בצעד חריג: מעביד פרטי חוייב להעסיק עובד שפוטר עד להכרעה בתביעתו

ויטלי גיטליץ עבד כמפעיל מכונה באיסכור. באמצעות עוה"ד אמיר קמינצקי וליאורה קמינצקי-פורת טען כי פוטר בשל סירובו לחתום על טופס עבור חברת הביטוח, בו הוא מצהיר כי הוא אחראי לתאונת עבודה בה נפצע.

החברה טענה מנגד, באמצעות עו"ד תמר גולן, כי גיטליץ פוטר בשל שני אירועים של הפרת משמעת: חתימה על כרטיס עבודה בטרם לבש את בגדי העבודה; אי-היענות לדרישת מנהל העבודה להפעיל את המנוף, בטענה שהוא זקוק להפסקה בת 5 דקות לצורך נטילת תרופות.

השופט משה טוינה בבית הדין האזורי התרשם כי גיטליץ פוטר בשל עבירות המשמעת, ולכן סירב להורות על השבתו לעבודה כסעד זמני. גיטליץ ביקש רשות לערער, והנשיא סטיב אדלר, בהסכמת השופטים שמואל צור ועמירם רבינוביץ, קיבלו את בקשתו.

מבחינת אדלר, מאזן הנוחות נטה לטובת העובד, משום שהנזק שנגרם לו עקב פיטוריו הינו גבוה, "בייחוד נוכח מצבו הבריאותי, שיקשה עליו להתקבל למקום עבודה אחר, וכן עקב חשיבות הימצאותו של אדם חולה במסגרת עבודה, הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינה הפיזית".

לדעתו, ההתנהגות החריגה לכאורה של איסכור - שכללה סירוב הממונה לאפשר הפסקה בת 5 דקות לנטילת תרופה, הפרה לכאורה של ההסכם הקיבוצי, סמיכות הזמנים בין הסירוב לחתום על הטופס לבין הפיטורים והפגמים האפשריים בהליך השימוע - מצדיקים חריגה מהכלל המעדיף תשלום שכר על פני אכיפה.

השופט צור ציין כי לא התקיימו לכאורה התנאים הקבועים בהסכם הקיבוצי המצדיקים פיטורי עובד קבוע, משום שהפרות המשמעת היו מינוריות וחד-פעמיות. (ע"ע 531/08).