שר האוצר החדש של ארה"ב, טימותי גייתנר: קווים לדמותו

"הוא פירט בפני בשלווה מערך של נימוקים מדוע אין ברירה אלא לפעול, ואמר שהוא ממליץ שאני אעשה את ששת הדברים הללו שהוא תיאר", אומר סאמרס, כעת פרופסור בהרווארד. באותו יום התנהל דיון סוער על קוריאה בממשל האמריקני. קולו של גייתנר היה רק אחד מרבים וכנראה לא הקול המכריע. אך המדיניות שהוצאה לפועל בסופו של דבר, אומר סאמרס, הזכירה מאוד את תוכנית שש הנקודות המקורית של גייתנר.

גם כיום, בתפקידו הנוכחי כנשיא הפדרל ריזרב בניו יורק, נאבק גייתנר במשבר פיננסי, אלא שהפעם מדובר על משבר אמריקני ובקנה מידה גדול בהרבה. מאז פרוץ משבר האשראי, גייתנר נמצא בעין הסערה. בוול סטריט הוא היה קולו של השקט. בפד הוא אחד התומכים התקיפים ביותר בהפחתות ריבית.

יחד עם שר האוצר היוצא, הנק פולסון, ויו"ר הפד, בן ברננקי, הוא מילא תפקיד מכריע בהחלטה לטפל במשבר בבר סטרנס על-ידי מימון חירום ראשוני, ואחר-כך באמצעות העמדת קו אשראי של 30 מיליארד דולר לג'יי.פי מורגן, הבנק שחילץ את סטרנס והשתלט עליו.

גייתנר הוא אחד הממונים הכלכליים החזקים בעולם, אך הוא עדיין נראה כמו אחד העוזרים הצעירים המוכשרים של 1997, מאשר כבנקאי מרכזי כל-יכול. בחלקו, הדבר נובע מהופעתו הרעננה - הוא רק בן 46 ונראה צעיר בעשר שנים מגילו. אך זהו גם סגנונו, שמצליח להיות נינוח וקדחתני בעת ובעונה אחת.

כאשר הוא ישב לצידו של ז'אן-קלוד טרישה, נשיא הבנק האירופי המרכזי, בדאבוס השנה, הניגוד הוויזואלי לא יכול היה להיות גדול יותר. טרישה ישב זקוף, חנוט בחליפה שמרנית, נעליים מצוחצחות ועניבה אופנתית. גייתנר כמעט שכב על הכיסא, כשהוא מטלטל בנוחות את רגליו, וזוג נעלי ההליכה המלוכלכות שלו בולט מתחת לחליפתו.

"אנשים טועים כשהם מפרשים את הסגנון שלו כחוסר ביטחון או כדמות חלשה. במציאות, למרות שרבים מתארים אותו כנחמד, גייתנר יכול להיות רב-עוצמה".

"כולם נוטים לזלזל בו", אומר עמית לשעבר, "אם הוא היה בעל אגו גדול יותר, אנשים היו אומרים שהוא קורץ להיות נשיא, מפני שהוא משדר כוח. אך מפני שהוא נעים ונראה צעיר, אנשים ממעיטים בערכו".

בניגוד לרוב בכירי הממשל האמריקני, לגייתנר יש ניסיון בינלאומי עשיר. אביו היה מומחה לפיתוח בקרן פורד, וטים הצעיר בילה חלק גדול מילדותו באסיה ובאפריקה והשלים את לימודי התיכון בבנגקוק, תאילנד. הוא למד בדרטמות ובג'ון הופקינס לפני שהצטרף לחברת קיסינג'ר ושות' ב-1985 כמומחה לאסיה.

תיכון בבנגקוק, חתונה מוקדמת

הוא נישא בגיל צעיר לקרול זוננפלד, חברתו מתקופת המכללה, ולזוג שני ילדים, אליזה ובנג'מין. במפתיע, מעט מאוד ידוע על חייו הפרטיים. גייתנר קנאי לפרטיותו. ידוע שהוא חובב טניס גדול, ומחליק סקי נלהב אם כי לא מקצועי.

גייתנר הצטרף לאוצר ב-1988 ובילה כמה שנים כעוזר לנספח הכלכלי בשגרירות בטוקיו, וכך היה עד לתחילת תקופת הדפלציה במשק היפני, לפני שהצטרף לצוות העוזרים הבינלאומי של לארי סאמרס, כשהשר הממונה היה רוברט רובין. הוא התקדם במהירות, ומילא תפקיד חשוב בעיצוב התגובה האמריקנית למשבר האסיאני.

"הוא מבריק מאוד, בעל חשיבה עצמאית, שקול, ויש לו תחושת שירות ציבורי בלתי רגילה. הוא בחור שקל מאוד לעבוד איתו", אומר עליו רובין. "הוא מעשי, איש העולם במובן של להרגיש דברים כמו הפסיכולוגיה של השווקים. הוא מבין היטב את המשמעות הפוליטית של מה שהוא עושה - ויש לו גם חוש הומור טוב". בשביל פקיד רם דרג כמוהו, מפתיע לראות שאין לא כמעט אויבים.

הוא חושב במושגים של מה מציאותי ועולה על הדעת. חושש מדברים עם מקדם סיכון גדול של השלכות שליליות אפשריות גם בזמנים טובים. הרבה לפני שמשבר האשראי פרץ, הוא הוביל את המאמץ לחזק את התשתית של שוק הנגזרים מעבר לדלפק. אך הוא לא הבחין עד כמה כלי הנזילות של הפד החלידו, ולא הצליח לאתר את החשיפה של הבנקים למצוקות האשראי, עד שהמשבר פרץ.

בחודשים האחרונים היה עליו לאלתר פעם אחר פעם כדי למצוא דרכים להזרים מזומנים לחלקים הקפואים של המערכת הפיננסית. באחרונה הפד התעורר מתרדמתו והחל בסדרה של יוזמות וצעדים שהוכנו במהירות וקודמו בצורה רצינית, ובכל זאת, רוב האנליסטים טוענים שהפד עשה מעט מדי כדי לרסן את המתחים בחודשים הראשונים של המשבר.

"אמנות האפשרי"

עמיתיו רואים את גייתנר כדמות פרגמטית, מישהו שמתמקד במה שנקרא "אמנות האפשרי". הוא מעדיף לחפש פתרונות טובים שקל ליישם, על פני רעיונות "מבריקים", אבל שקשה לבצע. חלק מהמומחים רואים בו ניגוד לבנקאים מרכזיים אחרים, כמו מרווין קינג, הנגיד הבריטי, שנצמד בצורה הדוקה יותר לכללי הברזל.

גייתנר נוטה "להריח" את דרכו במצבים, אומר בנקאי מרכזי בכיר. הוא מייחס זאת לעברו כפקיד אוצר, לעומת כלכלנים או בנקאים בכירים, אגב, זהו רקע משותף לו ולטרישה. "הדבר המכריע בהתנהגותם של אנשים כמו טרישה וגייתנר הוא שהם באו מהאוצר. הם יודעים איך הפוליטיקה וההשפעה עובדת", אומר האיש. "הוא מבריק בצורה מדהימה ושואל את השאלות הנוקבות ביותר", אומר מוחמד אל-אריאן, המנכ"ל המשותף של פימקו, שהכיר את גייתנר במשבר האסיאני. "הגישה שלו מאפשרת לו לזהות את בעיות המפתח במהירות ולהגיע לשורשי הפתרון".

בשביל מישהו שמעולם לא עבד במגזר הפיננסי הפרטי, יש לו תחושה סובטילית של הפסיכולוגיה של השוק. אך סאמרס אומר שהצמדת תווית של איש ביצוע פרגמטי בלבד עושה לו עוול: "הייתי אומר שהוא אקטיביסט ובעל ראיה גלובלית מאוד - ואלו הם יתרונות גדולים".

"כשהמשבר פרץ באסיה, תמיד היו ארה"ב וקרן המטבע הבינלאומית כדי להושיט יד לעזרה", אומר אותו עמית, "אך הפעם אין לנו שום חיל פרשים". גייתנר ועמיתיו יצטרכו לחלץ את עצמם.