטובת אותו נישום במערכת המס בישראל, לא כל שכן כאשר הנישום איננו מודע לכך שעליו לנקוט באמצעי התגוננות שונים, ולא אחת מופעלים אף הליכי גביה בגינם.
בחיי המעשה אין לנישום כל אפשרות להחזיר את המצב לקדמותו, ועלולים לחלוף חודשים רבים עד שהכספים יוחזרו לבעליהם.
התמונה העגומה הזו משותפת לנפגעי מס הכנסה, לנפגעי מס שבח, לנפגעי מס ערך מוסף ולנפגעי המוסד לביטוח לאומי. למותר לציין, שאין הנישום רשאי להפעיל הליכי גביה נגד רשויות המדינה.
2. הטלת מס בהעדר ערך מוסף
בשורה שלמה של עסקאות, בהן רוכשים "עוסקים" נכסים ממי שאינם עוסקים, גובה המדינה מס ערך מוסף כפול, ואף משולש.
מדובר בעיקר (אך לא רק) בהתקשרויות שבהן רוכשים עוסקים מקרקעין מיחידים, שאינם עוסקים. למרות שהמוכרים (היחידים) אמורים להיות פטורים ממס ערך מוסף (שכן לא היו רשאים לנכות את מס התשומות במועד רכישת הנכסים). במקרים שכאלו, יצר המחוקק הישראלי (במודע) מעין מלכודת מס קטלנית, שמכוחה הרוכשים העוסקים מנכים כביכול את מס התשומות כנגד מס העסקאות שהוטל עליהם (במקום שיוטל על המוכרים).
התוצאה הסופית של המהלכים ה"מתוחכמים" הללו הינה הטלת מס ערך מוסף כפולה, ואף משולשת, על אותם נכסים עצמם.
3. שלילת קצבאות
תושב ישראל שהיה מבוטח כל השנים במוסד לביטוח לאומי, עלול לאבד את זכויותיו לקבלת קצבאות (ואף את זכויותיו לביטוח רפואי), אם יצא מגבולות המדינה ולדעת פקידי המוסד לביטוח לאומי חדל להיות "תושב" (שמרכז חייו במדינת ישראל).
יחיד שמקום מגוריו הקבוע במדינת ישראל, והוא מצהיר על כוונתו להמשיך ולהיות תושב ישראל למרות שהוא שוהה בחו"ל באופן זמני (לצרכי לימודים, בשל עבודה, מסיבות אישיות וכיוצ"ב) - יוגדר כמי שהינו תושב ישראל בחו"ל. במקרה כזה, ימשיך היחיד להיות מבוטח בישראל (וישלם דמי ביטוח ומס בריאות), הוא ובני משפחתו (ובלבד שהינם נחשבים תושבי ישראל). דא עקא, שמי שחדל להיות תושב ישראל לא יהיה זכאי לעולם לקבל קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי, אף אם שילם למוסד ממיטב כספו בכל השנים בהן היה מבוטח.
4. אין הורשת הפסדים
בהעדר הוראת חוק מפורשת, אין פקיד השומה מתיר הורשת הפסדים (ליורשי הנישום היחיד). לעומת זאת, התחייבויות הנפטר מועברות ליורשים (בגובה נכסי העיזבון). כתוצאה מכך, מצליחה המדינה, במקרים מסוימים, לגבות (בפועל) מיסי עיזבון, ואילו היורשים נותרים בידיים ריקות. אין אלא להעריך, ללא שמחה יתרה, שמכבש הגביה ממשיך להתגלגל בדרכים משלו, ולעתים אף מתקבל הרושם שאיש לא נוהג בו.
* הכותב הוא ממשרד רוז'נסקי, הליפי, מאירי ושות', רואי חשבון.